מעגלי הגברים "הקשב" המתקיימים ברחבי הארץ ביום הזיכרון נוצרו מהצורך האישי של אסף שוורצמן, איש תיאטרון ומנחה קבוצות בנושא מיניות ובריאה, במרחב כזה. לפני חמש שנים לקראת יום הזיכרון הוא פרסם בפייסבוק שהוא מחפש מנחה ואשתו של מיכאל קרן, מטפל ומנחה מעגלי גברים, הציע לו לפנות אליו.
"כשאסף פנה אליי חשבתי לסרב, זה היה נראה לי מאוד כבד". אומר קרן, "אבל אז הייתה לי איזה קריאה פנימית לקחת את זה, הרגשתי שהוא עלה על משהו. ביום הזה כל העולם הרגשי שלנו כמו מולאם והרעיון שלו הזמין אותי להתחבר ליום הזה ממקום יותר אישי אז אמרתי כן. הייתי רגיל שאני לא מתחבר ליום זיכרון והעדפתי להימנע מלעסוק בו ואחרי קצת מחשבה הבנתי שההצעה של אסף אולי תצליח לחבר אותי דרך השליחות לי. זו הייתה הזמנה שעוד לא שמעתי, התייחסות חדשה ליום הזיכרון". הם פרסמו את המעגל, תוך שעות ספורות כל המקומות נתפסו וההתכנסות הייתה כל כך משמעותית שהם הבינו שעד שנה הבאה זה צריך להפוך למיזם ארצי. השנה כבר יתקיימו 30 מעגלים תחת עמותת שבת אחים – נותנים גב לגברים בישראל.
אסף, איך הגעת לרעיון?
הכי מעניין
"הרעיון נולד מתוך רצון לתת לעצמי ולגברים אחרים חיבור יותר אישי ליום הזה, ואיזשהו ביטוי למה שאנחנו כגברים מרגישים בו. אח של סבא שלי נפל במלחמה השחרור והרבה שנים יום הזיכרון שלי היה סביב זה. עם השנים הרגשתי שלמרות שזה יום שהוא מאוד אישי עבורי אני לא כל כך מצליח לבטא את עצמי באופן אישי בו. קיבלתי השראה מהפרויקט של זיכרון בסלון ביום השואה והחלטתי לכנס מעגל גברים".
מה שדחף אותו לממש את הרעיון זה המקרה של איציק סעידיאן, הלוחם שהצית את עצמו מול משרדי סאדף השיקום במשרד הביטחון כמחאה על היחס הלא מספק שמקבלים הלומי הקרב. "הבנתי שמעבר לזיכרון המתים, היום הזה נושא את הזיכרון של אלו שנשארו בחיים. זה דחף אותי להבין שאני מחפש משהו קצת אחר". הוא מדגיש שהמעגלים פתוחים לגברים באשר הם, ולא מכוונים דווקא ללוחמים, "כל גבר שמתמודד עם המציאות בישראל מוזמן להצטרף ולבטא את החלק שלו, לספר איך הוא מרגיש חלק מיום הזיכרון".
עוד כתבות בנושא
"המעגלים האלה שונים ממעגלים רגילים במשך השנה", אומר קרן, "קודם כל כי הם חד פעמיים ומראש מזמינים לעסוק בתוכן מאוד רגיש ביום מאוד רגיש. אנחנו עושים תיאום ציפיות מפורט עם הנרשמים כך שהם יבינו לאן הם מגיעים, כי זאת לא קבוצה טיפולית וגם לא מרחב לחלוק דעות פוליטיות או אידיאולוגיות. זה מקום לחלוק את החוויה האישית במקום בו מקשיבים לך. המנחים, שמגיעים כולם בהתנדבות, עוברים הכנה שמטרתה לעזור להם מצד אחד להחזיק מרחב שמזמין אנשים שאולי נושאים טראומה מצד שני לא מקום לעיבוד שלה. זה מיזם קצת יומרני במובן שאנו עוסקים בתכנים הכי רגישים שיש עם סטינג חד פעמי שלא מבוסס על היכרות מוקדמת. אבל כבר מאות גברים יכולים להגיד שהוא עובד, ואולי הברכה הגדולה בה שדרך החיפוש אחרי מקום ביום הזיכרון גברים מגלים שפה חדשה ואפשרות לדבר על הדברים ולא לקחת את הכאבים איתם עד הקבר. אנחנו מעודדים אנשים לפנות בהמשך למסגרות תמיכה יותר משמעותיות. זה איזה צעד לכיוון שבירת מעגל השתיקה שמחזיק קצר את הגבריות הישראלית בכלל, גם סביב לחימה אבל גם מחוויות שונות בצבא או מהחיים במדינה צבאית, זה לא שיח לוחמים במובן הקלאסי או מעגל עיבוד למי שיצא מעזה. אני זוכר סיפור על התעללות בטירונות במחנה 80, מקרים של אובדנות, אני מגיע למשל עם הקושי להתמודד עם אבא פוסט טראומתי והצעקות שלו ממלחמת יום כיפור".
שוורצמן מוסיף שבמעגל של הקשב יש הזדמנות לדבר על השייכות ליום הזיכרון, "זה דבר שמעסיק הרבה חבר'ה, השאלה האם אני בכלל חלק מהיום הזה אם לא איבדתי מישהו או השתתפתי במלחמה ולא נהרגתי".
עוד כתבות בנושא
מה המשמעות דווקא של פורום גברי ביום הזה?
קרן: "זה מהלך כמעט חתרני, להזמין את המגזר השותק הזה לדבר דווקא סביב הכאב הכי גברי שלהם. איך אמר חיים גורי על הרעות, 'נשאנוך בלי מילים, אפורה ושותקת'. יש חלק אינהרנטי של שתיקה ברעות הגברית – אנחנו יחד דרך השתיקה וזר לא יבין. יש הסכמה חברתית שכולנו סותמים את הפה ולא אומרים מה אנחנו מרגישים. אנחנו רוצים לאתגר את התפיסה הזאת כי מעבר לזה שהיא מזיקה לנפש ברמת הפרט, לפעמים עד כדי סכנת חיים, גם ברמה החברתית יש לכך השלכות. המלחמה היא אלימה ואילמת והקשר יכול להיות גם הפוך, חברה שיש בה מילים לכאב תהיה פחות אלימה – גם אם זו אלימות שיש לה לגיטימציה כמו במלחמה".