הבריטים מכנים את האופוזיציה שלהם, בחצי קריצה, "האופוזיציה הנאמנה מאוד של הוד מעלתו". כך אמורה לנהוג כל אופוזיציה, בכל מקום בעולם: להיות נאמנה למדינה. ומה לגבי אופוזיציה שמשום-מה רוצה להיות נאמנה גם לקואליציה ולהבטיח את כהונתה? קשה להבין למה שתרצה לעשות דבר כזה, אך ארבע השנים האחרונות במדינת ישראל זימנו לנו דוגמה נדירה לאופוזיציה כזו.
עוד כתבות בנושא
הקואליציה דידתה מכשל לאסון, ולמרות זאת הצליחה לסיים כהונה שלמה בלי שהבחירות יוקדמו. יהיו אלו הבחירות הראשונות המתקיימות במועדן מאז 1988, והממשלה הראשונה המשלימה קדנציה מלאה מאז 1974. כל זאת בזכות תפקודה המופתי של האופוזיציה הישראלית בשנים הללו, שממנו אפשר לגזור מדריך כללי ועקרוני: המדריך לאופוזיציה הנאמנה לקואליציה.
מה צריכה לעשות אופוזיציה כדי להאריך את כהונתה של הקואליציה? עיקר העיקרים הוא להפוך את ראש הממשלה לסמל, לדגל של מחנה שלם, שמעתה יהפוך עולמות כדי להגן על מנהיגו. איך עושים זאת? על ידי רדיפה אובססיבית ושנאה חסרת מעצורים, הטרדות אישיות וגידופים אינסופיים ברשתות. צריך לרדוף אותו ולמרר את חיי משפחתו, לגדף את זכר הוריו ולחלל את זכר אחיו, לאסוף אלפי בריונים שיצורו על אשתו המסתפרת ולנסות לגרום לילדיו לקוץ בחייהם.
הכי מעניין
לרדוף ולשקץ, לגדף ולנאץ
יחס לא רציונלי כזה למנהיג יעורר תמיד יחס לא רציונלי סימטרי מהצד השני. מי שמתואר מצד אחד כשטן ייתפס בצד השני כמלאך. כדי להשיג זאת צריך להקפיד מאוד להתנזר מביקורת עניינית ומגילויי כבוד אלמנטריים; אך ורק לרדוף ולשקץ, לגדף ולנאץ.
בשלב הבא, אם האופוזיציה הציבורית מוכנה ללכלך את הידיים, אפשר – למשל – לירות פצצות תאורה על ביתו של ראש הממשלה. מצביעיו הנדהמים יתייצבו מיד לימינו של מנהיגם המופצץ. אם האפקט אינו חזק דיו, כדאי לשלוח חבורת מציתים שיבעירו חגורת אש מסביב למעונו הרשמי, ועל הדרך גם ישרפו מכונית של מילואימניק חף מכל פשע. לאחר מכן יש לספק לנאשמים הגנה משפטית ולהפגין למענם. כל הצעדים הללו יחשלו תמיכה נחרצת מהבטן בראש הממשלה – ולא משנה מה יהיו כישלונותיו.
עוד כתבות בנושא
אך אין די בחישול תמיכה ציבורית במנהיג הקואליציה. כדי להבטיח את שרידת הממשלה צריך לטפל באופן אישי בכל אחד מחברי הקואליציה. צריך להקצות כנופיות בריונים שירדפו כל אחד מהם, שירדו לחייו, שימררו את חיי ילדיו. צריך לדאוג שאיש מחברי הקואליציה לא יוכל לשבת בנחת בבית קפה בלי שחבורה מרירה וצווחנית תיאסף מסביבו ותצרח באוזניו. אין שום דבר שמגבש קואליציה יותר מאשר נרדפות קולקטיבית. האופוזיציה הישראלית בארבע השנים האחרונות התמחתה ברדיפה הזו – והתוצאות ניכרות לעין.
יש מתומכי האופוזיציה שמאשימים אותה בחוסר נחישות, וטוענים שפעולה יותר ברוטלית הייתה ודאי מפילה את הממשלה. אך מלבד פעולות טרור ממש, קשה לחשוב על פעולה יותר ברוטלית מאלו שעשתה האופוזיציה הזו, בשיתוף פעולה בתוך משכן הכנסת ומחוץ לו. כאשר נעצרו חשודים בירי פצצות התאורה, ח"כ גלעד קריב הלך לבקר אותם בבית המעצר, ועשרות הפגינו מחוץ לבית המשפט בתמיכה בהם. כאשר שוחררו ממעצר החשודים בהצתת "טבעת אש" בירושלים הם התקבלו בקריאות שמחה של עשרות תומכים. לא כך מתנהלת אופוזיציה מתונה ושקולה. האמת היא הפוכה: אופוזיציה ברוטלית במידה יוצאת דופן העניקה לממשלה לא מוצלחת קדנציה מלאה, כנגד כל הסיכויים ובניגוד לכל התקדימים.
בני גנץ. | צילום: טל שחר
רק רגע אחד של חולשה היה לאופוזיציה הזו; רגע אחד שבו הרפתה מהמאמץ המתמשך לחזק את הגיבוש הקואליציוני על ידי התקפות ברוטליות. היה זה כאשר הצטרפו בני גנץ ומפלגתו לממשלה, אחרי הטבח הנורא של שמיני עצרת תשפ"ד. התוצאות נגלו מיד לעין: הליכוד צלל בסקרים בעוד גנץ ומפלגתו קיבלו יותר מארבעים מנדטים – תוצאה דמיונית ממש בפוליטיקה הישראלית המפוצלת. הישראלים אהבו את הגישה הממלכתית והעניינית שלו, את היכולת לשתף פעולה למען המדינה גם מתוך ביקורת ומחלוקות.
כמובן, לא מפילים ממשלה על ידי הצטרפות אליה; אך אפשר כך לשנות אותה, וברבות הזמן אולי גם להשיג הרכב קואליציוני חדש ומוצלח יותר. ואם זה לא עובד – אפשר לפרוש בלית ברירה אחרי שנה-שנתיים, כאשר חלפה שעת החירום, לאתגר כך את הקואליציה ולהגיע לבחירות הבאות מתוך עוצמה ותמיכה ציבורית גורפת. אך הפוליטיקה הקטנה גברה: גנץ ואנשיו עזבו את הממשלה אחרי שמונה חודשים, וצנחו באהדה הציבורית ובסקרים אל מתחת לאחוז החסימה. הליכוד, לעומתם, החל לטפס בסקרים.
רה"מ נתניהו משלשל לקלפי את בחירתו למבקר המדינה הבא | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
נדמה לי שזה הלקח מהקדנציה הזו: מאבק ברוטלי, לא מתפשר ומלא שנאה – יכול להאריך מאוד את ימיה של ממשלה כושלת, להרחיק אותה מחשבון נפש פוליטי וציבורי ולדחות את קִצה. מי שרוצה להחליף את הממשלה צריך להוכיח לציבור שהוא אוהב יותר את המדינה, לא שהוא שונא יותר את יריביו הפוליטיים.
מצד שני, מאבק ברוטלי, חסימת כבישים והתעללות בילדיהם של פוליטיקאים מביאים לאנשים מסוימים סיפוק רגשי עז. וזו כבר דילמה שהאופוזיציה הבאה תצטרך להכריע בה – מאיזו צד שלא תהיה; כי גם בימין קשה למצוא היום עידון פוליטי וחשיבה עניינית. למי שרוצה לפעול למען המדינה, למען העם, אפילו למען האג'נדה הפוליטית – כדאי להתנהל באופן מתון וענייני; אך אלו שמעדיפים להתחמם לאור מדורת שנאתם – הם ודאי יוכלו תמיד להשיג עוד פצצות תאורה.
עוד כתבות בנושא
