במדינות ערב מקפידים לזעוק נגד המלחמה בעזה בשנתיים האחרונות, אך מתחת לפני השטח פני הדברים נראים אחרת לחלוטין. מסמכים אמריקניים שהודלפו חושפים כי תחת מעטה חשאיות אותן מדינות הרחיבו את שיתוף הפעולה הביטחוני עם צה"ל, במקביל למלחמה. בעקבות ניסיון חיסול ראשי חמאס בקטאר חל משבר גם ביחסים החשאיים הללו, אך כעת הם עשויים לשמש גורם מרכזי בפיקוח על הפסקת האש.
בשלוש השנים האחרונות, בתיווך ארצות הברית, קיימו בכירים מצה"ל ומצבאות של שש מדינות ערב סדרת פגישות תכנון בבחריין, מצרים, ירדן וקטאר.
עוד כתבות בנושא
כזכור, לאחר ההודעה על הפסקת האש במסגרת תוכנית טראמפ, הודיעו גורמים בארה"ב כי 200 חיילים אמריקניים יישלחו לישראל כדי לפקח על התקדמותו, ואליהם יצטרפו חיילים ממדינות ערב המשתתפות ביוזמת שיתוף הפעולה הביטחוני.
הכי מעניין
עוד לפני ההודעה הזאת, המדינות הערביות המעורבות הביעו תמיכה פומבית בתוכנית טראמפ, שקוראת למדינות ערב להשתתף בפריסת כוח בינלאומי בעזה שיאמן משטרה פלסטינית חדשה.
בהצהרה משותפת, חמש מתוך שש המדינות הערביות הצהירו כי הן תומכות בהקמת מנגנון שיבטיח את ביטחון כל הצדדים, אך נמנעו מהתחייבות פומבית לפרוס כוחות צבאיים.
עוד כתבות בנושא
קטאר הייתה בין המדינות שחיזקו בשקט את קשריהן עם הצבא הישראלי. לפי המסמכים, במאי 2024 נפגשו בכירים ישראלים וערבים בבסיס האמריקני אל-עודיד שבקטאר. מסמך תכנון לפגישה, שנכתב יומיים לפני שהחלה, מציין כי המשלחת הישראלית הייתה אמורה לטוס ישירות לבסיס – תוך עקיפת מעברי הגבול האזרחיים של קטאר מחשש לחשיפה ציבורית.
המסמכים מצביעים כי האיום האיראני היה הכוח המניע מאחורי ההידוק הביטחוני, שנוהל בידי פיקוד המרכז של צבא ארה"ב (סנטקום). אחד המסמכים מכנה את איראן וארגוני השליחים שלה “ציר הרשע”, ואחר כולל מפה ובה מיקומי טילים ברצועת עזה ובתימן.
חמש מצגות פנימיות של סנטקום, שהושגו על ידי הקונסורציום הבינלאומי לעיתונאים חוקרים (ICIJ) ונבדקו על ידי הוושינגטון פוסט, מפרטות את הקמת מה שצבא ארה"ב מכנה “המערך הביטחוני האזורי”. לצד ישראל וקטאר משתתפות בו גם בחריין, מצרים, ירדן, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות. המסמכים מציינים כי כוויית ועומאן הוגדרו כ“שותפות פוטנציאליות” שקיבלו עדכונים על כל הישיבות.
יורש העצר הסעודי הנסיך מוחמד בן סלמאן. | צילום: AFP
המסמכים, שאינם מסווגים, הופצו לשותפות ביוזמה ולעיתים גם למדינות ברית המודיעין הכוללת את אוסטרליה, קנדה, ניו-זילנד, בריטניה וארה"ב. הם נכתבו בין 2022 ל-2025, לפני ואחרי פרוץ המלחמה בעזה באוקטובר 2023.
ה-ICIJ והוושינגטון פוסט אימתו את אמיתות המסמכים באמצעות השוואת פרטים לרישומים רשמיים של משרד ההגנה האמריקאי, מסמכים צבאיים ארכיוניים ומקורות פתוחים. תאריכי הפגישות ותרגילי הצבא תאמו את ההודעות הרשמיות של צבא ארה"ב, ושמות הדרגים הצבאיים הופיעו ברשומות הציבוריות.
גורמי סנטקום סירבו להגיב לכתבה. גם בישראל ובשש המדינות הערביות השותפות לא השיבו לבקשות לתגובה.
כוחות של צבא מצרים בסיני, סמוך לגבול רצועת עזה. | צילום: AFP
אחת הפגישות הבולטות נערכה בינואר 2025 בבסיס פורט קמפבל בקנטקי, וכללה אימונים כיצד לזהות ולנטרל מנהרות טרור. מסמך נוסף מציין כי שותפים משש מדינות השתתפו באימון להריסת מנהרות, אך אינו מפרט אילו מדינות.
צוותי סנטקום גם הובילו פגישות תכנון לקמפיינים תקשורתיים שנועדו להפריך את הנרטיב האיראני של “מגן הפלסטינים”, ולקדם, לפי אחד המסמכים מ-2025, “נרטיב שותפות של שגשוג ושיתוף פעולה אזורי”.
בזמן שהקשרים הביטחוניים עם ישראל התהדקו מאחורי הקלעים, מנהיגי ערב תקפו שוב ושוב את התנהלות צה"ל ברצועה. מנהיגי מצרים, ירדן, קטאר וערב הסעודית טענו כי ישראל מבצעת “רצח עם”. בעצרת האו"ם בספטמבר טען אמיר קטאר כי ישראל מנהלת “מלחמת השמדה נגד העם הפלסטיני” והאשים אותה בהקמת “מדינת אפרטהייד עוינת לסביבתה”. משרד החוץ הסעודי גינה באוגוסט את ישראל על “הרעבה” ו“טיהור אתני”.
בשל הרגישות הפוליטית, המסמכים מציינים כי “השותפות אינה מהווה ברית חדשה” וכי כל הפגישות יתקיימו “בדיסקרטיות מלאה”.
הגנרל מייקל קורילה, מפקד סנטקום עד לאחרונה, עם בכירי המטה הכללי של צה"ל, אפריל 2025 | צילום: חיים אייזנברג
אמיל חויאם, מנהל תחום ביטחון אזורי במכון הבינלאומי ללימודים אסטרטגיים, אמר כי ארצות הברית קיוותה ששיתוף הפעולה הצבאי יביא גם לנורמליזציה מדינית בין ישראל למדינות ערב. לדבריו, העבודה השקטה עם גורמי הצבא עוקפת את הקשיים הפוליטיים, אך גם “מטשטשת את עומק המתח בין הצדדים”.
המתח הזה, הוסיף, נחשף במלוא עוצמתו לאחר התקיפה הישראלית בקטאר: “שותפה מרכזית במאמץ האמריקני הותקפה על ידי אחרת – וארצות הברית נראית אדישה או עיוורת. חוסר האמון שנוצר יפגע במאמצי וושינגטון לשנים קדימה”.
שותפות שקטה
גורמים בצבא ארה"ב הכירו בפומבי בקיומה של השותפות אך לא חשפו את עומק שיתוף הפעולה הישראלי-ערבי. ב-2022 תיאר הגנרל קנת' מקנזי, אז מפקד סנטקום, את היוזמה בפני הקונגרס כ"המשך למומנטום של הסכמי אברהם".
המסמכים מראים כי ליבת המערך - תוכנית הגנה אווירית נגד טילים וכטב"מים איראניים - עברה מתיאוריה למעשה בשלוש השנים האחרונות. ישראל ומדינות ערב חתמו על ההסכם ב-2022 בכנס ביטחוני אזורי, וב-2024 הצליח סנטקום לחבר רבות מהמדינות למערכותיו, כך שיכלו לשתף מידע על מכ"מים וחיישנים בזמן אמת עם ארה"ב ועם שאר השותפות.
לפי המסמכים, שש מתוך שבע המדינות קיבלו “תמונת אוויר חלקית” של האזור באמצעות מערכות הפנטגון, ושתי מדינות אף שיתפו את נתוני המכ"ם שלהן עם טייסת אמריקנית. בנוסף, הן חוברו למערכת צ'אט מאובטחת בניהול ארה"ב.
אמיר קטאר וראש הממשלה הקטארי עם נסיך הכתר הירדני ושר החוץ של ירדן, בביקורם בדוחה ב־10 בספטמבר | צילום: איי.אף.פי
אולם המערכת לא הגנה על קטאר מפני התקיפה הישראלית. לוטננט גנרל דרק פרנס מחיל האוויר האמריקני הסביר כי מערכות הלוויין והמכ"ם “ממוקדות בדרך כלל באיראן ובאזורים מהם צפוי איום”. גם המכ"מים הקטאריים לא זיהו את מטוסי צה"ל.
על אף היעדר יחסים דיפלומטיים רשמיים בין ישראל לקטאר ולערב הסעודית, המסמכים חושפים את חלקן המרכזי של שתי המדינות בשותפות הביטחונית.
הכנס הביטחוני במאי 2024 בבסיס אל-עודיד הדגיש את שיתוף הפעולה הגובר, עם פגישות דו-צדדיות בין נציגים ישראלים לבין כל אחת מהמדינות הערביות המשתתפות.
מסמך פנימי תחת הכותרת “אסור לעשות” הזהיר את המשתתפים שלא לצלם ולא לאפשר גישה לתקשורת. הערה מודגשת בראש סדר היום הזכירה את מגבלות הכשרות: “אין חזיר או צדפות”.
ערב הסעודית מילאה תפקיד פעיל במיוחד, תוך שיתוף מודיעין עם ישראל ועם שותפות נוספות בנושאים כמו סוריה, תימן ופעילות דאעש. ב-2025 הציגו נציג סעודי וקצין מודיעין אמריקאי סקירה על ההתפתחויות הפוליטיות בסוריה ועל מעורבות רוסיה, טורקיה והכוחות הכורדיים, לצד איומים מצד החות'ים ותאי דאעש בעיראק ובסוריה.
תקיפת בכירי חמאס בקטאר | צילום: איי.אף.פי
מסמכים נוספים מתארים תוכניות להידוק נוסף של הקשרים בשנים הקרובות, כולל הקמת “המרכז הקיברנטי המאוחד של המזרח התיכון” עד סוף 2026, שישמש מרכז להכשרות ולתרגילים בתחום הסייבר ההגנתי, וכן “מרכז מיזוג מידע” משותף לתכנון מהיר של מבצעים במרחב המידע.
בכיר לשעבר במשרד ההגנה האמריקני, שהתראיין בעילום שם, אמר כי הקשרים משקפים גישה פרגמטית של מדינות המפרץ כלפי ישראל והערכה ליכולותיה הצבאיות: “כולם שם חושבים שהישראלים יכולים לעשות כל מה שהם רוצים, מתי שהם רוצים, ואף אחד לא יבחין בכך”.
נכון לעכשיו עדיין לא ברור כיצד תנוהל עזה בטווח הארוך. אנליסטים ביטחוניים סבורים שמדינות המפרץ עשויות לספק תמיכה כספית ודיפלומטית לכוח בינלאומי בעזה, אך לא ישלחו חיילים בעצמן.
“יש דאגה עמוקה במפרץ ממה שישראל עלולה לעשות,” אמר תומאס ג'ונו, פרופסור באוניברסיטת אוטווה המתמחה בביטחון המזרח התיכון. “אבל באותו זמן המדינות האלה תלויות בארה"ב כערבה לביטחונן… וגם חוששות מאוד מאיראן".