נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית קבע בפסק הדין בנושא פיטוריו של ראש השב"כ רונן בר שהחלטת ראש הממשלה לפטר את בר נעשתה שלא כדין ובניגוד עניינים. הוא הדגיש "כי בהתאם לכלל שאוסר על ניגוד עניינים, אסור לעובד ציבור או לממלא משרה ציבורית להימצא במצב שבו קיים פוטנציאל לניגוד עניינים בין תפקידו או חובותיו הציבוריות ובין אינטרס אחר שיש לו כאדם פרטי או כנושא תפקיד ציבורי אחר". בהמשך, הוא קבע שפרשות קטאר-גייט והמסמכים המודלפים לעיתון הגרמני ה"בילד" מהוות פוטנציאל לניגוד עניינים עבור ראש הממשלה נתניהו למרות שאיננו חשוד בהן היות ו"כל קביעה משפטית הנוגעת להתנהלות התקינה של לשכת ראש הממשלה, כל שכן בעת מלחמה, היא מסוג הדברים המשליכים על תדמיתו ומעמדו של ראש ממשלה, כל ראש ממשלה".

יתירה מכך, הוא קבע שעצם השתתפותו של נתניהו בהצבעה בממשלה פוסלת את כל ההליך ואת הצבעת יתר שרי הממשלה: "בשלב זה שומה עלינו להתמודד עם הטענה לפיה גם אם לראש הממשלה היה ניגוד עניינים במקרה זה הרי שעצם העובדה שההחלטה התקבלה על-ידי הממשלה כולה מרפאת פגם זה. התשובה בעניין זה היא פשוטה: נושא משרה שעומד במצב של ניגוד עניינים אינו יכול להיות חלק מתהליך קבלת החלטה בנושא שלגביו מתקיים ניגוד העניינים; ועצם השתתפותו בהצבעה פוגמת בתקינות ההליך כולו".

כיצד ייתכן שהשופט עמית לא רואה את הגזירה השווה הברורה שיש לגזור בין השתתפותו של נתניהו בדיון "המשליך על תדמיתו ומעמדו של ראש הממשלה" לבין הכרעה שלו בעתירות כנגד ממשלה, שמסרבת להכיר במינויו כנשיא בית המשפט ולשתף עמו פעולה. האם אין סכסוך אישי בין עמית לממשלה? האם אין בסכסוך זה כדי להשליך על תדמיתו ומעמדו של עמית? האם יכול להיות ניגוד עניינים גדול מזה?

חמור מכך, למרות שעמית פתח את פסק דינו בהצהרה ש"מדובר בהחלטה חסרת תקדים בתולדות המדינה, שבמסגרתה מופסקת כהונתו של אחד משבעת נושאי המשרה הבכירים ביותר בשירות המדינה", הוא לא מצא לנכון לקבוע הרכב מורחב לדיון בעתירה והסתפק בהרכב מצומצם של שלושה שופטים שכוללים מלבדו את דפנה ברק ארז ואת נועם סולברג. ולמה זה? הסיבה לכך היא שההרכבים בבית המשפט משובצים לפי וותק השופטים, כלומר עמית יודע מי השופטים שישבו בדין בכל הרכב שיקבע. לדוגמה, אם ההרכב יורחב לחמישה שופטים המשמעות היא שהשופטים שיצטרפו הם מינץ ואלרון, ואם ההרכב יורחב לשבעה שופטים יצטרפו אליהם השופטים וילנר וגרוסקופף. עמית מכיר את דעותיהם של השופטים ויכול לצפות מראש מה תהיה החלטתם בכל עתירה נתונה. לכן, כאשר הוא מעוניין לקבוע את התוצאה מראש הוא מחליט על הרכב מצומצם של שלושה שופטים. הרכב זה הוא למעשה ההרכב היחיד שבו יש לעמית שליטה מלאה, היות והשופטת ברק ארז תצטרף אליו לכל החלטה נגד הממשלה, כאשר בשאר ההרכבים האחרים יש רוב לשופטים שמרנים שאינם מצטרפים באופן אוטומטי לכל פסיקה כנגד הממשלה.

אני סבור שהיחיד שיכול לעצור את המשחק המכור הזה הוא המשנה לנשיא העליון השופט נועם סולברג. אני פונה מכאן לכבוד השופט סולברג: אני מפציר בך להפסיק לשתף פעולה עם תעלוליו של השופט עמית. עליך להבהיר לו שהוא נמצא בניגוד עניינים שמונע ממנו לשבת בדין בעתירות בבג"ץ כנגד החלטות הממשלה, ולכל הפחות עליך להודיע לו שאין בכוונתך להמשיך לשמש עלה תאנה בהרכב תפור של שלושה שופטים ושאתה דורש לקבוע הרכבים מורחבים בלבד. רק כך יוכל בית המשפט הגבוה לצדק, שאתה מראשיו, לעשות צדק.