במה באמת עוסק הוויכוח על לוחמות בצה"ל? אולי קל יותר להתחיל בניכוש כל הסערות הלא רלוונטיות, שאופפות כענן שחור את הדיון האמיתי.
מה לא רלוונטי? למשל, התגובה של ח"כ טלי גוטליב להתנפלות על שתי החיילות בבני ברק השבוע. ח"כ גוטליב שאלה בתגובה למה שלחו לשם חיילות ולא חיילים; כאילו התנפלו עליהן משום שהן בנות, ולא משום שהן מצה"ל. הרי גם חיילים בנים לא היו עוברים חלק בגרונם של המתפרעים החרדים.
מצד שני, לא רלוונטית בעליל גם ההתנפלות המילולית על השר סמוטריץ', אחרי שהצהיר השבוע שהוא מקווה שבתו לא תלך לצבא. כותרת ב"ישראל היום" ציטטה את התגובה המיליטנטית: "יורק בפני הלוחמות"; כאילו שסמוטריץ' המציא את מנהגן של בנות דתיות להתנדב לשירות לאומי במקום לצבא, ולהביא שם תועלת גדולה לעם ולמדינה; כאילו שיש בזה איזה פסול; וכאילו שמישהו באמת היה רוצה לבטל את השירות הלאומי.
הכי מעניין
נשים לוחמות | צילום: הדס פרוש, פלאש 90
כל ויכוח ענייני נוטה לחרוג אצלנו בשנים האחרונות מתחומו המצומצם, להתרחב ולהסתעף באמצעות אנלוגיות והיקשים, לצבור מטען סימלי מופרז, להפוך לקש האחרון, או לסנונית הראשונה, או לילד עם האצבע בסכר. וכך אי אפשר לפתור שום בעיה, כי כל סוגיה נקודתית הופכת מאסטרואיד לגלקסיה. אבל כדי שנוכל להתמודד באומץ ובכנות עם בעיותינו צריך קודם כל לסמן את גבולות הגזרה האמיתיים שלהן.
על מה אין ויכוח? על מה מסכימים תשעים אחוזים מהישראלים? ראשית, על עצם העובדה שנשים משרתות בצה"ל בהצלחה גדולה. גם אלו שנשותיהם ובנותיהם מעדיפות לשרת בשירות הלאומי יודעים שרוב הנשים הצעירות בישראל בוחרות בדרך אחרת, ואינם מערערים על בחירתן. שנית, אין ויכוח על גבורת החיילות. אלו שלחמו בשמיני עצרת הנורא ההוא ובכל הימים הקשים שאחריו ראויות להערכה, לתודה ולכבוד – וכמעט כל הישראלים מעניקים להן את כל אלו בלב שלם ומלא תודה.
לוחמי ולוחמות שריון | צילום: דובר צה"ל
אפילו סוגיות שבאמת שנויות במחלוקת, כמו שירת נשים בטקסי צה"ל, צריך לצמצם לממדים הריאליים שלהן. לצה"ל אסור להכריח חייל לשמוע נשים שרות, כנגד אמונתו ההלכתית. מצד שני, נשים ימשיכו לשיר במדינת ישראל. שירת נשים אינה מזימה פרוגרסיבית, אלא חלק מרשות הרבים הישראלית. כשם שמאז ומעולם שירתו נשים רבות בצה"ל ונשים אחרות בשירות לאומי, כך מאז ומעולם שרו זמרות בבמות ציבוריות, ומי שלא רצה – לא היה שם.
עם קצת רגישות אפשר לפתור את הקונפליקט הזה בקלות יחסית.
בסופו של דבר, הלוחם הממוצע בצה"ל אינו מזדמן בכל יום לאירועי שירה, וגם לא בכל חודש. נדמה לי שבכל שירותי הצבאי הזדמן לי רק פעם אחת לשמוע להקה צבאית – וגם על הפעם ההיא הייתי מוותר, בלי קשר לזהות המינית של המופיעים. עם קצת רצון טוב אפשר למצוא פתרונות פשוטים, אף שעם רצון רע אפשר כמובן גם להמציא יש-מאין מלחמת עולם.
עוד כתבות בנושא
אחרי שמנקים את השולחן מכל השאלות הללו, מגיעים לבעיה האמיתית היחידה: שינוי הסטטוס קוו באמצעות עירוב גברים ונשים ביחידות קרביות, בניגוד למקובל בצה"ל מאז ומתמיד. התהליך הזה כרוך גם במחלוקות מקצועיות חשובות שצריך לברר. אין מחלוקת על כך שהטנקיסטיות המעטות של צה"ל הן נשים גיבורות ואמיצות שעשו דברים חשובים, אבל זה לא יכול להעלים את השאלה המעשית כמה זמן לוקח ללוחמות לפרוס זחל או לטעון פגז כבד.
האמת היא שזה אינו ויכוח בין דתיים לחילוניים או בין ימין לשמאל; באופן בסיסי מדובר בשאלה צבאית-מקצועית, והלוואי שידונו בה באופן מקצועי ונקי. אך אליה נלווית גם שאלה אחרת, שאינה מקצועית אלא ערכית ורוחנית: כמעט כל רב ורבנית – גם הליברליים ביותר – מסכימים שאי אפשר לשמור על הוראות ההלכה בשירות משותף של לוחמים ולוחמות ביחידות קרביות. השילוב שעובד במשרדים הממוזגים בקריה לא יכול לעבוד בנמ"רים הדחוסים של עזה או אפילו באוהלי סיירים של אימון בשטח.
לוחמות בצה"ל | צילום: הדס פרוש, פלאש 90
יש משונאי הדת שמגיבים בזלזול עמוק כלפי "הדתיים הללו", שכביכול אינם יכולים לעמוד בפני יצרם, ולכן דורשים להרחיק גברים מנשים. תמיד קל לזלזל באחרים ובאמונותיהם, אך לעתים נדירות יוצאים נשכרים מזלזול כזה. ההלכה מתעקשת לשמור על אתיקה מסוימת של אינטימיות, וסבורה שהאינטימיות הזו עלולה להתחלל גם במקרים שבהם מנקודת המבט שאינה דתית "לא קרה כלום".
אפשר להסכים לדרכה של ההלכה ואפשר גם לא, אבל כדאי להכיר וכדאי גם לא לזלזל. כאשר אחוז גבוה כל כך מלוחמי צה"ל הם דתיים, דומה שהם הרוויחו לפחות את הזכות הזו – שלא יזלזלו באמונותיהם ובערכיהם. גם נשים דתיות רבות שמשרתות בצה"ל, ובהן תלמידותיי, מאמינות בערכים הללו.
האמת היא שלא על זכויות מדובר כאן, אלא על חובות.
חיילים מחטיבת כפיר. למצולמים אין קשר לנאמר | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
השירות בצה"ל אינו זכות, אלא חובה. כולנו משרתים – גברים ונשים, בצה"ל ובשירות לאומי – לא כדי לממש זכות, אלא משום שאנו נענים לחובה. מפקדי צה"ל צריכים למצוא את הדרך שבה נוכל כולנו למלא יחדיו את חובתנו. חובתם שלהם היא לעשות זאת בהגינות, להתעלם מרוחות השעה ומלחצים תקשורתיים, ולעשות מה שנכון ומה שראוי.
בחיל התותחנים נכפה בעבר באופן ברוטלי עירוב כולל בין נשים לגברים, שלמעשה ניקה את החיִל מדתיים. אלו עברו לשרת ביחידות אחרות. חיל התותחנים משלם על זה היום מחיר, בעיקר ביחידות המילואים שלו. לא כדאי לחזור על הטעות הזו ולשנות את הסטטוס קוו בצבא באופן חד-צדדי ביחידות נוספות. המחיר שכולנו נשלם על כך עלול להיות גבוה מדי.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
