שיאי ציניות עיתונאית נרשמו השבוע כשנאומי ראש הממשלה ושאר בכירי מדינת ישראל הוגדרו "עלבון לנופלים ולאמת" עוד בטרם נישאו. בתחילת השבוע, לפני התקדש ימי הזיכרון והעצמאות, מיהר פובליציסט ותיק להבהיר שהנאומים הפומפוזיים הצפויים חוטאים לאמת. תוכן הדברים אומנם לא היה בידיו באותו שלב, אבל כמקובל בתקשורת המקומית, מטף כיבוי אש הגאווה הלאומית ערוך ומוכן מראש לכל תרחיש. "הנאומים החגיגיים על מצבנו הנפלא תלושים מהמציאות", קבע העיתונאי.

אנשי תקשורת נוספים הצטרפו מיד למעמד ניגוח ההנהגה המסורתי, וקבעו כי ההישגים העצומים של מדינת ישראל במערכות האחרונות, בניהולו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הם מוגבלים בלבד, זמניים ולא חשובים דיים. האחיזה בשטחים בלבנון ובעזה היא ארעית, ואשליית השותפות עם טראמפ במלחמה מול איראן קרסה. אומנם כן, הם מוכנים להודות שאין אדם זולת נתניהו שיכול היה להביא לשיתוף פעולה צבאי עם ארה"ב כמו זה שראינו במהלך מבצע שאגת הארי, אולם גם בעניין זה הם ממהרים לצנן ולהבהיר שהחזית המשותפת המוצלחת הייתה באוויר בלבד; האינטרסים של אמריקה הגדולה וישראל הקטנה היו שונים, הלחצים אחרים, התוצאות מאכזבות.

אותם אישים שטעו לקבוע במהלך מבצע עם כלביא שארה"ב לא תצטרף למערכה; אותם קולות ששבו לטעון, גם אחרי שיתוף הפעולה ההוא, שהנשיא דונלד טראמפ זרק את נתניהו מתחת לגלגלים - מתעקשים כעת לשאת נבואות ייאוש נוספות תוך הקטנת ההישגים הישראליים. שום נאום או ציוץ מצד טראמפ על עומק הקשר בינו ובין נתניהו לא יערער את הניסיון הנואש למזער ככל הניתן את דמותו של ראש הממשלה.

כמה צדיקים באופוזיציה הפוליטית והתקשורתית הצליחו לשבח את הישגי מערכת הביטחון, אבל הקפידו כהרגלם המגונה להשמיט את שמו של נתניהו משורת הקרדיטים לפעולות הנועזות שהורה עליהן. הוא הראש, הוא אשם, אבל האחריות נופלת על כתפיו רק במחדלים, לעולם לא נוכח הישגים; אותם הישגים שלא באמת היו, ולא ממש נחשבים, ובכל זאת הם הביאו באופן קסום לכך ש"ישראל חזקה מכל ממשלותיה".

את מכלול ההישגים הישראליים של השנה האחרונה, שבצדק מקבלים מקום של כבוד בחגיגות יום העצמאות ה־78, מכמתים הצקצקנים לכדי טענה יבשושית ש"טראמפ הטיל וטו על התוכנית הישראלית לשינוי המשטר. שנים של השקעה, כסף ועבודה ירדו לטמיון". את הביקורת הם לא מפנים לנשיא האמריקני, אלא לראש הממשלה הישראלי. ראוי להזכיר להם שהמעצמה האיראנית היא זו שרקמה תוכניות לשינוי מפת המזרח התיכון באמצעות השמדתנו, ואכן, "שנים של השקעה, כסף ועבודה ירדו לטמיון".

אסטרטגיית כניעה

אולם הטיעון האכזרי ביותר, בוודאי כשהוא מושמע בערב יום הזיכרון ובעיצומו, הוא זה שרוכב על גב הנופלים. טיעון שמופנה לסנטימנט הישראלי ויוצא נגד הנאומים הפטריוטיים, כאילו שבחי גבורת הקרב והניצחון מחללים את כבוד הלוחמים, ולא מאדירים אותם. נראה כי לשיטת הממורמרים תמידית, כדי לכבד את זכר הנופלים שמסרו נפשם וגופם בשדות הקרב, יש לשאת ביום הזיכרון וביום העצמאות נאומי תבוסה וכישלון.

שיח תקשורתי מעוות מעין זה פוסל במומו שלו. הדוברים והכותבים רומסים את הצלחותיה הפנומנליות של ישראל בשם מצוות קנטור ההנהגה. ממזערים את רוחו של דור האריות הזה, כדי שחלילה משהו מההישגים לא ידבק בממשלה ובעומד בראשה.

את המזוכיזם התקשורתי־ישראלי הזה חשנו היטב גם בעיצומם של מבצעים צבאיים מדהימים, גם ברגעי שיא שבהם עם ישראל קם כלביא וכארי התנשא. עוד לפני ששבו טייסינו לבסיסם, מיהרו יודעי דבר לצנן את ההתלהבות ולהזהיר מאופוריה. בכל פעם שהעם השוכן בציון מתפעל מחיסול בכירי טרור וממבצע פנטסטי בגזרות לבנון ואיראן, הם כבר כאן כדי לדכא לו את הצורה, לשמר היטב את חוסר האונים הלאומי של 7 באוקטובר על אש גבוהה. נו, אז חיסלנו את נסראללה ואת כל המטכ"ל שלו. אז ראש הנחש חמינאי נאסף אל אבותיו. ביג דיל. יבוא צורר חדש, לא צריך להתלהב יותר מדי. הרסנו להם את יכולות ייצור הגרעין? פגענו קשות בפס ייצור הטילים הבליסטיים ובכלכלה שמחזיקה אותו? מי ישמע! בתוך כמה עשורים הם מחדשים את התשואה. ואל תשכחו להצטרף בפזמון החוזר: "מהי אסטרטגיית היציאה?"

דווקא הם, שבזים להצהרות על ניצחון מוחלט, דורשים את זה בדיוק. שיהיה מוחלט, וגם מהיר וחלק. גם לכתוש את מנהיגי הרשע כולם, גם לחסל יכולות במרחק בלתי נתפס מישראל ובעומק עצום מתחת לקרקע, וגם לחולל באיראן הפיכה במהירות של הפסקת פרסומות באמצע "ארץ נהדרת", אחרת זה לא נקרא הצלחה.

יש דרך פשוטה להביא לניצחון מוחלט, ובתוך רגע. פצצה גרעינית איראנית, אחרי מתן חופש פעולה לחמאס ולחיזבאללה. זה יהיה אומנם ניצחון של האויב, אבל הוא ללא ספק יהיה מוחלט. במקרה של נפילת גרעין אמת, נוכל אפילו לחסוך את שאלת אסטרטגיית היציאה.

את החלופה בדמות חתימת הסכמים עם טרוריסטים כבר ניסינו, תודה. אנחנו משלמים על ההרפתקה ההיא משנות התשעים ועד היום, אחרי שטרחנו לייבא טרור מתוניסיה, ולהעלים עין מכל הפרה, מכל שקר ומכל הצהרה.

עכשיו תורה של מדינת ישראל לחגוג את ימי הניצחון, להסתובב בראש זקוף ולהצדיע לכל מי שלקח חלק במאמץ. מהבורג הקטן ביותר במערכת הביטחון ובמערך האיפוק הלאומי בעורף, ועד – שומו שמיים – מי שהניע וניהל את המערכה. ישראל אכן חזקה יותר מכל ממשלותיה. היא חזקה גם מכל מקטרגיה.

לתגובות: orlygogo@gmail.com