בעולם המאוד לא יציב שלנו, אחד המועדים היחידים הקבועים הוא הראשון בספטמבר. לפני חמש שנים הוא חל בסגר קורונה מעצבן (הייתה לי אז ילדת כיתה א', חוויה שלא שוכחים), ועדיין, למרות הכול, המורים פתחו מצלמות ובירכו את התלמידים שהואילו להתייצב מול המסך, וקבעו איתם יעדים לשנה החדשה שבפתח.

בכל סוף קיץ אנחנו מוצפים בכתבות על מחסור במורים. חשוב לעסוק בזה כל השנה, ובעיקר לקדם פתרונות שימשכו אל המערכת כוח אדם טוב ואיכותי שרואה בחינוך יעד. זו חתיכת סוגיה. אבל כתבות כאלה בעיתוי הזה, הן כמו לדבר עם התלמידים שהגיעו על התלמידים שהבריזו. זה לא הוגן. בואו נתמקד לרגע בעובדי ההוראה הטובים. גננות, מורים, יועצים ומנהלים שפותחים כל שנה מחדש בברק בעיניים. יודעים מה? לא חייבים ברק, אפשר גם להסתפק בכוחות ונאמנות לילדים ולמקצוע.

אני מביטה בגננות האגדיות ובמורים הנפלאים שהילדים שלי זכו בהם, וגם בחברות ומכרות שכבר הרבה שנים מצמיחות נשמות ומשפיעות על דורות. כולם עושים את זה למרות המערכת, ההורים, חוסר הגמישות והמשכורת, ולא בזכות כל אלה.

אני עצמי לא בחרתי במקצוע הזה. לפעמים אני קצת מתחרטת, אבל אז מבינה שכנראה לא הייתי שורדת שם. תמיד מצחיק אותי שאנחנו ההורים מקטרים על אוגוסט העמוס בטיפול בילדים, ואז מצפים מהמורים להחזיק את אותם ילדים בדיוק, רק פי כמה.

בשנים האחרונות המצב נעשה קיצוני יותר. העוגנים מתערערים ומשתנים: הביטחון, המדינה, הבית. הילדים מנסים לעשות לעצמם סדר ולקבוע מה חשוב ממה, ואיך הם מוצאים לעצמם מקום בתוך כל זה. עוד לפני הקורונה והמלחמה הילדים שלנו היו אחרים. הם לא בדיוק קיבלו סמכות כמו שאנחנו קיבלנו, ועכשיו המציאות מכפילה את האתגר. ואם אנחנו, ההורים, מתקשים להבין איך לנווט, איפה ללחוץ ואיפה להרפות, מתי להכריח ילד לקום בבוקר ומתי לשחרר, מה עושים עם חרדות וכאב ולאן מוליכים את כוח הנעורים שברוך השם עדיין בלתי נגמר – אפשר להבין שגם המורים צריכים להתמודד עם כל זה, ועוד להביא את הצאן אל השוקת, כלומר, אל המסגרת ואל הבגרויות. מורים טובים מצליחים לעשות את הקסם הזה בעזרת אהבה ותמיכה וליווי בלתי פוסק, ויש כאלה שלא. זה הגיוני. דברים כאלה קורים גם אצלנו בבתים פנימה.

לפני כמה ימים פגשתי חברה שמלמדת היסטוריה ואזרחות. היא סיפרה בתסכול על תוכנית הלימודים החדשה שעליה ללמוד עכשיו. "כל מה שאני רוצה זה ללמוד על התלמידים החדשים שלי, לראות מי צריך מה, ובמקום זה אני עסוקה בלמידה והכנת חומרים". בימים כתיקונם, תפקידה העיקרי של מערכת החינוך הוא ללמד ולהנחיל ידע, ולצד זה לחנך. אבל נדמה לי שבשנתיים האחרונות המשקל השתנה. נדרשים יותר חוסן ונורמליות, ופחות חומר לימודי ונקודות במבחנים. את הראשון יהיה קשה מאוד להשלים אחרי כיתה י"ב, את השני עושים בכמה חודשים. אז מערכת יקרה, תורידי רגל מהגז בכל הקשור ל"ישראל ריאלית" ועוד תוכניות לימודים חדשות. חכי עוד קצת. המורים מספיק עמוסים בלהשאיר את הילדים שלנו חיוניים, מחוברים, ואולי קצת מתעניינים בלימודים. אולי.

אל תפחדו לטעות

ואיך אפשר שיח על חינוך בלי אנשים מהשטח? ביקשתי משלוש נשות חינוך מסורות, מנוסות ומוערכות לנדב עצות לקראת השנה החדשה לכל אחת מצלעות המשולש תלמידים־הורים־מורים. הדברים שלהן מדויקים, ולא רק לשעות הלימודים.

נפתח בעצות שקיבלתי מגננת ומדריכת גננות. לתלמידים – בואו בשמחה לשנה החדשה. כאן תפגשו חברים לחיים, תצברו חוויות, תקנו ערכים, תפַתחו את היצירתיות וגם תלמדו קצת דברים חדשים. כבדו את המורים והחברים ותבחרו להיות בצד הנותן, המודה והמוסיף אור.

למורים – אל תשכחו לרגע שאתם במקצוע הכי משמעותי בעיצוב נפש התלמידים ובבניית חברה טובה יותר. תשמרו על הברק בעיניים, תלמדו ותפרו את עצמכם כדי להחזיק במשימה. כשקשה ומאתגר נסו לא להישאר עם זה לבד. היוועצו עם חבר לצוות, מדריך מקצועי, יועץ חינוכי או כל דמות שתעזור לכם לחזור להאיר.

להורים – בכל שנה מחדש אתם זוכים לשותפים בבניית ילדיכם. הביטו על הצוות החינוכי בעין טובה, פרגנו, שתפו פעולה ודברו עליהם ואליהם בכבוד, לטובת טיפוח היהלום שלכם. נתקלתם בקושי? דברו על זה עם המחנך, עם הגננת. לא עובד? בקשו לשתף ולהתייעץ עם אנשים מהשדה החינוכי לפי הסדר ההגיוני. פנייה לרשתות החברתיות ורכילות בקבוצת ההורים לא פותרות קונפליקטים ופוגעות באקלים החינוכי.

והנה עצות ממורה ותיקה. לתלמידים – אל תפחדו לטעות. עידן ה־AI מרגיל אותנו שאפשר להשיג את כל התשובות בקלות, אבל התהליך שבו מנסים, טועים, מנסים שוב, ובמילים אחרות "שוברים את הראש", הוא הכרחי להתפתחות החשיבה וליכולת שלנו להתמודד עם אתגרים.

למורים – השתדלו ליצור אווירה נעימה שמאפשרת לשאול או לבקש עוד הסבר, ומאפשרת גם לטעות, כי מטעויות הכי לומדים. תנו לתלמידים הרגשה שרואים אותם, ונסו להתעניין במה שעובר עליהם מחוץ לשיעור. זה מחבר, מגביר מוטיבציה ושובר מחסומים, ומזכיר לנו בתוך כל העומס למה בחרנו במקצוע.

להורים – הצטיינות בלימודים היא בחירה של הילד, לא של ההורים. חשוב לעודד את הילד למצות את יכולותיו, אבל בסוף זו החלטה שלו. האמינו בילדים שלכם ובבחירות שלהם.

נסיים בעצות ממנהלת. לתלמידים – הנכסים הכי גדולים שיהיו לכם לחיים מהשנים האלה הם החברים, העשייה למען מישהו אחר, וההסכמה לצאת להרפתקה חדשה. תשקיעו בחברויות טובות, בהתנדבויות ובהתנסות בדברים חדשים שלא עשיתם קודם.

למורים – בכיתה שלכם יושבים ילדים שחלקם כמעט לא ראו את ההורים שלהם במשך שנתיים. סגלו לעצמכם עין רואה ולב פתוח למשפחות שנתנו יד למלחמה. משפחות שכול, פצועים ומגויסים.

להורים – במערכת החינוך תמיד יהיו אנשים שתהיה לנו ביקורת עליהם. זה טבעי ומובן, אבל תחשבו אם המנהלת, הר"מ או המורה שנמצאים מולכם הם טובים ב־70 אחוז. אם כן, תנו את כל הגיבוי האפשרי לחלק הזה, כי אם תתמקדו ב־30 האחוזים האחרים, הם ייכשלו, ואתם תפסידו מחנכים טובים דיים. גם אתם בדרככם, הורים טובים דיים. תנו לחלקים החזקים של המורים מקום. אחרי שתערכו איתם שיחה מתוך אמון, תגלו שהם יותר טובים ממה שחשבתם.

Ofralax@gmail.com