עצרת האו"ם הצביעה השבוע על שינוי מפת העולם. אי אפשר לייצג כדור על מפה שטוחה בלי לעוות במידת-מה את דמותו. המפות המוכּרות לנו מעוצבות לפי "היטל מרקטור", שהמציא גיאוגרף בן המאה השש עשרה. מדינות אפריקה טוענות כבר זמן רב שצריך להחליף את המפות הללו, משום שהן מציגות את אפריקה כקטנה יותר מיבשות אחרות, באופן שאינו משקף את היחס האמיתי ביניהן.
עוד כתבות בנושא
164 מדינות (כולל ישראל) הצביעו בעד החלפת מפות מרקטור במפה חדשה – "כדור הארץ השוויוני" – שמציגה את אפריקה בגודלה האמיתי, במחיר של עיוותים קשים אחרים בגדלים ובמרחקים. רק ארצות הברית התנגדה להחלטה.
למה היה חשוב לאפריקנים לשנות את המפות? כי באקלים התרבותי של המאה העשרים ואחת מקובל להניח שלדימויים ולייצוגים יש חשיבות עילאית; שהבעיות של אפריקה אינן נובעות מהמציאות שלה, אלא מהדימויים שיש לעולם לגביה. כך הסביר רוברט דוסי, שר החוץ של טוגו האפריקנית: "מפות מעצבות את ההבנה שלנו את העולם. הן מנחות את החינוך, מזינות את הדמיון ומשפיעות על תפיסות קולקטיביות". אלו טענות משכנעות, שיש להן רק חיסרון אחד: אין להן שום בסיס במציאות.
הכי מעניין
היטל מרקטור מגמד גם את אוסטרליה: היבשת הזו נראית במפות קטנה מגרינלנד, בעוד במציאות היא גדולה ממנה פי 3.5. אך אוסטרליה היא מדינה עשירה ומשגשגת, ולא נראה שבעיית הייצוג במפות פגעה בה באופן כלשהו. צריך לחפש הסברים אחרים לבעיות של אפריקה. נראה ששינוי משטר העריצות השושלתי, למשל, היה מועיל לטוגו יותר מאשר שינוי המפות והדימויים.
מי יותר גדול במפה
אולי באובססיה העולמית למפות נוכל למצוא תחילת מענה לשאלה מקומית. ישראלים רבים הוטרדו השבוע מהשאלה: למה קרסו מפלגות האחדות? חילי טרופר ויועז הנדל התפלגו; גלעד ארדן ויולי אדלשטיין פרשו; שאר מפלגות האחדות, כמו "הרבעון הרביעי", לא הגיעו אפילו לשלב הזה. עצם הפיצול של מפלגות האחדות הגחיך אותן ואת מנהיגיהן, ומן הסתם תרם לקריסתן; אך נדמה לי שלא זה הסיפור הגדול.
הישראלים רוצים אחדות, ורובם גם אינם רחוקים מאוד בדעותיהם אלו מאלו. הבעיה היא שרובנו מצביעים היום מתוך שיקולים של דימוי וייצוג, ואלו מוגדרים תמיד באופן ניגודי ומעמת: מי יותר גדול במפה. הצבעה למען עשייה היא מאחדת, בעוד הצבעה למען ייצוג – מפלגת. כל עוד אנחנו בוחרים בנתיב השני נגזר עלינו פיצול ממאיר.
עוד כתבות בנושא
מפלגות האחדות הצטיירו בעיני הישראלים כמי שמנסות להדביק פלסטר על שבר פתוח. דיבורי האחדות נתפשו כמתק-שפתיים מלאכותי, שמנסה לחפות על התהום בגשר של מילים ריקות. לתדמית הזו יש תוקף רק אם מניחים מראש שני גושים שביניהם תהום.
אך זוהי פרשנות שגויה בתכלית למציאות החברתית שלנו. נתניהו קרוב לאיזנקוט ולבנט בדעותיו ובאורח חייו הרבה יותר ממה שהוא קרוב לגולדקנופף, לדרעי ולבן גביר. קואליציה של "הליכוד" ו"ישר" יכולה להיות הרבה יותר הרמונית מאשר זו היוצאת. זו לא תהיה אחדות של פלסטר, אלא אחדות של עמוד שדרה: שתי המפלגות קרובות מאוד זו לזו בערכיהן המרכזיים – וגם מצביעיהן קרובים אלו לאלו בערכים הללו. הישראלים התכנסו בעשורים האחרונים סביב מרכז כובד לאומי ומסורתי; מעט מאוד מהם מאמינים בחילוניות מיליטנטית או בטרלול המדינה הפלסטינית. לא הרבה מפריד בינינו בשאלות המעשיות, שעומדות על סדר היום של המדינה.
נתניהו ובנט זה לצד זה, בחידון התנ"ך התשע"ח | צילום: שלומי כהן, פלאש 90
לו התארגנה הזירה הפוליטית שלנו סביב תוכניות מעשיות, היינו רואים מיד עד כמה רחב המכנה המשותף שלנו. אך לצערנו הפוליטיקה הישראלית התמכרה לפוליטיקת זהויות. הישראלים מצביעים ברובם לא על השאלה "מה לעשות" אלא על השאלה "מי אני". כיוון שאני תמיד מוגדר באמצעות השוואה לשכן מימין או משמאל, פוליטיקה של דימויי-זהות תמיד מפצלת ולא מאחדת. ומה אנחנו מרוויחים ממנה? חמישים ואחד אחוזים מהישראלים מקבלים סיפוק רגעי בליל הבחירות, כאשר הם מגלים שניצחו הפעם בדרבי הפוליטי. הגיע הזמן שנשקול לוותר על רגע הסיפוק הדל הזה בשביל פוליטיקה של מהות, כזו שמתעניינת במעשים ולא בדימוי, בעובדות ולא במפות.
כשאנחנו מתפללים בימים הנוראים: "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם" האחדות אינה מתוארת כאן כמטרה בפני עצמה, אלא כתוצר לוואי: כאשר מתמסרים למה שחשוב באמת, כאשר עוסקים במהות ולא בדימוי, ממילא מתכנסים כולם סביב המטרה המשותפת. למי אכפת איך מציירים את מפות העולם, אם אפשר לתקן אותו לטובה – ביחד.
עוד כתבות בנושא
