קראתי בעניין רב, ובתמיהה רבה, את מאמרה של שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד, מעל דפי "מקור ראשון". שקד מתארת כיצד "חשכו עיניה" נוכח הקמפיין והעצומה שפרסמנו בתנועת "אם תרצו", הקוראים לשופטים 'השמרנים' בבית המשפט העליון: נעם סולברג, דוד מינץ ויעל וילנר, שלא להיכנע לתכתיביו של יצחק עמית. שקד מיהרה להזדעזע מהגרפיקה, לנופף בטענות מופרכות על "ניחוחות אנטישמיים" ולהאשים אותנו בפגיעה במחנה השמרני.
עוד כתבות בנושא
לפני ששקד עוטה על עצמה את גלימת הצדקנות ומתייצבת להגן על כבודם של שופטי העליון מפני ביקורת ציבורית לגיטימית, ראוי להעמיד דברים על דיוקם ולחשוף את הצביעות העמוקה שזועקת מכל שורה במאמרה:
מערכת המשפט הישראלית נמצאת בעיצומו של מסע צלב אקטיביסטי חסר תקדים נגד הדמוקרטיה ונגד החלטות הממשלה והכנסת. שופטי בג"ץ, בהובלת יצחק עמית, מבקשים לנכס לעצמם (ולא בפעם הראשונה) סמכויות שמעולם לא ניתנו להם בחוק: הניסיון השערורייתי להתערב במינויים ולקדם מהלך אנטי-דמוקרטי בעליל של פיטורי שר מכהן, איתמר בן גביר, רק בשל עמדותיו או החלטותיו המקצועיות, הוא קו אדום בוהק. במקביל, הניסיון לכפות על ממשלת ישראל את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית לאירועי השבעה באוקטובר, ועדה שבראשה יעמוד, כמובן, נשיא בית המשפט העליון בעצמו, הוא ניגוד עניינים מובהק. כיצד יכולה המערכת, שראשיה (הפצ"רית והיועמ"שית) שותפים למחדל הקונספציה, לחקור את עצמה? על הטירוף המערכתי הזה בדיוק אנחנו זועקים. ועדה כזו תתפקד בתור ועדת טיוח למופת, ממש כשם ששופטי בג''ץ מנעו בגופם את פיטורי היועצת המשפטית לאנרכיה ברחובות ועיכבו בכל כוחם את פיטורי ראש השב''כ הכושל בתולדות המדינה.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
את נסיונות הטיוח וההשתקה של בג"ץ חווינו על בשרנו ממש לא מזמן, כאשר נדחתה העתירה החשובה שלנו ושל ארגון "לביא" נגד הניסיון להגביל את הנוכחות של הציבור, ובהם משפחות שכולות, בתוך אולמות בית המשפט. רמת ניתוק כזאת, הדרה של משפחות שכולות מדיונים העוסקים בחקירת המחדל בו נהרגו יקיריהם, היא שפל חדש אפילו בבג"ץ!
הכרזה שפרסמנו מציבה בפני השופטים מראה כואבת ודרישה ציבורית ברורה: הפסיקו להיות מריונטות של האקטיביזם השיפוטי. הפסיקו להתיישר לפי החליל של יצחק עמית והאג'נדה הפוסט ציונית השלטת במסדרונות העליון. המחנה הלאומי ובתוכו הציבור הדתי נאבק במשך שנים כדי לשלב שופטים בעלי השקפת עולם שמרנית בבית המשפט, לא בכדי שיאמצו את גישת ה"סבירות" וההתערבות הפוליטית ברגע האמת. קמפיין פוליטי נגד שופטים, בניגוד לטענת שקד, איננו "הטרלה". הוא נשמת אפה של דמוקרטיה מתגוננת מול שלטון פקידותי שלא נבחר על ידי איש.
עוד כתבות בנושא
הדהוד הביקורת מפיה של איילת שקד הוא בבחינת לעג לרש. דרושה מידה לא מבוטלת של עזות מצח כדי שמי שערקה מהמחנה הלאומי, הפנתה עורף לבוחריה והקימה ממשלה הנשענת על מנסור עבאס והתנועה האסלאמית, תטיף לנו מוסר. שקד, שישבה בממשלה אחת עם סוכני השמאל הרדיקלי ממפלגת העבודה ומרצ, מכרה את ערכי המחנה הלאומי בעבור נזיד עדשים של ישיבה בלשכות השרים. מי שהכשירה את ישיבתם של תומכי טרור בקואליציה הציונית אינה יכולה לשמש כמצפן מוסרי או אידיאולוגי של המחנה השמרני.
איילת, בניגוד אלייך, אנחנו לא שינינו מעולם את עמדתנו בהתאם לנסיבות הפוליטיות. יצאנו בזעקה גדולה נגד כל שיתוף פעולה עם מנסור עבאס, עוד בתקופת שיחותיו עם אנשי הליכוד. את תטיפי לנו על ערכים?
עבאס, בנט ולפיד בחתימה על ההסכמים הקואליציוניים | צילום: AFP
יתרה מכך, מאמרה של שקד חושף את כישלונה המהדהד כשרת המשפטים. שקד מתגאה עד היום ב"שינוי ה-"DNA של בית המשפט ובמינוי שופטים שמרנים. אך מה התועלת בכך, אם אותם שופטים שהיא מתגאה בהם נאלמים דום או משתפים פעולה עם פסיקות בג"ץ המבטלות את חוקי היסוד של הכנסת ומתערבות בסמכויות הרשות המבצעת? אזלת היד של שקד מול המערכת המשפטית היא זו שהביאה אותנו עד הלום! במקום להכריע את האקטיביזם השיפוטי באמצעות חקיקה נחרצת (כמו פסקת ההתגברות או שינוי שיטת בחירת השופטים), היא הסתפקה בפשרות, בדילים בוועדה לבחירת שופטים ובהתרפסות בפני הממסד המשפטי הישן. היא השאירה אותנו עם "שמרנים" על הנייר, שלעיתים קרובות מדי מתגלים כמי שנסחפים עם הזרם האקטיביסטי בתיקים החשובים ביותר ולעיתים אף מתעלים עליו.
אנו ב"אם תרצו" נמשיך לעמוד על המשמר עם ערכים ברורים בלתי משתנים. נמשיך לייצג את הרוב הציוני ולדרוש ממערכת המשפט לחזור לגבולותיה. נמשיך לדרוש משופטי העליון השמרנים להפגין אומץ ציבורי ועצמאות מחשבתית, ולא להיכנע ללחץ הקבוצתי ולתכתיבי המהפכה החוקתית.
עוד כתבות בנושא
הגיע הזמן שהמחנה הלאומי יפסיק להתנצל (נשמע לך מוכר, איילת?). רק עמידה איתנה ובלתי מתפשרת מול הדיקטטורה השיפוטיות תבטיח שמדינת ישראל תישאר דמוקרטיה יהודית, שבה העם ונבחריו הם הריבון, ולא קומץ שופטים מנותקים בבית המשפט העליון.
ננצל גם את הבמה הזו לקרוא לשופטי בג''ץ: בתוך עמכם אתם יושבים. הניתוק שלכם בלתי נסבל. תתעשתו.