הפסיכולוג הנודע אברהם מאסלו אמר פעם שמי שמחזיק ביד פטיש, כל בעיה נראית לו כמו מסמר. זו נטייה אנושית מתסכלת, אך מובנת למדי. אבל מה נאמר על מי שלא מחזיק ביד פטיש, ובכל זאת מתנהג כאילו כל הבעיות הן מסמר? כך מתנהג לדאבון הלב שר המשפטים יריב לוין. אחרי שנכשל לצערי בניסיונו להעביר בכוח את הרפורמה המשפטית, הוא ממשיך לנסות שוב ושוב את אותו מהלך: שוב מציג חוקים, שוב מתעמת מילולית עם יצחק עמית וגלי בהרב מיארה, שוב מנסה לקדם בכוח מה שלא הצליח לעשות בעבר, כשהיה לו הרבה יותר כוח.
עוד כתבות בנושא
הסירוב העיקש של שר המשפטים ויו"ר הכנסת להתייחס השבוע ליצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון הוא המשך של אותה מגמה מתריסה. למה לוין חושב שהדרך שהובילה אותנו מדחי לדחי בשלוש השנים האחרונות תבשיל פתאום איזה פרי הילולים מפתיע? מה מעורר בו את הרושם שהעימותים הללו יפיקו לנו משהו מלבד מריבות נוספות?
בניגוד לרוב מוחלט של מבקריו, אני חושב שלגופו של עניין יריב לוין צודק. מערכת המשפט שלנו באמת מוטה ומקולקלת, והחוקים שרצה לוין לקדם במסגרת הרפורמה היו יכולים לשפר אותה מאוד. אבל הדרך שבה ניסה לוין לפעול הייתה בבירור לקויה. איך אני יודע? כי הניסיון הזה נכשל לחלוטין. מערכת המשפט היום נמצאת במצב הרבה יותר גרוע ממה שהייתה לפני שלוש שנים. לוין לא הצליח למנות אפילו שופט שמרן אחד לבית המשפט העליון. שופטי בג"צ חצו את הרוביקון – בתקופתו ובמידה רבה בגללו – וביטלו חוק יסוד, מה שאומר שאין היום שום גבול מעשי או תיאורטי לסמכותם הקיסרית. המשפטנים מצליחים לחסום כמעט כל צעד של הממשלה; תקוע אפילו המינוי הטריוויאלי של נציב שירות המדינה. יודעי דבר מספרים גם שפרקליט המדינה והיועצת מציפים את הפרקליטות והייעוץ באנשי שלומם, העוינים את הממשלה, את מצביעיה ואת אמונותיהם. וכל זה קורה במשמרת של לוין. דומה שדי ברשימה הזו כדי להכתיר את שיטותיו ככישלון. ומה שלא הצליח להשיג לוין בשיטות הללו בתחילת הקדנציה, עם קואליציה חזקה, לפני המהומות ולפני המלחמה, קשה להאמין שיצליח להשיג אחרי כל אלו, באווירת סוף הקורס של קואליציה מתפוררת.
הכי מעניין
יריב לוין ויצחק עמית בטקס השבעת שופטים | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
האג'נדה של לוין מוצדקת, ובאופן אישי הוא אדם מבריק. לפני הקדנציה הזו הוא נחשב גם לפוליטיקאי ערמומי, מאופק ומתוחכם, הרואה תמיד שלושה צעדים קדימה. מה קרה לו? יכול להיות שההתנכלויות המרושעות של אויביו הטריפו אותו. כתושב מודיעין ראיתי בשנים האחרונות כמעט מדי יום מתפרעים גסי רוח עומדים מול דירתו של יריב לוין וממררים את חייו ואת חיי משפחתו. אפשר להבין למה למי שעובר את הסיוט הזה יהיה קשה לשמור על שיקול דעתו הרציונלי. אפשר להבין – אך לא להצדיק.
הפסוק מתאר במילים הבאות איך מינה ה' את משה ואהרן למנהיגי ישראל: "ויצוום אל בני ישראל". כך הסבירו חז"ל בספרי את הביטוי הזה: "אמר להם: היו יודעים שסרבנין וטרחנין הם... תקבלו עליכם שיהו מקללים אתכם וסוקלים אתכם באבנים". מנהיגים כמו משה ואהרן כבר אין לנו, אך למרבה הצער העם הוא עדיין אותו העם, והתנהגותו לא השתפרה מאז. לדאבון הלב, זהו לעתים מחיר המנהיגות. אין לי בדל חיבה או רסיס הבנה להתנהגות האלימה של המתפרעים כנגד הממשלה. יש לי גם מעט מאוד הבנה להתנהלות המתריסה של יצחק עמית וחבריו כנגד הקואליציה. מגיע לעמית מה שהוא חוטף משר המשפטים; מגיע גם ליועצת מה שהיא חוטפת ממנו; אבל למה זה מגיע לנו?
אפילו אם הקואליציה הזו תשלים את כל תקופת השלטון שהקצה לה החוק – מה שמוטל בספק כשלעצמו – הרי לא נשאר לה הרבה זמן. אפשר לנצל את הזמן הזה כדי לשקם חלק מההריסות של הקרב על מערכת המשפט. קודם כל צריך להודות שההסתערות החזיתית על מערכת המשפט נכשלה. למה? כנראה מאותה סיבה שבגללה נכשלה הסתערות השמאל על בנימין נתניהו. הם הפכו את נתניהו לסמל המובהק של הימין כולו, וגרמו לכל המחנה הלאומי לעמוד מאחוריו בכל כוחו. יריב לוין הפך בבלי דעת את מערכת המשפט לסמל של מחנה השמאל, וכך כולנו גילינו שגם למחנה הזה יש עוד הרבה כוח, כאשר הוא מתגייס בכל כוחו ובלי ברקסים כדי להגן על סמליו.
כבר לא נצליח בקדנציה הזו לנצח בקרב על מערכת המשפט; אולי אפשר להצליח לפחות לשכך את הקרב הזה. הייתי רוצה לומר שלמאבק הזה היו מחירים חברתיים שעלו בהרבה על הצלחותיו; אך כיוון שלא היו כאן הצלחות, הניסוח הזה הוא לשון המעטה. כך או כך, בהתנהלות שקולה, מתוחכמת ורגועה אפשר להשיג הרבה יותר. יריב לוין בהחלט יכול לעשות זאת, אם ירצה. הלוואי שירצה.