יתמות
אני כל הזמן יתום, אבל יש זמנים שאפילו יותר
עשר שנים עברו מאז שאבא שלי נפטר ועדיין קשה לי לתאר את היתמות במילים
מילים של כנות ונחמה לאלמנות המלחמה הצעירות, מילדה שגדלה בלי אבא
"מאחורי כל קדיש עומדת יתומה. זה לא מהלך פמיניסטי"
תודעת שכול ללא זיכרון עיצבה דור שלם במדינת ישראל
"אותי הטראומה דחפה לעשייה": איילת דיקשטיין-גביש עדיין מדברת עם ההורים בחשאי
הדס ויהודה גליק קוראים לשנות את יחס המדינה לאלמנות ויתומים צעירים
"כדי להרגיש שיש להם אבא הם היו לובשים חולצות שלו, וכאילו מקבלים ממנו חיבוק"
אני רוצה לשיר בקול רם ולשמוח אבל הגרון שלי חנוק מגעגועים
היה לי פעם אבא שאהבתי, וביום נורא אחד, לפני שבע שנים וקצת, הוא נפטר לי ככה פתאום. זה עד כדי כך עצוב
"חוק ההמשכיות" שיזמו ההורים השכולים יוביל להגדלת מעגל היתמות
שבע שנים של יתמות
לעת כזאת הגעת ליתמות
להתגעגע אל הילד שהייתי
תגובה מרירה לפוסט מריר סחפה אותי למערבולת של נוסטלגיה וגעגועים
יש לי חלום: לעלות לבמת בית הכנסת, ולשיר
אפילו הילדים הזייפנים שרו אנעים זמירות ורק אני לא. רק אני הייתי לבד בלי אבא