כאשר מרדכי דוד חסם את רכבו של אהרן ברק זעמו אנשי השמאל: "מדובר בניצול שואה קשיש בן 89!". הטענה הזו מאפשרת לנו לנסות לסמן את גבולות החסימה הלגיטימית. שלדון אדלסון הותקף מילולית בקללות ברחוב כשהיה בן 86, לשמחת לבם של אנשי השמאל. ליזי המאירי פרסמה בפייסבוק על אביה אברהם ז"ל, ניצול פרהוד בן 84, שנתקע במשך זמן רב בפקק שגרמו הפגנות קפלן, כאשר נסע באמבולנס בעודו גוסס מסרטן. החסימות הללו תוארו כולן כלגיטימיות, וזכו לשבחים רבים. והנה מתחילים להסתמן גבולות הלגיטימיות של חסימות הכבישים: המעלל הזה מפסיק להיות לגיטימי כאשר הקורבן נמצא איפשהו בין גיל 86 ל-89, ובין הפרהוד לשואה.
זה מגוחך, כמובן, ולכן אלו המסתערים בזעם על מרדכי דוד מנסים לגייס גם קריטריון אחר: יש הבדל בין חסימה הממוקדת באדם אחד לבין חסימה סתמית של המונים אנונימיים. אני מסכים שיש הבדל, אבל לדעתי הוא הפוך מזה שאליו הם מכוונים: לחסום מאה אלף אנשים זה גרוע פי כמה – אולי פי מאה אלף – מאשר לחסום אדם אחד. ועוד יותר פסולה מבחינה מוסרית חסימה המתעללת באנשים פרטיים, שלא בחרו להיות דמויות ציבוריות, ושאולי כל הנושאים השנויים במחלוקת כלל אינם מעניינים אותם. במה הם אשמים? למה אתם מתעללים בהם?
כמו כולנו, גם אני זכיתי לא פעם להיות הקורבן של חסימות קפלן. אחד מהפקקים הנוראיים הללו נחרט בזיכרוני במיוחד. חזרתי עם כל המשפחה מטיול מהנה ומעייף בצפון, ונתקענו באחת החסימות האינסופיות בכביש שש. אלפי מכוניות עמדו במשך שעות בפקק – ילדים צורחים והכול – וכאשר לבסוף התעייפו החוסמות ופרשו לביתן חלפתי על פניהן וראיתי שאת כל הסבל ההמוני הזה גרמו שתי זקנות מרושעות ומדושנות עונג. בחסות היועצת המשפטית לממשלה, כמובן.
הכי מעניין
ברור שכל הניסיונות להבחין בין חסימות היחיד של מרדכי דוד לחסימות ההמוניות של אסכולת קפלן הם צבועים. ההבחנה האמיתית היחידה נמצאת בפתגם הלטיני העתיק: "מה שמותר ליופיטר אסור לפר". אנשי השמאל רוצים בעומק לבם לומר: לנו מותר לחסום ולכם אסור. אבל הם מתביישים לומר זאת, ולכן מנסים לייצר טיעון מתגלגל המתחזה לאובייקטיבי בין חסימות כשרות לחסימות פסולות. האמת היא שהצביעות הזו מבורכת בעיניי, בגלל טיעון שהעלה מזמן הרוזן רושפוקו: "צביעות היא הודאתן של המידות הרעות בעליונותן של המידות הטובות". ובמילים פשוטות: לפחות הם מתביישים במה שהם חושבים באמת; לפחות הם מבינים שהציבור ידרוש כלל אובייקטיבי של האסור והמותר במחאה ציבורית; שבסופו של דבר מה שמותר ליופיטר יהיה מותר גם לפר.
מתפרעים חוסמים את נתיבי איילון, יולי 2023. | צילום: AFP
ההכרה הזו חשובה, כי היא גם המפתח לליבה המשפטית של הוויכוח על הרפורמה במערכת המשפט. לפני שנקברה הרפורמה מתחת להררי הטינה הסוציולוגית היה מדובר בסך הכול בוויכוח קלאסי בין שתי אסכולות משפטיות: פורמליזם מול אקטיביזם שיפוטי. במילים אחרות: האם שופט צריך להכריע לפי כללים נייטרליים או לפי הערכים הטובים בעיניו. ראינו זאת שוב אתמול, במחלוקת הנוקבת בין השופטים עמית ומינץ בנוגע למינוי נציב שירות המדינה. עמית פסק שלממשלה הזו – בניגוד לממשלות קודמות – אסור למנות את הנציב הטוב בעיניה. מינץ ענה לו: "על בית המשפט לפעול לפי הכללים הקיימים... הוודאות המשפטית והאמון בבית המשפט מושתתים על כך שהכללים ייושמו באופן דומה בכל מקרה שלא יבוא לפתחו, ויש לנקוט משנה זהירות מפני סטייה מכך לשם הגעה לתוצאה הנתפשת כרצויה במקרה הפרטני". הרכב שמרני נדיר צידד במקרה הזה במינץ והפך את פסיקתו הקודמת של עמית; בדרך כלל זה לא קורה.
גדולי המשפטנים של ישראל, אנשים כמו נשיא בית המשפט העליון משה לנדוי ופרופ' רות גביזון, הזהירו שהאקטיביזם השיפוטי ימיט אסון על מערכת המשפט, ירסק את אמון העם במערכת ויעמיד אותה במוקד של תסיסה ציבורית – והמציאות הוכיחה שהם צדקו במאה אחוזים.
בסופו של דבר מדובר בשיקול פשוט: אזרחים במדינה דמוקרטית מוכנים להעניק לשופטים המון כוח משום שהם פועלים כמומחים נייטרליים המיישמים כללים אובייקטיביים. מעטים מוכנים להעניק להם את הכוח הזה כדי שיקדמו באופן ברוטלי את השקפת עולמם הפרטית. ולכן יש לטיעונים נגד מרדכי דוד משמעות סמלית. בעל כורחם נדחקים תומכי ברק לטיעונים המתחזים לכללים נייטרליים: אסור לחסום את אהרן ברק, אבל לא משום שהוא המנהיג שלנו ואנחנו לטובתו, אלא משום שהוא ניצול שואה בן 89. הם עושים זאת כי בסופו של דבר גם הם מבינים בעומק לבם את מה שהמשפטנים הפורמליסטים צעקו כל השנים: משפט חייב להיות מבוסס על כללים נייטרליים, ללא משוא פנים להשקפת העולם החביבה עליך או למנהיגים שאתה מעריץ.
ההתנהלות של מרדכי דוד היא בריונית ולא ראויה. אם ילד שלי היה חלילה מתנהג כך הייתי נותן לו שתי סטירות לחי וגורר אותו הביתה בכוח. אבל מתברר שהתנהגות מגונה בהחלט יכולה להציב מראה בפני התנהגות מגונה מהצד השני; והמראה שמציבות ההטרלות הללו חושפת הרבה יותר ממה שהיו רוצים יריביהן לחשוף.
עוד כתבות בנושא
