הרבה לקחים רוחניים צריך ללמוד מרצח גדליה ומהצום שנקבע בעקבותיו. אבל צריך ללמוד מהרצח הזה גם לקח אחד שאינו רוחני כל כך. זהו לקח זוטר ברמה העקרונית, אך חשוב מאוד ברמה המעשית: להגביר את האבטחה על מנהיגי ישראל ולהרחיק מהם איומים פוטנציאליים. גדליה זלזל בהתראות האבטחה שקיבל: "וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בָּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ וְלֹא הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם" (ירמיהו מ', יג-יד). לוּ האמין גדליה לאזהרות, לו החמיר את סידורי האבטחה סביבו, לו הרחיקו ממנו השוטרים את ישמעאל ואנשיו – לא היה נרצח. גדליה זלזל בסכנה, ומשום כך קבעו חז"ל שהוא בין האשמים בהרג הגדול שבא בעקבות רציחתו: "מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש – מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן" (נידה סא ע"א).
עוד כתבות בנושא
זה ודאי אינו הלקח היחיד שצריך להפיק היום מצום גדליה, ואולי גם לא העיקרי. מסרים של אחדות הם אמת חיונית, וגם ההכרה עד כמה הקיום היהודי העצמאי בארץ ישראל עלול להיות שברירי. אף החינוך העקרוני נגד אלימות הוא ערך חיוני. את כל אלו אפשר וצריך ללמוד מהיום הזה. אך הרמב"ם לימד אותנו שבנוסף לכל הסיבות הרוחניות לחורבן בית המקדש הייתה לו גם סיבה מעשית פשוטה, שאף ממנה צריך להפיק לקח: "לא נתעסקו [= אבותינו] לא בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות" (אגרות הרמב"ם ב, עמ' תפ). גם בהקשר הספציפי של צום גדליה, לכל הערכים החשובים והיפים שאנו לומדים ממנו בתחום הרוח נחוץ להוסיף גם מסר מעשי פשוט: צריך לשמור טוב יותר על המנהיגים שלנו.
אתמול התפרסמה בערוץ 14 ידיעה על מדיניות חדשה של המשטרה: "המשטרה תנהג באפס סובלנות כלפי הפרות סדר מול בתיהם של נבחרי הציבור, מהקואליציה או מהאופוזיציה". אם הידיעה הזו נכונה זהו חידוש חיוני, שהיה צריך לנקוט בו מזמן. כל מי שמדבר עם פוליטיקאים בשנים האחרונות שומע על ההתקפות האלימות שהם סופגים בכל מקום. פוליטיקאים רבים פשוט לא יוצאים מהבית – לא מעזים ללכת ברחוב, להגיע לשמחה משפחתית או לשבת בבית קפה – ורבים מהם מעידים שגם ילדיהם הקטנים סובלים סבל רב, שזו כבר רשעות צרופה של המתפרעים.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
לפגיעה הזו בפוליטיקאים יש הרבה השלכות. ברמה הלאומית, היא גורמת לכך שאנשים עדינים עוזבים את הפוליטיקה, ויישארו בה חלילה רק אלו שאינם נרתעים מתגרות רחוב. מי שמטריד את הפוליטיקאים במפלגה יריבה מייצר למעשה לחץ אבולוציוני, שחלילה רק גסי הרוח ישרדו אותו. אסטרטגיה פוליטית שמנסה להפוך את חייהם של פוליטיקאים יריבים לסיוט מתמשך היא גם מטופשת וגם אנטי דמוקרטית – אך היא בראש ובראשונה כישלון מוסרי, ובנוסף לכך גם סיכון אבטחתי חמור.
מי שחושב שכל זה אינו עלול להידרדר לרצח – שיחשוב שוב. ההנחה שאלימות פוליטית היא מונופול של הימין אינה עומדת במבחן הביקורת ההיסטורית. השוליים מימין עלולים להידרדר לאלימות כזו – וגם השוליים משמאל. לפני כמה עשורים ראינו רצח פוליטי מחריד מימין; לפני עוד כמה עשורים ראינו ניסיון רצח מחריד משמאל. השמאל ההיסטורי בישראל כבר ניסה בראשית ימי המדינה להתנקש בחייו של השר הדתי דוד צבי פנקס – שניצל בנס מהפצצה שהשליכו לביתו.
רצח צ'רלי קירק הדגים לנו היטב שהכדורים עפים לכל הכיוונים. בשמאל הישראלי יש הרבה פחות קיצוניים מטורללים מאשר בשמאל האמריקני, אך בשביל רצח לא צריך הרבה קיצוניים כאלו; מספיק אחד. כבר הידרדרנו לירי של פצצות תאורה על בית ראש הממשלה; פעילת מחאה כבר ניסתה להשיג טיל RPG כדי להתנקש בחייו. ההסתה נגד ראש הממשלה נתניהו ושריו היא חסרת תקדים. כמעט בכל יום מופיעים ברשתות החברתיות איומים חדשים על חייהם. מה עוד צריך לקרות כדי ששירותי הביטחון ומערכת המשפט ייקחו ברצינות את האיום הזה?
עוד כתבות בנושא
