ניו יורק. מאט ווקר לא היה יכול ללטף כלב בלי להתחיל להתעטש. זה השתנה לאחר שהוא ומדענים נוספים השתמשו בטכנולוגיה לעריכת גנים כדי ליצור את ביילי, כלבת ביגל היפואלרגנית. כיום הוא יכול להאכיל את ביילי בכפיות של חמאת בוטנים כשהיא שוכבת על ברכיו, ולשחק איתה בהבאת כדור בסנטרל פארק. האלרגיה של ווקר לא נעלמה. השינוי הוא שביילי כבר אינה נושאת ברוק ובפרווה שלה חלבון מרכזי שמעורר תגובה אלרגית.
"התחושה כרגע היא שילוב של הקלה, השתאות והכרת תודה על כך שזה הצליח", אמר ווקר, גנטיקאי במקצועו. החברה שלו, Kindred Companion Sciences, יצרה את ביילי ואת אחותה התאומה אלפי באמצעות CRISPR, טכנולוגיית עריכת הגנים שזיכתה את מפתחיה בפרס נובל.
עם זאת, יחלפו עוד שנים לפני שמיליוני בני האדם הסובלים מאלרגיה לכלבים יוכלו פשוט להיכנס לחנות חיות ולקנות כלב כמו אלפי או ביילי.
הכי מעניין
אלפי וביילי, כלבים היפואלרגניים שעברו עריכה גנטית | צילום: This 2024 photo provided by Matt Walker shows Alfie and Bailey, gene-edited hypoallergenic dogs, in New York. (Matt Walker via AP)
המדענים עדיין צריכים לעקוב אחר ההשפעות הבריאותיות ארוכות הטווח של השינוי הגנטי, וגם למצוא דרך להפוך את השיטה למוצר מסחרי במחיר נגיש. מומחים שלא היו מעורבים במחקר מזהירים גם מפני השלכה אחרת: כלבים שעברו עריכה גנטית עלולים לפגוע בסיכויי האימוץ של כלבים שממתינים כיום במקלטים ובארגוני הצלה.
"מצד אחד, הדבר פותח את הדלת בפני הרבה יותר אנשים שיוכלו לגדל חיות מחמד", אמר הביואתיקאי ארתור קפלן מבית הספר לרפואה גרוסמן באוניברסיטת ניו יורק. "מצד שני, הוא עלול לגרום לאנשים לוותר על אימוץ כלבים משוטטים או לא רצויים שלא הונדסו כך שלא יעוררו אלרגיה".
חוקרים כבר ניסו בעבר ליצור חיות מחמד היפואלרגניות, בעיקר באמצעות שיבוט. אלא שהשיטה הביאה להולדת גורים שסבלו מיותר בעיות בריאותיות והיו דומים מדי זה לזה מבחינה גנטית. לפני שנתיים השתמשו חוקרים ב-CRISPR כדי להפחית את רמתו של חלבון מעורר אלרגיה אצל חתול בשם אלסיק. אולם עדיין לא ברור אם השיטה בטוחה מספיק כדי לנסות אותה על חתולים נוספים.
מאט וווקר מצטלם עם כלבת הביגל ההיפואלרגנית שלו, ביילי, שעברה עריכה גנטית | צילום: Matt Walker sits at home with Bailey, his gene-edited hypoallergenic beagle, in New York on Aug. 4, 2026. (AP Photo/Mary Conlon)
כלבים שמשירים פחות שיער, כמו פודלים, נחשבים לעיתים להיפואלרגניים. אבל גם הם מייצרים חלבונים שמעוררים אלרגיה, הנמצאים ברוק, בשיער ובקשקשי העור שלהם, ולכן גם הם עלולים לגרום להתעטשויות ולתסמינים אחרים אצל אנשים רגישים.
כדי ליצור את אלפי וביילי החלו המדענים את העבודה במעבדה. הם ערכו את הקוד הגנטי בתוך תאי עור של כלבים והשתיקו את הגן המרכזי האחראי לייצור החלבון שמעורר אלרגיה. לאחר מכן העבירו את החומר הגנטי הערוך לביציות, שהושתלו בכלבת ביגל פונדקאית. בספטמבר 2024 היא המליטה שתי גורות בריאות.
המדענים בדקו את הרוק והפרווה של השתיים ולא מצאו בהם סימנים לחלבון האלרגני. בהמשך הם ביצעו גם בדיקת אלרגיה לווקר: עורו נדקר באמצעות תמציות מהרוק ומקשקשי העור של אלפי וביילי. עורו הגיב לדגימות שנלקחו מפודל ומגולדנדודל, אך לא לדגימות שנלקחו משתי כלבות הביגל.
אלפי וביילי, כלבים היפואלרגניים שעברו עריכה גנטית | צילום: This 2025 photo provided by Matt Walker shows Alfie and Bailey, gene-edited hypoallergenic dogs, in New York. (Matt Walker via AP)
המחקר, שפורסם ביום רביעי בכתב העת CRISPR Journal, הוא הפעם הראשונה שבה נוסתה בהצלחה גישה כזאת בכלבים.
לדברי ווקר, לכל הכלבים יש את אותו גן מעורר אלרגיה שנערך אצל אלפי וביילי. חברת Kindred Companion Sciences מקווה לנסות את השיטה גם בכלבים אחרים ובכלבי שירות, כדי לבדוק אם ניתן ליצור שושלות של כלבים שאינם מעוררי אלרגיה גם מעבר לגזע הביגל.
עוד כתבות בנושא
ד"ר ג'ף סורל, פתולוג במרכז הרפואי של אוניברסיטת טקסס סאות'ווסטרן, אמר כי מחקרים עתידיים יצטרכו לבדוק את הכלבים ההיפואלרגניים שעברו עריכה גנטית על מספר גדול יותר של אנשים הסובלים מאלרגיה לחיות מחמד, כדי לוודא שהשיטה אכן מקלה על התסמינים בקרב חלק רחב יותר מהאוכלוסייה.
הגן שהושתק הוא הגורם המרכזי לאלרגיה לכלבים, אך הוא אינו הגורם היחיד שנבדק. לכן, לדברי סורל, שלא היה מעורב במחקר, "אנחנו עדיין לא יודעים בדיוק עד כמה השיטה הזאת תהיה יעילה, או עד כמה היא תוכל לשמש באופן רחב למניעת אלרגיה לכלבים אצל בני אדם".
ביילי, ביגל היפואלרגני שעברה עריכה גנטית, בניו יורק | צילום: Bailey, a gene-edited hypoallergenic beagle, poses for a photo in New York on Aug. 4, 2026. (AP Photo/Mary Conlon)
ביילי חיה עם ווקר בניו יורק, ואילו אלפי חיה בפלורידה עם מדען אחר מחברת Kindred. השינוי שנעשה בגנים שלהן נדיר, אך מופיע באופן טבעי אצל חלק מהכלבים. לכן, לדברי ווקר, לא סביר שהוא יגרום להשפעות שליליות על השתיים. למרות זאת, יהיה חשוב להמשיך לעקוב אחר מצבן בבדיקות וטרינריות שגרתיות ולוודא שהן נשארות בריאות.
ווקר מגדל את ביילי כבר קצת יותר משנה, ולדבריו היא הפכה לחלק מהמשפחה. אף שהיה חובב כלבים כל חייו, האלרגיות שלו מנעו ממנו להתקרב אליהם כשהיה ילד. אפילו גזעים שנחשבים לפחות מעוררי אלרגיה, ובהם כלב הגולדנדודל של משפחתו, גרמו לו לגרד בעיניים ולפריחות כואבות.
עם ביילי המצב אחר. השניים יכולים לשחק יחד במשיכת חבל בסלון, וכשהוא חולה היא מתכרבלת ליד רגליו ומנחמת אותו. "זו פשוט תחושה מדהימה להיות מסוגל סוף סוף לגדל כלב", אמר ווקר.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
