פוסט שפורסם בסוף פברואר 2026 על ידי "סטודנטים למען צדק בפלסטין" (SJP) מציג נרטיב חד־ממדי לפיו ארה"ב פועלת זה עשרות שנים מתוך דחף אימפריאלי גרידא, וכי כל לחץ דיפלומטי או צבאי על איראן אינו אלא ניסיון כוחני לשלול את ריבונותה. אלא שנרטיב זה נשען על הנחות יסוד בעייתיות, מתעלם מההקשר ההיסטורי והבינלאומי הרחב, ומטשטש את מורכבות היחסים בין משטר האייתולות בטהרן לבין הקהילה הבינלאומית.
עוד כתבות בנושא
חשוב להזכיר שבעוד SJP יצאו נגד הפגיעה בריבונות באיראן, הם תמכו בטבח הכי גדול בעם היהודי מאז השואה שביצע חמאס ב-7 באוקטובר; הם כינו אותו "ניצחון היסטורי להתנגדות הפלסטינית".
הסולידריות של קבוצות סטודנטים פרו-פלסטיניות לא מגיעה בוואקום. במאי 2024, אחרי ההפגנות האנטישמיות בקמפוסים בארה"ב שכללו הטרדות, קריאות ליהודים "לחזור לתאי הגזים" ותקיפות פיזיות נגד סטודנטים יהודים, האייתולה עלי חמינאי פרסם מכתב פתוח בו הוא שיבח את המפגינים וכינה אותם “ענף של חזית ההתנגדות”; הוא קישר אותם למאבק נגד ארה"ב וישראל, תוך שימוש בטענה אנטישמית על “אליטות ציוניות” שמשפיעות על התקשורת. יש אירוניה רבה בטענות על השליטה מאחורי הקלעים, מפני שבאותה השנה משטר האייתולות היה מקושר לניסיונות ההתנקשות נגד המועמד לנשיאות ארה"ב דונלד טראמפ.
הכי מעניין
הפגנה פרו־פלסטינית באוניברסיטת קולומביה בניו־יורק. | צילום: אף.איי.פי
האימפריאליזם ממנו אותם ארגוני זכויות אדם מתעלמים, הוא של משטר האייתולות. במשך שנים, איראן זורעת כאוס ברחבי המזרח התיכון על ידי חימוש ומימון ארגוני טרור ופרוקסיז אסלאמיסטיים רצחניים.
למשל, במלחמת האזרחים בתימן שהתחילה ב-2014 איראן תמכו בארגון הטרור החות'ים. באותה מלחמה מצאו את מותם מעל 400 אלף תושבים, ביניהם עשרות אלפי ילדים, בעיקר בשל תנאי מחייה קשים שכללו רעב ומחלות. זה לצד יותר מ-4.5 מיליון בני אדם שנעקרו מבתיהם ו-18.2 מיליון בני אדם, הזקוקים לסיוע הומניטרי, יותר ממחציתם ילדים.
במלחמת האזרחים בסוריה שהתחילה ב-2011, משטר האייתולות גם כתת את רגליו והתבסס לטובת נשיא סוריה דאז, בשאר אל אסד, באותה מלחמה עקובה מדם שהביאה למותם של למעלה מחצי מיליון סורים ומעל ל-5 מיליון פליטים. כל אלה עזרו לאיראן להדק ולחזק את טבעת האש סביב מדינת ישראל לצד ארגון הטרור הלבנוני חיזבאללה, מיליציות שיעיות בעיראק, חמאס והג'יהאד האיסלמי.
הדיסוננס המוכיח
לפני המהפכה האסלאמית של האייתולה רוחאללה ח'ומייני ב-1979, היו בשנות ה-60 וה-70 יחסים דיפלומטיים ומסחריים ענפים בין ישראל לאיראן. בניגוד למשטר האייתולות שרוצה להשמיד את ישראל וארה"ב, ראשי ממשלה ישראלים מההווה ומהעבר, לצד נשיאים אמריקנים מהעבר וההווה, הביעו תמיכה וסולידריות בעם האיראני אלא מול משטר האייתולות שמטיל בהם מורא כבר יותר מארבעה עשורים וגרם לעזיבתם של יותר מ-2 מיליון איראנים שעשרות אלפים מהם חגגו את חיסול הדיקטטור חמינאי. גם באיראן עצמה, לצד האבל בחיסול חמינאי, המוני איראנים חגגו את חיסולו, למרות הסיכון הגדול בפגיעה בהם על ידי המשטר.
הדיסוננס הזה מדגים כיצד חלק מהשיח הפרו-פלסטיני במערב אינו נובע באמת מדאגה אוניברסלית לזכויות אדם, אלא מנרטיב פוליטי צר שבו כל מי שמתנגד לישראל או למערב נתפס אוטומטית ב"צד הנכון של ההיסטוריה".
נראה גם שקבוצות וארגונים שלכאורה מקדשים עקרונות של זכויות אדם, התעלמו מדיכוי המחאות ברחבי טהרן בינואר 2026; כאשר כוחות הביטחון האיראניים ביצעו הרג המוני ושיטתי של אלפי אזרחים בערים שונות, שהפגינו על מצבם הכלכלי-חברתי שהוחמר במידה רבה בשנתיים האחרונות. לא בכדי ב-29 בינואר 2026, שרי החוץ של האיחוד האירופי החליטו להכריז רשמית על משמרות המהפכה של איראן כארגון טרור אחרי הטבח שאירע כנגד אותם מפגינים.
עוד כתבות בנושא
באשר לסוגיית הגרעין, לאחר שאיראן הפרה את הסכמי הגרעין עם המעצמות (JCPOA) ב-2015, ולאחר שהממשל האמריקני ניסה ללא הצלחה - עוד לפני מבצע עם כלביא ומבצע שאגת הארי - להגיע להסכמות עם משטר האייתולות בנושא הגרעין, הלכה וגברה הדאגה במערב באשר להתקדמות תוכנית הגרעין האיראנית.
לפני מבצע עם כלביא, דו"חות סבא"א העלו תמונה מדאיגה של הסתרת פעילויות וצבירת אורניום מועשר באיראן, עם פוטנציאל לחומר בקיע לכמעט 9 פצצות אטום. נתונים אלה עמדו בבסיס ההערכות המערביות כי זמן הפריצה של איראן לפצצה אחת נמדד בשבועות ואף בימים, לא בשנים. גם בהפסקת האש אחרי מבצע עם כלביא, איראן המשיכה להעשיר אורניום לרמה של 60%, שקירבה אותה מאד לייצור פצצה גרעינית. לא ניתן להתעלם מהאיומים האלה, במיוחד לאחר שאיראן תקפה את ישראל במאות טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב"מים בפעם הראשונה באפריל 2024, כתגובה לתקיפה הישראלית בסוריה שבזמנו שימשה כתשתית טרור של איראן בממשל אסד.
במהלך מבצע שאגת הארי, איראן שיגרה מאות טילים וכטב"מים לעבר מדינות במזרח התיכון שבכלל לא תקפו אותה ושחלקן אף הפצירו בארה"ב להמשיך את המו"מ בנושא הגרעין במקום ללכת על האופציה הצבאית. התגובה האיראנית כללה שיגור טילים לעבר מדינות ערביות כמו סעודיה, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין, כוויית, אזרבייג'ן, קפריסין (מדינה החברה באיחוד האירופי( וטורקיה (שחברה בברית נאט"ו). העובדה שאיראן בחרה להרחיב את הלחימה לאזורים נוספים, לפגוע בתשתיות אזרחיות ולסכן אוכלוסיות שלא נלחמות בה, מוכיחה עד כמה היא מוכנה להצית אש במזרח התיכון כדי לנסות לכפות את רצונה.
תגובה הגנתית למתקפה קיימת
בראי המשפט הבינלאומי ופילוסופית המלחמה, יש גם צידוק למערכה שהייתה עם איראן במהלך עם כלביא ולמערכה הנוכחית בשאגת הארי.
החריג המרכזי לאיסור השימוש בכוח הוא לפי סעיף 51 לאמנת האו"ם, המכיר ב"דבר במגילה הנוכחית לא יפגע בזכות הטבעית להגנה עצמית אינדיבידואלית או קולקטיבית, במקרה שמתרחשת התקפה חמושה נגד חברה באומות המאוחדות, עד לנקיטת האמצעים הדרושים מצד מועצת הביטחון לשמירת השלום והביטחון הבינלאומיים". כלומר, חוקיות השימוש בכוח במסגרת הגנה עצמית תלויה, בין היתר, בקיום של צורך או דרישת הנחיצות. ושניהם התקיימו במקרה של איראן בשני המבצעים.
לפי סעיף 51, הזכות להגנה עצמית אינה מוגבלת למכה מיידית אחת, אלא נמשכת כל עוד מתרחשות התקפות מזוינות, מתמשכות או צפויות, החוזרות באותו דפוס. לנוכח התקפה ישירה רחבת‑היקף מאיראן באפריל 2024, לצד דפוס עקבי של מתקפות פרוקסיז, ניתן לטעון שתקיפה ישראלית‑אמריקנית המכוונת לסיכול יכולות התקפיות איראניות - מהווה המשך של תגובה הגנתית למתקפה קיימת ולא “מלחמת מנע” נפרדת.
עוד כתבות בנושא
החלטת העצרת הכללית 3314 (1974) מגדירה “תוקפנות” ככוללת בין השאר פלישה מזוינת, הפגזות, חסימה ימית והתקפות על כוחות מזוינים של מדינה אחרת. סעיף 3(g) להחלטה קובע כי גם שימוש ב"כוחות בלתי סדירים" או "קבוצות חמושות" על ידי מדינה אחרת נגד מדינה שלישית, לרבות תמיכה מהותית בהם, עשוי להיחשב כמעשה תוקפנות המיוחס למדינה המפעילה. פרשנות זו תומכת בטענה שדפוס הפעולה האיראני, באמצעות חיזבאללה, חמאס, הג׳יהאד האסלאמי והחות'ים, איננו רק "תמיכה פוליטית" אלא שותפות תוקפנית המייצרת אחריות מדינתית של איראן על התקפות נגד ישראל וארה"ב ובעלות בריתן.
כאשר מדינה מפרה שיטתית משטר פיקוח בינלאומי שנקבע בהחלטת מועצת הביטחון, במיוחד בתחום גרעיני, ניתן לטעון שהיא יוצרת "איום לשלום ולביטחון הבינלאומיים" לפי סעיף 39 של מגילת האו"ם. אמנם רק המועצה מוסמכת להכריז זאת רשמית, אך אי פעולה של המועצה לנוכח הפרות חמורות מעצימה את טענת המדינות הנפגעות, ישראל וארה"ב, שהן נותרו ללא סעד אפקטיבי מלבד מימוש זכות ההגנה העצמית.
נשיא איראן מסעוד פזשכיאן וראש ארגון האנרגיה האטומית של איראן מוחמד אסלאמי בסיור ב"יום הלאומי לטכנולוגיה גרעינית" בטהרן | צילום: AFP
במידה ואיראן תחצה את הסף ותבסס יכולת נשק גרעיני, עצם האפשרות של הרתעה קלאסית (מאזן אימה) תהפוך שברירית יותר בשל מאפייני המשטר, אידאולוגיה קיצונית, סיכון למיס-קלקולציה וחוסר יציבות אזורית דרך פרוקסיז.
ככל שהאיום העתידי איראני נתפס כ"גבוה" יותר, כמו יכולת להשמיד מרכזי אוכלוסייה ישראליים עם נשק גרעיני, כך גובר הלחץ לפעול לפני שהמשטר מגיע לנשק כזה, דווקא כדי למנוע מצב שבו ניטרולו יהפוך כמעט בלתי‑אפשרי ללא סכנת השמדה המונית. כלומר, תקיפה מקדימה נגד תוכנית שמטרתה לבנות מטריית הרתעה גרעינית סביב המשטר האיראני נועדה להבטיח שהרתעת ישראל וארה"ב תישאר ישימה, ולא תתמוטט לנוכח "חסינות גרעינית" איראנית.
משטר שטובח באלפים מאזרחיו, לא יהסס להפנות את שאיפותיו הרצחניות כלפי עמים אחרים. לכן, סיום שלטון האייתולות הוא תנאי מוקדם לבלימת שפיכות דמים אזורית וליציבות אמיתית.
עוד כתבות בנושא
