ביום השישי למלחמה כבר אי אפשר להתעלם מן ההדף. גלי ההשפעה של המבצע המשותף של ארצות הברית וישראל נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן מתפשטים במהירות מנקודת הפגיעה אל מרחבי המזרח התיכון כולו, ומשם אל הזירה הבינלאומית. כמו אדוות המתפשטות במים לאחר אבן שנזרקה, הם סוחפים עימם ללא הבחנה בעלי ברית ואויבים גם יחד.
כעת, על פני מפת העולם, מתחילים להתבהר מחנות הצדדים: מי יוצא בגלוי לצד אחד, מי מאיים בצעדי תגובה, ומי מסתפק בגינויים על "הפרות ריבונות" מאחורי מחסה לשון הדיפלומטיה של האו״ם. בתוך הפסיפס הזה נבחן כיצד מתמקמות מונרכיות המפרץ, מדינות אירופה, חברות חבר העמים, מנהיגי אסיה ומדינות אמריקה הלטינית - כל אחת לפי חשבונותיה, חששותיה ושאיפותיה.
עוד כתבות בנושא
המזרח התיכון
בארבעים ושמונה השעות הראשונות של העימות מכוונת איראן את מתקפותיה לעבר כל מדינות מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ. איחוד האמירויות הערביות מאיימת בפעולה צבאית (לפי דיווחים בתקשורת - נגד אתרי טילים מעבר למצר הורמוז). כך גם ערב הסעודית, שבה פוגעים רחפנים איראניים בבית הזיקוק לנפט ראס תנורה, מן הגדולים בעולם, ומאלצים את סגירתו החלקית. גם בעומאן, בכווית ובבחריין נפגעים בסיסים צבאיים אמריקאיים, אתרים אזרחיים ותשתיות נפט וגז.
הכי מעניין
מוסקט, שמילאה תפקיד של מתווכת בשיחות הגרעין מאז ההסכם שנחתם ב-2018 בתקופת ברק אובמה, עדיין מהמרת על הדיפלומטיה. סביב שולחן המשא ומתן השקיעו כל המונרכיות חודשים של דיונים בניסיון למנוע הסלמה שלא תערער את האזור, אך כן תחליש את איראן בתוכנית הטילים וברשת המיליציות שלה. לאחר שהצהירו שלא יאפשרו להשתמש בשטחן, במרחב האווירי שלהן או בבסיסים הצבאיים שלהן לפעולות נגד טהרן - הן סבורות כעת כי הגישור דווקא הגביר את חוסר הביטחון. עדיפה הרתעה.
ומה באשר לקטר? גם דוחה, שנפגעה מאיראן, הכריזה כי יש לה "זכות להגיב". המדינה הקטנה במפרץ, שבאופן מסורתי נוקטת קו אנטי־ישראלי ופרו־אסלאמיסטית, אך ידידותית לארצות הברית, נותרת עמומה: היא השעתה את ייצור הגז הנוזלי כדי לסייע לטהרן וממשיכה לחמש את מיליציות חמאס.
עוד כתבות בנושא
כעת לאיראן נותרו החות'ים, שאיימו על מדינות ערב כי הם מוכנים לפגוע בתשתיות הקריטיות שלהן, חיזבאללה בלבנון, שנפגע קשות מתקיפות ישראל אך לא יצא מכלל המשחק, והקשר הבלתי ניתן להתרה עם עיראק.
מנגד, טורקיה עדיין מתמהמהת, למרות הטיל האיראני שיורט במרחב האווירי שלה. לנוכח גבול של 530 קילומטרים עם איראן, תפקידה כמתווכת אזורית וחברותה בנאט"ו, לאנקרה יש סיבות רבות לדאגה: מגל הגירה המוני (כאשר כבר מצויים בשטחה יותר מ-3.5 מיליון פליטים סורים), דרך הבדלנים הכורדים (שעשויים להשיג אוטונומיה בצפון־מערב איראן) ועד לשמירה על מעמדה בתוך נאט"ו. לכן הנשיא ארדואן מנסה לתווך, אך אין ספק כי הטיל הבא עלול לאלץ אותו לנטוש את עמדתו ההיסטורית.
האיחוד האירופי וחבר העמים
בריטניה מנסה להישאר מחוץ לעימות: לאחר שרחפן איראני פגע בבסיס בריטי בקפריסין, ראש הממשלה קיר סטארמר אישר לארצות הברית להשתמש בבסיסי האוויר הבריטיים כדי לתקוף אתרי טילים איראניים (אישור שסורב דווקא על ידי ספרד), ושלח לאזור משחתת ומסוקי יירוט נגד רחפנים. "סטארמר הוא לא צ'רצ'יל", אמר דונלד טראמפ, ובינתיים הצהיר כי בריטניה "אינה מעורבת".
ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר ונשיא צרפת עמנואל מקרון | צילום: AFP
צרפת וגרמניה נפתחו לאפשרות של תגובה נגד טהרן לאחר שהתקיפות האיראניות פגעו באנשי הצוות שלהן, כולל במחנה של הצבא הגרמני בירדן. מרץ תמך במבצע נגד המשטר, וכך גם ראש ממשלת קנדה מארק קרני (אוטווה מארחת כ-280 אלף איראנים מהתפוצות) וראש ממשלת אוסטרליה אנתוני אלבניזי. האיחוד האירופי, שביחס לאיראן הסתפק בעיקר בהטלת סנקציות, מבקש כעת להכיל את המצב: הוא מדבר על המשפט הבינלאומי, אך מקווה לראות את המשטר מנוטרל בידי אחרים.
עוד כתבות בנושא
אמריקה הלטינית
בואנוס איירס תומכת בהפצצות כבר משבת. הרוע אינו נשכח: בתחילת שנות ה-90 הייתה ארגנטינה קורבן לשני פיגועי טרור קשים הקשורים לאיראן. לכן, היום הנשיא חאבייר מיליי מוחא כפיים לחיסולו של חאמינאי.
לעומתו, ברזיל ומקסיקו קוראות לכיבוד המשפט הבינלאומי, קולומביה וקובה מגנות את התקיפות, אך פרגוואי מצטרפת לארגנטינה בתמיכה. אקוודור, גואטמלה ופנמה מותחות ביקורת על פעולות התגמול נגד מדינות המפרץ.
חאבייר מיליי | צילום: AP
אסיה
סין, רוסיה וקוריאה הצפונית תומכות באיראן כמבצר אנטי־מערבי, אם כי עד כה - כפי שכבר קרה במקרה של ונצואלה - התגובות הפומביות של "ציר האוטוקרטיות" היו חלשות למדי. טאיוואן בוטחת כל כך בארצות הברית, עד שאפילו לא המליצה ל-3,000 אזרחיה המתגוררים במזרח התיכון לעזוב, והציגה את המבצע כ"מלחמה בטרור". במדינה מתפתח דיון הרואה בהפלת המשטר הוכחה למנהיגות האמריקנית בעולם ובהתאם גם גורם הרתעה כלפי סין, שלא תעז לפעול צבאית נגד טאיפיי.
ולבסוף יפן, הרחוקה מאוד מן הסכסוך - הן במרחב והן בזמן. ראש הממשלה סנאֶה טאקאיצ'י מתכננת ביקור בוושינגטון בעוד שלושה שבועות. בינתיים מדגיש שר החוץ כי אין לאפשר לאיראן לפתח נשק גרעיני, ומגנה את פעולות התגמול של המשטר באזור.
עוד כתבות בנושא
