האלף-בית הוא אולי ההמצאה החשובה ביותר בהיסטוריה. בכתב היתדות ובכתב החרטומים שקדמו לו היו מאות או אלפי סימנים. הכתיבה בהם הייתה מלאכה מסורבלת וקשה. רק מעט סופרים מומחים ידעו לקרוא, וכנראה עוד פחות מזה ידעו גם לכתוב. ואז הגיע האלף-בית, שאִפשר לכל מי שרצה לכתוב ולקרוא. קל הרבה יותר לשמור מידע ולהעביר אותו הלאה כאשר לא צריך לזכור 800 סימנים, אלא רק 22. הכתב האלפביתי הומצא כנראה רק פעם אחת בהיסטוריה, ולכן שמות האותיות הראשונות דומים כל כך בשפות שונות: אלף-בית-גימל-דלת; אלפא-ביתא-גמא-דלתא; אי-בי-סי-די. ולמרבה ההפתעה, הוא הומצא ממש כאן, בשכונה שלנו.
הכתובות האלפביתיות הקדומות ביותר שנמצאו עד כה מופיעות בסרביט אל-חאדם במדבר סיני, ונכתבו כנראה לפני בערך 3,800 שנה. הכתב הזה, המכונה "פרוטו-סינאי", מגלה השפעות מצריות וגם שמיות, ולכן בעבר חוקרים רצו מאוד לטעון שאבותינו היהודים הם שהמציאו אותו, שהרי הם נדדו בין מצרים לכנען. להשערה הזו אין כיום הוכחות מספקות, אך החוקר מיכאל בר-רון טען באחרונה שהכתובות הקדומות הללו כוללות את השם "משה" – והצית פולמוס חריף בין החוקרים. אם יתגלה שהוא צודק, יהיו לכך השלכות לגבי ההתאמה בין הממצאים הארכיאולוגים לבין סיפורי המקרא, ולא פחות מזה על שאלת מקורו של האלף-בית.
בין אם אבותינו המציאו את האלף-בית ובין אם לא, הם עשו בו שימוש נרחב – וכנראה היו הראשונים לעשות זאת. יש בארץ מספר גבוה באופן חריג של כתובות עתיקות, שמעידות על ידיעה עממית רחבה של השפה הכתובה. הנביא ירמיהו השתעשע עם שומעיו בצופן אתב"ש, כאשר כינה את בבל "ששך" ואת הכשדים "לב קמי". לצופן הזה יש משמעות רק בחברה אוריינית, שרוב חבריה שולטים באלף-בית. התנ"ך הוא הטקסט הקדום היחיד הפונה באופן מוצהר לאומה שלמה. הפנייה הזו הייתה אפשרית רק משום שבני ישראל היטיבו כבר בימי קדם לנצל את האפשרות שזימן להם האלף-בית להשכלה עממית והמונית.
הכי מעניין
קטע ממגילת "אלה מסעי". בחלקה העליון רשימת קברי נביאים וחכמים בארץ ישראל, ומתחת לקו המאויר - רשימת קברי צדיקים בחו"ל. | צילום: אוסף כתבי היד העבריים, הספרייה הלאומית
לפני אלף שנה – ואפילו הרבה פחות – כמעט אף אחד לא ידע לקרוא באירופה, מלבד כמרים ונזירים וכל היהודים. תלמיד של התיאולוג הנוצרי פייר אבלאר נזף במאה ה-12 בבני קהילתו על בורותם, והשווה אותם ליהודים, שכל אחד מהם מקפיד שכל ילדיו ילמדו קרוא וכתוב, "אפילו הוא העני שבעניים, ואפילו הוא אב לעשרה; ולא רק את הבנים, אלא גם את הבנות".
כל ההיסטוריה הזו מחדדת שאלה שמציקה לי מאוד: מה שכחנו? למה מערכת החינוך שלנו היום מגיעה להישגים בינוניים בהשוואה בינלאומית? למערכת החינוך שלנו יש גם הצלחות רבות. האגדה מספרת שפעם אמר הגנרל הבריטי מונטגומרי שהוא לא יודע מי אחראי לניצחון, אבל הוא יודע את מי היו מאשימים בהפסד. על דרך זו אומַר שאם המורים אחראים להישגים הדלים של תלמידי ישראל במבחנים בינלאומיים, הם בין האחראים גם לעוצמות האישיות ולבגרות הנדירה שמגלה כבר שנתיים "דור הניצחון".
לוחמים בשטחי כינוס. | צילום: יונתן זינדל - פלאש 90
ואף על פי כן, היינו רוצים לראות יותר הצלחות חינוכיות. בהחלט כדאי ללמוד מעמים אחרים, שבתי הספר שלהם מצליחים מבחינה חינוכית יותר מאיתנו. תלמידי סינגפור זכו במקום הראשון בעולם במבחני פיז"ה במתמטיקה, בקריאה וגם במדעים. תלמידי ישראל, לעומתם, היו במקום ה-35. מי שחושב שרעיונות פרוגרסיביים יביאו את הישועה למערכת החינוך מוזמן לבחון את מערכת החינוך הסינגפורית, ולבדוק איפה היא ממוקמת על הציר של פרוגרסיביות מול שמרנות. האם המטרה המרכזית של החינוך היא מימוש עצמי רגשי של כל תלמיד, או הזמנתו לעולם של ידע ומסורת, עולם שקדם לו ושגדול יותר ממנו? בתשובתה לשאלה הזו צועדת מערכת החינוך הישראלית בכיוון הלא נכון.
חשוב ללמוד ממדינות אחרות, אך במקביל כדאי ללמוד גם מההיסטוריה החינוכית שלנו – של העם הכי משכיל בהיסטוריה. השבת פרסמה אביגיל זית בעיתון זה ראיון חשוב עם אביטל בן שלמה, לשעבר המשנה למנכ"ל משרד החינוך. בן שלמה, שזכתה מפי יפה בן דוד לכינוי הבוגר "הגברת פלפלת מקהלת", המליצה בצדק קודם כל על ביזור הסמכויות: במקום שפקידים בכירים במשרד החינוך יחליטו הכול בשביל כולם, כל קהילה וכל מנהל ינהלו בעצמם את בית הספר שלהם. כך התנהלה מאז ומעולם מערכת החינוך היהודית. חכמינו לא ראו כל פגם בתחרות בין מורים ומנהלים שונים, שיציעו להורים דרכים חינוכיות שונות. על זה בדיוק הצהירו חז"ל: "קנאת סופרים תרבה חכמה" (בבא בתרא כב ע"א).
"הגברת פלפלת מקהלת". אביטל בן שלמה למקור ראשון
אבל אי אפשר להסתפק רק בשאלות מבניות, ואפילו לא רק בשאלות של תחומי הלימוד. חשוב מאוד לדעת כמה שעות תנ"ך ילמד כל תלמיד ישראלי, אבל חשוב לא פחות לדעת איך הוא ילמד את השעות הללו. שרי חינוך ישראליים ופקידיהם הבכירים נוטים לשלול בתוקף את ה"שינון". הם לא מתכוונים רק ללימוד בעל פה כפשוטו, אלא גם לעצם הרצון לרכוש ידע בסיסי. אבל התורה חשבה כנראה אחרת, כאשר הורתה לנו: "ושיננתם לבניך".
לא כל דבר אפשר ורצוי להעתיק ממערכת החינוך היהודית המסורתית. אבל לכל הפחות כדאי להפסיק לזלזל בה, בדרכה ובערכיה. בכל שאלה חינוכית חשובה כדאי להתייעץ בחכמינו הקדומים. בסופו של דבר, בהשוואה בינלאומית, הם הצליחו הרבה יותר מאיתנו.
עוד כתבות בנושא חינוך
