השעה כמעט ארבע אחרי הצהריים. 32 מעלות בצל. שכונת כתארה בדוחא שוקקת פעילות. הטיילת מלאה בתנועת מכוניות ושליחים על קטנועים. מבית הקפה קהווה עולה ריח של קפה ערבי חזק. בפושקין הסמוך עובדי השגרירות האמריקנית בוחנים תפריט רוסי־צרפתי. קהל מעורב של תיירים מערביים, דיפלומטים, צעירים מקומיים ועובדים זרים נהנה מהאווירה הקלילה, בלי לחשוד שבעוד רגעים ספורים הכול ישתנה. גם לא עובדי השגרירות האמריקנית הסמוכה.
לא הרחק משם, בווילה דו־קומתית בצבע טרקוטה, שכתובתה מוכרת רק לשירותי הביטחון הקטאריים, נדרכים לפעילות. מתקני התשתית הלבנים שבחזית, הגנרטור ומערכת המיזוג, מתעוררים לחיים. בעוד דקות ספורות תגיע לכאן שיירה מאובטחת היטב של בכירי חמאס־חו"ל לדון בהצעה האמריקנית לעסקת חטופים וסיום המלחמה בעזה. בווילה, המשמשת את בני ביתו של ח'ליל אל־חיה, כבר נמצאים אשתו, בנו וכמה אנשי ביטחון קטארים. יש להם כל הסיבות בעולם להיות רגועים. כפי שידווח בהמשך הפרשן הבכיר של וושינגטון פוסט, דיוויד איגנשיוס, רק לפני חודש קיבלו הקטארים הבטחה מהמוסד ומהבית הלבן שהנהגת חמאס־חו"ל השוהה בדוחא לא תיפגע.
אבל הרבה דברים השתנו בחודש האחרון, ולא יהיה מוגזם לומר שהכתובת הייתה על הקיר. רמזים מפה ועד הודעה חדשה שמשהו בסיסי השתנה. לפני שבועיים, עם חיסול אבו־עוביידה, האיש שהיה הקול, הפנים והסמל של חמאס לאורך שנים, אמר הרמטכ"ל אייל זמיר: "רוב הנהגת חמאס חוסלה אך היד עוד נטויה. ואלו שיושבים בחו"ל, נגיע גם אליהם".
הכי מעניין
הנשיא טראמפ עם אמיר קטאר | צילום: EPA
אם לא די בכך, יומיים בלבד לפני מבצע "פסגת האש" שיגר הנשיא טראמפ איום חד־משמעי לבכירי חמאס בדרישה לקבל את המתווה האחרון שלו. "כולם רוצים את החטופים בבית", אמר, "כולם רוצים שהמלחמה תסתיים. הישראלים קיבלו את הצעתי, וזה הזמן שגם חמאס יעשה כך. הזהרתי את חמאס מההשלכות של אי־הסכמה. זו האזהרה האחרונה שלי, לא תהיה עוד אחת".
ב־24 השעות שקדמו לתקיפה בדוחא שחרר גם שר הביטחון ישראל כ"ץ רמז עבה משלו ברשת X: "היום תכה סופת הוריקן אדירה בשמי העיר עזה וגגות מגדלי הטרור ירעדו. זאת אזהרה אחרונה למרצחי ואנסי חמאס בעזה ובמלונות הפאר בחו"ל: שחררו את החטופים והניחו את הנשק - או שעזה תיהרס ואתם תושמדו".
במאמר מוסגר נצטט כאן אמירה מלפני חודש, של אדם בוהלר, שליחו המיוחד של טראמפ. כזכור, בוהלר הורחק בחודש מרץ מתפקידו לאחר שישראל חשפה כי ניהל שיחות ישירות עם בכירי חמאס בדוחא מאחורי גבה. בינתיים שב בוהלר לפעילות, והיה מעורב בשחרורה של החוקרת הישראלית אליזבת צורקוב מידי מיליציית גדודי חיזבאללה בעיראק. אבל כבר לפני חודש התנבא בוהלר בריאיון בסי־אן־אן: "אם חמאס לא ישחרר את בני הערובה מעזה, ישראל תנקוט פעולה קינטית... אך עדיין קיימת אפשרות להגיע להסכם שיביא לשחרור כל בני הערובה".
האם היה זה סוג של אינסטינקט, או שמא בוהלר, שעד הרחקתו היה לו דיבור צפוף עם בכירי חמאס בדוחא, הבין משהו שהאחרים לא?
אכן, בדוחא לא קראו נכון את המפה. תחושת השאננות שלפיה דוחא היא שטח אקס־טריטוריאלי מוגן נמשכה. הקטארים היו משוכנעים שאיש לא יעז לתקוף את בני חסותם בטריטוריה שלהם.
הבריון השכונתי
בחזרה לדוחא, צהרי יום שלישי, דקות אחדות אחרי השעה ארבע. בשלב זה, שיירת בכירי חמאס נמצאת בדרכה לווילת הטרקוטה כדי לדון בעסקה. במקביל, מבנה של עשרה כלי טיס ישראליים כבר נמצא באוויר, מוכן לשיגור טילים מדויקים מחוץ לשטחה האווירי של קטאר. הבור הישראלי מגיע לדריכות שיא. רגע לפני כן מצלצל הטלפון אצל ראש פיקוד המרכז של צבא ארה"ב בראד קופר, שמעביר את הידיעה במהירות שיא לבית הלבן. הנשיא טראמפ מעודכן, המערכת כולה נדרכת. על ויטקוף מוטל לתקשר עם הקטארים.
סדרת פיצוצים מרעידה את שכונת כתארה. הקטארים בהלם, אך מתעשתים במהירות. מכוניות של שירות החירום אל־פאאזה מוזנקות אל אזור הווילה. האזור נסגר בידי כוחות הביטחון, ועל כל האירוע מוטלת האפלה תקשורתית. תהליך הבדיקה נשמר קרוב לחזה, אולם חמאס מטפטף מידע שלפיו הנפגעים הם בני משפחתו של ח'ליל אל־חיה ששהו בבניין, וכמה אנשי ביטחון מקומיים. חמאס מפרסם הודעה רשמית כי המבצע נכשל, וצמרת הארגון נשארה בריאה ושלמה.
באותו שלב איש לא יכול לומר במדויק אם צמרת חמאס אכן ניצלה וכיצד. האם שהו בחלק של הווילה שלא נפגע, או שהאזהרה הגיעה אליהם שניות ספורות לפני כניסת הבכירים לווילה. בין הקטארים לאמריקנים מתחיל דיאלוג מתוח במיוחד, ובחלל מהדהדת המילה בגידה.
המילה החמורה, שנאמרה מפי ראש ממשלת קטאר מוחמד א־ת'אני, מהדהדת לא רק כתגובה רגשית, אלא גם כמסר חריף של אובדן אמון ביושב בבית הלבן, גם בלי לנקוב בשמו. בשורה התחתונה, לא לזה ציפה אמיר קטאר כשהציע לדונלד טראמפ את מטוסו הפרטי במתנה.
אריאל אדמוני | צילום: ללא
תחושת הבגידה התעצמה מהרגע שהקטארים קלטו כי הנוכחות הישראלית במפרץ הפרסי לא זוהתה לכאורה על ידי האמריקנים. זאת אף על פי שבקטאר שוכן בסיס אמריקני ענק, בסיס אל־עודייד, שיש לו יכולות מודיעיניות אדירות. המבוכה גברה כשהתברר שהמערכת האווירית והמודיעינית הקטארית לא פעלה כראוי, מה שהציג את קטאר במערומיה כמדינה "חלשה" צבאית מול חדירה ישראלית. במקביל התפתח חשש שלפיו, אולי כמו האיראנים לפניהם, גם קטאר שקופה מודיעינית לישראל, וכי האירוע חשף פערים חמורים באיסוף המידע וביכולתה להגן על ריבונותה.
ד"ר אריאל אדמוני, מומחה לקטאר מאוניברסיטת בר־אילן, מעריך כי עיקר ההלם והמבוכה בצמרת הקטארית טמון בהבנה שמערכות ההגנה האווירית לא פעלו, וכי דונלד טראמפ הכזיב. אולם בכל מה שקשור למודיעין שאפשר את הפעולה, הקטארים מעריכים כי הדליפה לא באה מתוך שורות המשטר אלא מקרב יועצים זרים, שגרירים ואולי אפילו עובדים זרים בשכונת כתארה.
התחושה הזו, צריך לומר, לא נשארה בגבולות קטאר אלא קיבלה ביטוי גם בקרב המדינות השכנות. בסך הכול במדינות המפרץ מרוצים, אם כי בשקט, מכך שישראל עושה בעבורן את העבודה השחורה בתימן, בסוריה, באיראן וגם בקטאר, אולם במקביל גובר החשש מפני ישראל כ"בריון השכונתי". והשימוש במילה "בגידה" מדגיש את התחושה שישראל פועלת בכוחניות, תוך הפרת נורמות בינלאומיות.
האירוע בדוחא יצר לבית הלבן אתגר כפול. טראמפ מצא את עצמו בתווך בין שתי בעלות ברית שלו, אך במצב שבו עליו לפייס קודם כול את קטאר. בפוסט שפרסם התייחס טראמפ לתקיפה הישראלית וכתב: "ההחלטה של ישראל להפציץ את חמאס בדוחא הייתה של רה"מ נתניהו, לא שלי. קטאר היא בעלת ברית קרובה של ארה"ב שעובדת קשה מאוד ולוקחת סיכונים כדי להשיג שלום. ההפצצה לא מקדמת את המטרות של ארה"ב ושל ישראל. עם זאת, חיסול חמאס, שמרוויח מהסבל של תושבי עזה, הוא מטרה ראויה. הנחיתי מיד את השליח המיוחד סטיב ויטקוף להודיע לקטארים על התקיפה, אך לצערי היה מאוחר מכדי לעצור אותה".
די ברור שהקטארים לא ממש קונים את חצי־ההתנצלות של טראמפ, אבל הם מבינים שאין טעם לצאת נגדו ישירות. במקום זאת הם מרכזים כרגע מאמצים בכיוונים אחרים, במגמה להכאיב לישראל בזירה הבינלאומית. בנאומו הבטיח ראש ממשלת קטאר להפעיל כלים בינלאומיים נגד ירושלים. בשלב ראשון מדובר בפנייה למועצת הביטחון של האו"ם. החבילה העתידית כוללת כנראה הגשת תביעות לבית הדין בהאג. מהלך כזה נועד לא רק להציק לישראל, אלא להוכיח למדינות המפרץ ולמדינות ערב כי קטאר מסוגלת לפעול באופן עצמאי.
ד"ר רונית מרזן מאוניברסיטת חיפה מעריכה כי עוד לפני ההתנקשות בדוחא הבינו הקטארים שאין להם יכולת צבאית להתמודד עם ישראל. מבחינתם, היא אומרת, "הדרך היעילה להרחיב את השפעתם ברמה הגלובלית היא פעולה דרך מוסדות בינלאומיים, בדיוק כפי שעשו בשיתוף פעולה עם דרום אפריקה כשהביאו את ישראל להאג. המשט של גרטה, ההפגנות באוניברסיטאות ובחוצות הערים – הן הדרך שבה בית המלוכה הקטארי מקדם את חזון השליטה של האחים המוסלמים והסתת הדרום הגלובלי נגד הצפון הגלובלי. נראה שרק לאחרונה נפל האסימון בבית הלבן בהקשר הזה. אחרת אי אפשר להבין את הפעולה הישראלית בדוחא, שאין מצב בעולם שהייתה יוצאת לפועל בלי תיאום כלשהו".
האירוע עורר דאגה ובחינה מחודשת של תחושת הביטחון האזורית ביחס לארה"ב. אם עד כה ארה"ב נתפסה כמי ששולטת במתווים מול ישראל ומספקת הגנה לבעלות בריתה במזרח התיכון, הפיצוץ בקטאר מעורר ספקות מחודשים לגבי יכולתה לשלוט בישראל. גם ההגדרה של ישראל כ"בריון" מבטאת את הצורך של מדינות המפרץ להעריך מחדש את רמת הזהירות שלהן מול ישראל, ואת הצורך בחיזוק יכולות ההגנה העצמאיות שלהן.
מעבר לשאלה מי חוסל בדוחא, הפעולה פתחה דף אזורי חדש, שבו קטאר כבר אינה נהנית ממעמד־על של מתווכת, והיא נחשפה בחולשתה מול ישראל. בימים הקרובים יצטרכו כאלף אנשי חמאס ומשפחותיהם להחליט אם הם נשארים בדוחא, אבל ההחלטות האמיתיות כנראה יתקבלו קודם כול בירושלים ובעזה.