חגים הם ימים של משפחה. מתכנסים סביב השולחן, מארחים, מתארחים, נזכרים במסורות המשפחתיות ומבלים יחד. אבל כשאחד ההורים איננו, דווקא כל הדברים האלה מדגישים את החסר: יש כיסא שנשאר ריק, מנה שמישהו כבר לא מכין, קול שלא נשמע סביב השולחן. הגעגוע שנמצא שם כל השנה מקבל בחג עוצמה אחרת.
אני מכירה את התחושה הזו כילדה שאיבדה אבא.
שנתיים לאחר שהתייתמתי, בגיל 16, הקמתי את חמניות. לא היו לי אז מילים גדולות כמו "חוסן", "מעטפת קהילתית" או "קבוצת שווים". ידעתי בעיקר דבר פשוט: ילד שאיבד הורה צריך לפגוש ילדים אחרים שמבינים אותו בלי שיצטרך להסביר. הוא צריך מקום שבו הוא לא הילד החריג או "היתום", אלא פשוט ילד שחווה משהו קשה ויש סביבו מי שמבינים בדיוק מה זה אומר.
הכי מעניין
אולי משום כך בחירת התורה להזכיר דווקא את היתום בתוך מצוות השמחה של החג כל כך משמעותית בעיניי - היא אומרת ששמחה איננה רק עניין פרטי. אי אפשר לדבר על שמחת חג מבלי להביט גם במי שנמצא בשוליים של אותה התכנסות משפחתית ולשאול האם גם הוא מרגיש שיש לו מקום.
עוד כתבות בנושא
הסוכה מסמלת אמנם בית ארעי, אבל דווקא בתוכה אנחנו נדרשים לייצר מרחב ציבורי מכיל ויציב מאוד עבור הקהילה. משמע, לפתוח את הדלת, להרחיב את המעגל ולתת לאדם שמולנו תחושה שהוא שייך.
זו אינה סוגיה שולית. בישראל חיים כיום עשרות אלפי ילדים שאיבדו את אחד מהוריהם או את שניהם, באלפי משפחות המתמודדות יום-יום עם המשמעות הרגשית, המשפחתית ולעיתים גם הכלכלית של האובדן.
בחמניות אנחנו רואים שוב ושוב עד כמה משמעותי הרגע שבו ילד נכנס לחדר ופוגש ילדים אחרים שאיבדו אבא או אמא. פתאום הוא לא לבד. גם ההורה שנותר מקבל מרחב שבו לא צריך להסביר את המורכבות של לגדל ילדים לצד האבל הפרטי שלו.
אחרי החגים נפתח שנת פעילות חדשה בכ-35 מרכזי חמניות ברחבי הארץ. הילדים וההורים ייפגשו שם בקבוצות, יבנו קשרים ויקבלו מעטפת רגשית וחברתית. מרכז התמיכה ומיצוי הזכויות שלנו ממשיך לפעול לאורך כל השנה עבור המשפחות שזקוקות לנו. אבל האחריות אינה רק של ארגון כזה או אחר.
עוד כתבות בנושא
הציווי "והיתום אשר בשעריך" מופנה לכולנו, ובתקופת בחירות הוא צריך להיות מופנה גם למי שמבקשים להנהיג אותנו. מפלגות המבקשות את אמון הציבור צריכות להתחייב להכניס את סוגיית היתמות לסדר היום הפוליטי שלהן, ולתרגם את המחויבות הזו למדיניות, לחקיקה, לזכויות ולתקציבים. אחרי שנים שבהן מעגל המשפחות שאיבדו הורה בישראל התרחב, יתמות אינה יכולה להישאר מחוץ למצעי המפלגות ומחוץ לסדר העדיפויות של הממשלה הבאה.
הציווי העתיק הזה מזכיר לנו להסתכל סביב שולחן החג, בכיתה, בבניין וברחוב ולראות את הילד או המשפחה שעבורם החג הזה נראה אחר וחסר. אבל הוא גם מחייב אותנו כחברה לשאול את מי שמבקשים את הקול שלנו: מה אתם מתכוונים לעשות למענם?
חברה חזקה נמדדת לא רק בדרך שבה היא יודעת לשמוח, אלא גם במי שהיא דואגת להביא איתה אל תוך השמחה. אחרי הכל, כולנו באותה סוכה.