שמחה על הגגות, פחד ברחובות: כך נראית איראן אחרי חיסול חמינאי

הלילה שבו נהרג המנהיג העליון של איראן, האייתוללה עלי חמינאי, הביא עמו תמונות נדירות: אנשים רוקדים ברחובות, צופרים ממכוניות וצעקות שמחה ממרפסות וגגות. אך לצד האופוריה, רבים באיראן מדווחים על פחד עמוק ואי־ודאות לגבי עתיד המדינה, בזמן שההפצצות האמריקניות והישראליות נמשכות זה היום השני.

מותו של חמינאי, שעמד בראש הרפובליקה האסלאמית כמעט ארבעה עשורים, יחד עם חיסול בכירים צבאיים נוספים בגל התקיפות הראשון, טלטל את החברה האיראנית והציף רגשות מורכבים במדינה מפולגת.

"בתוך הבית אנחנו במצב של מסיבה," סיפר תושב מצפון טהרן בשיחה דרך אפליקציית מסרים. "אבל כל עוד אנחנו לא בטוחים, אנשים לא חוגגים בפומבי. הם חסרי רחמים ונקמניים."

במקביל, השלטון מיהר להפגין שליטה. כלי התקשורת הממלכתיים שידרו עצרות אבל המוניות באיספהאן וביזד, שבהן אלפים נופפו בדגלים וקראו "מוות לאמריקה". הנשיא מסעוד פזשכיאן הודיע כי מועצת הנהגה חדשה כבר החלה לפעול, ושר החוץ טען שמנהיג עליון חדש ייבחר בתוך ימים.

אולם בשטח, תחושת הביטחון רחוקה מלהיות מוחלטת. תושבים בטהרן דיווחו על נוכחות כבדה של הבסיג' – הזרוע החצי־צבאית של משמרות המהפכה, ששיחקה תפקיד מרכזי בדיכוי המחאות האלימות בחודש שעבר. רופא מהעיר רשת סיפר כי אחד התושבים נגרר ממכוניתו לאחר שצפר לאות שמחה.

החברה האיראנית מפוצלת. בחודש שעבר יצאו מאות אלפים להפגנות חסרות תקדים נגד השלטון, שקראו "מוות לחמינאי", אך דיכוי אלים הותיר אלפי הרוגים ועשרות אלפי עצורים. רבים חוששים לשוב לרחובות, גם נוכח קריאותיו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לאיראנים "לתפוס את ממשלתם".

בתוך כך, החיים נמשכים תחת הפצצות. פיצוצים בטהרן הותירו ענני עשן מעל אזורי ממשל. הרשויות דיווחו על יותר מ־200 הרוגים בגל התקיפות, בהם 165 בפגיעה בבית ספר לבנות בדרום המדינה. תושבים הסתערו על סופרמרקטים, מילאו מיכלי דלק ויצאו בכבישים צפופים לעבר מחוזות הצפון.

"אנחנו חיים בין תקווה לפחד," אמרה תושבת טהרן. "אולי זה דף חדש לאיראן – אבל כרגע אנחנו פשוט יושבים ושומעים פיצוצים."

מומחים מזהירים כי למרות הזעם הציבורי, הפלת המשטר אינה מובטחת. "לאיראנים אין כיום הכלים להפיל את הרפובליקה האסלאמית לבדם," אמר חוקר באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. לדבריו, ההפצצות עשויות לעודד חלק מהאזרחים – אך גם להגביר את החשש מפני כאוס והתפוררות.

כך, איראן ניצבת ברגע היסטורי: בין שמחה חרישית על סיום עידן לבין פחד עמוק מהלא נודע.