שיבת החטופים יכלה להיות הרגע שלנו. הרגע שבו גם מעגלי המחאה לאורך שנות המלחמה ולפניה, היו מצליחים לגבש בתוכם סנטימנט חיובי של הערכה והכרת הטוב, והיו מתכנסים לאנרגיה של פיוס ואחווה גם כלפי יריביהם הפוליטיים ככלל, וראש הממשלה נתניהו בפרט. בדיוק כפי שהם הצליחו למצוא בתוכם את הכוחות להודות ולהריע לטראמפ ולצוותו, למרות שסלדו מבחירתו לנשיא בקדנציות הראשונה והשנייה. בדיוק כפי שהשמחה על ההסכם ועל שיבת החטופים הצליחה לגרום להם להריע אפילו למנהיגי קטאר וטורקיה, למרות כל הסיבות הטובות לשנוא ולתעב אותם. כי יש משהו בקתרזיס של שיבת החטופים החיים כולם, לאחר השנתיים המסויטות שעברו על החברה הישראלית, שמייצר אנרגיה של שמחה והודיה שמתגברת על כל השנאות והקנאות, ושוטפת את הכול במים של פיוס והודיה.
עוד כתבות בנושא
המנהיגות שהפגין ראש הממשלה נתניהו בעיצובו של מתווה סיום המלחמה והשבת החטופים, תוך גילוי מנהיגות ועצמאות אל מול הימין העמוק שהתנגד לעסקה, יכלו לשמש כרגע שמבשר את התחלתו של הפיוס הישראלי, הרגע שבו ניתן היה למנף את השמחה על שיבת החטופים, כדי להתחיל ליצור דינמיקה חיובית ובריאה יותר בשיח ביננו.
אך למגינת הלב, כל זה לא נכון כשמדובר בנתניהו ובאנרגיית השנאה שפועמת בקרב קבוצה גדולה מדיי של אנשים, שצעקו "בוז" בכיכר למול נציגי הממשל הרפובליקני כשאלו ביקשו להכיר תודה והערכה על "פועלם בשוחות" של הצמד נתניהו-דרמר בגיבוש העסקה.
הכי מעניין
יש כאלו ששנאת החינם הפנימית חלחלה והרעילה את נשמתם באופן כה עמוק, עד כדי כך שהצליחו לחלל גם את הרגע הקדוש והנשגב הזה של שיבת החטופים לביתם. מותר כמובן להתנגד לנתניהו ולהתנגד למנהיגותו, מותר גם כמובן לפעול להחלפתו, אלה זכויות יסוד של כל אזרח במשטר דמוקרטי.
אבל אם ניתן להריע למנהיגי קטאר וטורקיה על חלקן בעסקה, על אחת כמה וכמה שיש להריע ולו לרגע למנהיג ישראל שהוביל את מלחמת ישראל באויביו בשנתיים האחרונות, וכעת אף חתר והוביל לעיסקה שבה שבים בנינו לביתם, כפי שוויטקוף עצמו חזר שוב ושוב, או לכל הפחות להימנע משריקת בוז אל מול בעלי בריתנו שעימן יש לו ולנו יחסים עמוקים של קרבה ואמון. אין דבר פחות ממלכתי ופחות פטריוטי מלנהוג באופן הזה, אלמלא השנאה שמעוורת ומשטיחה את הכול.
ויטקוף וקושנר בכיכר החטופים | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
מאידך, היה מצער עד מאוד לגלות שלא נמצאה הדרך להזמנתו של השופט יצחק עמית לאירוע החגיגי בכנסת ביום שני האחרון. ישנן סיבות כבדות משקל ואף מוצדקות למתח שבין הרשויות, אך החובה המוטלת עלינו היא לשמר את התשתית הבסיסית של כבוד וענייניות ביחסים - בינינו כבני אדם, ובינינו כנציגים של רשויות השלטון השונות. זה בסיס הכרחי ליכולת שלנו להבריא את החברה הישראלית, ולקדמה למקומות שאליהם אנו רוצים להגיע יחד.
עוד כתבות בנושא
עלינו כולנו לפעול לכינונה של ברית ציונית רחבה ומשותפת, ולהתמודד באמצעותה עם אתגרי העומק של חיינו כאן, אך הברית הזו לא יכולה להיבנות מאנרגיה של שנאה פתולוגית וחסרת היגיון, שנאה שמעוורת את העיניים ומטמטמת את הלב. בשנאה הזו עלינו להילחם, עלינו לבודד אותה ולהוקיע אותה. זהו שלב הכרחי, גם אם קשה ומייסר, בדרך לכל דבר טוב שננסה לבנות כאן ביחד.