ביום שלישי בשבוע שעבר נעצרתי יחד עם עוד שבעה מחבריי לאחר שצילמתי אותם נכנסים לשטח הר הבית משער השבטים, הפתוח לעת עתה לכניסת מוסלמים בלבד, כשעמם גדי ושלוש יונים. בתוך דקות, באלימות ובעזרת ערבים ששהו בהר, המשטרה הוציאה את כולם משטח ההר ועצרה את כולנו, כולל אותי, שכל חטאי היה צילום האירועים. שוטר לקח מידיי בכוח את הטלפון שצילמתי בו והחרים אותו.
אחרי שעצרו את כולנו, הצמידו אותנו בשורה עם הפנים לקיר. רוב השוטרים לא היו יהודים והיו אלימים מאוד. כשהוצמדתי לקיר שוטרים ניסו לעקם את ידיי. למזלנו, אחרי כמה שניות שוטר מג"ב יהודי צעק לשוטרים "להירגע, אנחנו מצולמים", ואז נפסקה האלימות הגלויה. הם עדיין עשו הכול בכוח רב ובמטרה לפגוע כמה שאפשר. הם לחצו אותנו בהגזמה אל הקיר, לא אפשרו אפילו לסובב קצת את הראש. אחר כך הושיבו אותנו אזוקים כשידינו מאחורי גבנו, ובמקום להורות לנו לשבת הושיבו אותנו בכוח. כשעורכים חיפוש מורים לעצור לפסק את רגליו, במקרה שלי השוטר הורה לי לפסק את רגליי והוסיף לדרוש שאפסק אותן עוד עד שכמעט נפלתי. השוטרים היהודים הבודדים שהיו שם נהגו בנו בצורה סבירה אם כי לא מחו על מה שהשוטרים שאינם יהודים עוללו לנו.
היו שם מפקד המרחב דביר תמים וקצינים נוספים, ואמרתי להם שיפסיקו את האלימות, אבל הם התעלמו. שוטר לא יהודי ששם משפחתו חורי ועל צווארו קעקוע של צלב היה מהאלימים שבין השוטרים. הוא לא הסכים לומר את שמו הפרטי, שהוסתר תחת האפוד, וכשערך חיפוש על גופי לא הקפיד שידו לא תיגע היכן שאיננה צריכה לגעת.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
משם הסיעו אותנו למשטרת הקישלה, שיהודים נגררו אליה על לא עוול בכפם עוד מימי הטורקים והמנדט הבריטי. בקושי עברה דקה מאז שהגענו, ושוטר ששמו דיב גריפאת צעק עליי שאני מדבר יותר מדי, תפס בחולצתי, גרר אותי בכוח למקום צדדי, ושם דרש ממני להוריד את בגדיי. סירבתי, והוא ניסה לעשות זאת בעצמו. בסופו של דבר ויתר והכניס אותי לתא המעצר בתחנה. גם שאר חבריי העצורים עברו חוויות דומות. מאחד מחבריי שנכנס לשטח ההר חבוש תפילין הסירו את התפילין בכוח, כשעל ידיו נותרו סימנים מאלימות השוטרים. אחר כך חילקו אותנו לשני תאים ולקחו אותנו אחד־אחד לחקירות. נלקחתי לחקירה אצל חוקר בשם פיטר ג'ובראן.
כשנלקחתי אמרתי לג'ובראן שעלי ללכת לשירותים, והוא התנה זאת בכך שלא אסגור את הדלת עד הסוף. נכנסתי לשירותים וכשהייתי בפנים ג'ובראן החל לשאול אותי כל מיני שאלות לא קשורות. אמרתי לו שייתן לי שקט ויפסיק עם השאלות. לפתע הוא ניסה לפתוח את דלת השירותים. למזלי הספקתי למנוע ממנו לפתוח את הדלת לרווחה, התארגנתי מהר ויצאתי מהשירותים. התעוררה מהומה והגיעו עוד שוטרים, וג'ובראן טען שהתחבאתי מאחורי הדלת ועוד המצאות מהסוג הזה. השוטרים כמובן לא התייחסו לדבריו, אבל גם לא עשו דבר בעקבות ההטרדה הבוטה הזאת. אגב, בחקירה ג'ובראן שאל אותי למה נכנסתי עם גדי להר הבית, עד שקלט שלא נכנסתי בכלל לשטח ההר.
שוטרים בהר הבית | צילום: דור פזואלו - פלאש 90
אחר כך הוחזרתי לתא. כשהיינו צריכים משהו - לשתות, לאכול או לגשת לשירותים - ביקשנו מהשוטרים והם בדרך כלל התעלמו. לא נותרה לנו ברירה אלא לדפוק על הסורגים, ובדרך כלל אחד השוטרים ניגש אלינו בעצבנות ומילא את מבוקשנו. בנוסף הכניסו אותנו בזה אחר זה לשיחות עם "וייס" מהשב"כ. מי שלא הסכים לכך – הוכנס בכוח. כולנו שתקנו כמובן.
בשלב מסוים צורף אלינו גם הנהג שהסיע אותנו אל ההר. אחרי שהוריד אותנו בשער האריות הוא המשיך הלאה בדרכו, אבל המשטרה עצרה אותו במחלף חמד, ככל הנראה בעזרת איכוני שב"כ לטלפונים שהיו ברשותו. שוטרים בדקו לוחית רישוי אחר לוחית רישוי עד שאיתרו אותו.
אחר כך הועברנו למגרש הרוסים. המפקד מטעם שירות בתי הסוהר במקום, קצין ששמו אייהאם, היה די עצבני, הסביר שפה זה הבית שלו והבהיר שאנחנו נעשה מה שהוא אומר. הוכנסנו אחד־אחד לחדר ושם ערכו בנו חיפוש בהפשטה. דרשו ממני להסיר את כל בגדיי. שוב סירבתי ואייהאם אמר שאם כך יהיה עליי להישאר בחדר הזה כל הלילה עד שאסכים. לא היה לי אכפת ופשוט נשארתי שם, אבל אחרי כמה דקות אייהאם דיבר בטלפון עם מפקד אחר והודיע שעכשיו יערכו לי שימוע. הוא טען שיש אישור לערוך את החיפוש בכוח ואכן ערך אותו.
ברשותו של אחד החברים היו טיפות עיניים שנדרשו לאחר ניתוח לייזר – אבל בבידוק הכניסה החרימו אותן והשליכו לפח. הבטיחו לו שכאשר ישתחרר יספקו לו בקבוקון חדש של טיפות – וכמובן לא סיפקו.
עוד כתבות בנושא
אחרי הבידוק הועברנו לבדיקה אצל רופא הכלא, גם הוא לא יהודי. חבר שמשקפיו הוחרמו בכניסה כי יש בהם מתכת שאל אותו אם מי שכלוא עשר שנים, למשל, ייאלץ לראות מטושטש במשך כל הזמן הזה. הרופא השיב בחיוב, והוסיף שכאשר מדובר בימנים קיצוניים זה יימשך אפילו לזמן רב יותר. לא רציתי לדבר עם הרופא, אבל הוא איים שאם לא אדבר איתו כרצונו זה יעורר חשש שנטלתי סמים והוא יורה להשאיר אותי קשור כל הלילה. לפני שיצאנו הוא הודיע לי שאני "איהנה" הלילה.
הובילו אותי לתא שבו אשהה במשך הלילה יחד עם עוד שלושה מחבריי. קיר השירותים בו היה מורכב בחציו מחלונות שקופים. היו גם כמה מצלמות בתא, ובדקתי וראיתי שהזווית שלהן מגיעה כמעט עד האסלה. ההשפלות לא נגמרו. בילינו שם את הלילה. בבוקר לקחו אותנו לבית המשפט. הושארנו בתא ההמתנה בבית המשפט במשך שעות ארוכות, כי הדיון נערך רק בצהריים. גם אחריו הוחזרנו לשם. שופטת השלום פסקה בדיון שספק אם עשינו עבירה פלילית והורתה לשחרר אותנו, אבל המשטרה ערערה והוחזרנו לתא. אחרי כמה שעות הוחזרנו משם למגרש הרוסים. ערר המשטרה לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא, אבל המשטרה לא מיהרה לשחרר אותנו. רק אחרי שעות ארוכות שחררו אותנו, וגם אז בטפטופים. רק לקראת 11 בלילה שוחרר אחרון העצורים. חלק מחפצינו לא הוחזרו.
עם כל הקושי ותחושת ההשפלה, לכל אורך המעצר שמרנו על מצב רוח טוב, דיברנו, צחקנו והתחזקנו יחד. אנחנו גאים במה שעשינו ונמשיך לפעול היכן שה' יתברך יצטרך אותנו. בגמרא נכתב שמשנחרב בית המקדש מחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמיים. בשביל לבנות את המקדש, פרצנו מחיצה אחת ועל כך נכנסנו בין הרבה מחיצות של ברזל. כולנו – כל עצורי ההר – מתפללים שהפעולה הזאת תסיר את מחיצת הברזל שבשמיים ותקרב אותנו לה' יתברך.
פנינו בשאלה בנושא למשטרת ישראל ולשירות בתי הסוהר. תהינו מדוע ניתן יחס מחפיר לצעירים שבסופו של דבר שוחררו בידי בית המשפט בטענה שכפי הנראה לא ביצעו כל עבירה.
משירות בתי הסוהר נמסר: "הליכי קליטה ובידוק במתקני שב״ס נעשים בהתאם לחוק, לפקודות ולהנחיות הביטחוניות המחייבות, ותוך שמירה על כבודם וזכויותיהם של כלל העצורים. אם שעולה טענה קונקרטית ביחס להתנהלות סגל שב״ס היא נבדקת בערוצים המוסמכים ובהתאם לנהלים".
במשטרת ישראל בחרו שלא להגיב לטענות.
עוד כתבות בנושא
