שופטי בג"ץ קיבלו פה אחד את עתירת התנועה למען איכות השלטון וקבעו כי על שר המשפטים יריב לוין להפעיל את סמכותו ולכנס ללא דיחוי את הוועדה לבחירת שופטים.
עוד כתבות בנושא
השופטים, עופר גרוסקופף, אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ, קבעו פה-אחד כי המדיניות שנקט השר, במסגרתה נמנע מכינוס הוועדה באופן סדיר לאורך תקופה ארוכה של כשנה וחצי, הובילה את מערכת המשפט לנקודת שבר חמורה שאינה מאפשרת עוד את המשך המצב הקיים.
בפסק הדין נטען כי נכון למועד פרסומו קיימים לא פחות מ-51 תקני שופטים לא מאוישים בערכאות השונות ברחבי המדינה, מתוכם 4 תקנים פנויים בבית המשפט העליון עצמו. כאשר מביאים בחשבון את התקנים החדשים שנוספו בסיכומי התקציב לשנים 2025–2026, לצד פרישות צפויות ותופעת התקנים ה"משורשרים" (בהם קידום שופט מייצר תקן פנוי בערכאה נמוכה יותר), נדרשת הוועדה לאייש כ-150 תקנים – נתון המהווה כ-15% מכלל מערכת השפיטה בישראל.
הכי מעניין
במרכז המחלוקת המשפטית עמדה דרישתו העקבית של שר המשפטים כי המינויים לכלל הערכאות ייעשו אך ורק תחת "הסכמה רחבה" – גישה שלטענת העותרים העניקה לו וליתר חברי הקואליציה בוועדה זכות וטו מוחלטת, ומנעה התקדמות בהליכי המינוי מקום שבו התגלעו מחלוקות פוליטיות או תפיסתיות. בית המשפט קיבל עמדה זו וקבע כי הרצון בהסכמות אינו יכול להצדיק שיתוק של רשות שלטונית.
השופטים הוסיפו וטענו כי העיכוב בבחירת שופטים מביא לפגיעה ישירה וקשה בציבור האזרחים הזקוקים לסעד משפטי. "בעיית המחסור בכוח האדם במערכת בתי המשפט באה לידי ביטוי במלוא עוצמתה בבתי המשפט המחוזיים בבאר שבע ובחיפה", נכתב בפסק הדין, תוך הצגת נתונים לפיהם בבאר שבע עומדים כ-21% מתקני השיפוט בלתי מאוישים. המחסור חמור במיוחד בהליכים המחייבים הרכב של שלושה שופטים (מותב תלתא), כגון משפטים פליליים בגין פשעים חמורים וערעורים. השופטים הדגישו כי העומס החריג בישראל – שבה מכהנים רק 8.3 שופטים לכל 100,000 תושבים, בהשוואה לחציון האירופי העומד על 17.6 – הוחמר באופן ניכר בשל הגידול בכמות התיקים".
"התוצאה", הוסיפו השופטים, "כפי שנוסחה בהחלטה, היא הרסנית: 'התוצאה הישירה של אי-מינויים של שופטים למשך תקופה כה ממושכת היא פגיעה קשה בשירות אותו מערכת המשפט אמורה לספק לציבור הרחב'. פגיעה זו מתבטאת בעיכובים קשים בפסקי דין, דחיית דיונים, ואף בתוצאה פלילית חמורה לפיה 'עינוי דין בהליך פלילי מחייב, לעיתים, לשחרר נאשם שמעצרו התארך גם כשלא ניתן לאיין באופן מלא את מסוכנותו'". השופטים הזכירו בהקשר זה את הפתגם הידוע: "צדק מאוחר הוא צדק שנשלל" (Justice delayed is justice denied).
עוד כתבות בנושא
השופטים פירטו את ההיסטוריה של העימותים סביב כינוס הוועדה בקדנציה הנוכחית, כולל הגעה להסכמות שאפשרו בחירת שופטים למרבית הערכאות, עד לפסק הדין שכפה על השר את בחירת נשיא העליון בניגוד לעמדתו. מאז אותו מועד ועד להגשת העתירה הנוכחית ביולי 2025, הוועדה לא כונסה שוב, חרף פניות חוזרות ונשנות מצד השופטים החברים בה, חברת הכנסת קארין אלהרר ונציגי לשכת עורכי הדין. תוך כדי ניהול ההליך הנוכחי, ובעקבות הוצאת צו על-תנאי מצד בג"ץ בפברואר 2026, ביצע השר תפנית חלקית.
במכתב ששלח באפריל 2026 הודיע על כוונתו לכנס את הוועדה במהלך החודשים יוני ויולי – אך זאת רק לצורך מינוי שופטים בבתי המשפט המחוזיים והשלום בהליכים ספציפיים (תעבורה, משפחה ונוער), תוך כוונה להסתפק במינויים זמניים בלבד ("מינויים בפועל") לערכאות המחוזיות בחיפה ובבאר שבע. השר הבהיר באופן חד-משמעי כי אין בכוונתו לפתוח בהליך למינוי שופטים קבועים לבית המשפט העליון.
הצעה זו נדחתה על ידי השופטים חברי הוועדה, שטענו כי מדובר בצעד ה"מתעלם באופן בוטה מהמחסור האקוטי בשופטים בבתי המשפט המחוזיים" ואינו מבוסס על עבודת מטה סדורה. משיבי המדינה (היועצת המשפטית לממשלה והנהלת בתי המשפט) הצטרפו לעמדה זו וקבעו כי הניסיון להסתפק במינויים זמניים מפר את חובתו של השר, וכי הדרך המקובלת מחייבת להתחיל דווקא במינוי שופטים קבועים למחוזי ורק לאחר מכן לשלום.
בפרק הדיון וההכרעה, ניתח בית המשפט את הוראות סעיף 7(א) לחוק בתי משפט, הקובע כי "ראה שר המשפטים שיש למנות שופט, יודיע על כך ברשומות ויכנס את הועדה". השר טען להגנתו כי סמכות הכינוס מסורה לשיקול דעתו הבלעדי, וכי התערבות בג"ץ משמעה נטילת סמכויותיו והפיכת בית המשפט, הלכה למעשה, ליו"ר הוועדה. השופטים דחו טענות אלו בהסתמך על פסק הדין הקודם שכתבה השופטת יעל וילנר. נקבע כי הגם שלשר נתון מרחב תמרון ושיקול דעת בעניין עיתוי הכינוס, מדובר בסמכות חובה שלטונית שיש להפעילה "במהירות הראויה" בהתאם לסעיף 11 לחוק הפרשנות.
עוד כתבות בנושא
פסק הדין ציטט בהסכמה נרחבת את קביעותיו של השופט אלכס שטיין מסבב ההתדיינות הקודם, "שיקול דעתו של שר המשפטים נגמר מקום בו המערכת מגיעה לנקודה של שיתוק... בנקודה משברית זאת, סמכות הרשות שלו משנה את אופייה והופכת להיות סמכות שבחובה". השופטים קבעו כי מציאות של 15% תקנים לא מאוישים היא בדיוק אותה נקודת משבר ושתוק המעבירה את הסמכות לקטגוריה של חובה אופרטיבית מיידית.
באשר לניסיונות של השר לטעון כי העתירה התייתרה נוכח הפרסומים החלקיים שביצע ברשומות במהלך חודש מאי 2026, הבהיר בית המשפט כי אין בצעדים אלו מענה אמיתי. בפסק הדין נקבע כי הצעדים החלקיים וההתמקדות בערכאות ספציפיות, תוך השארת בתי המשפט המחוזיים כשהם ונסמכים על פתרונות זמניים, אינם ממלאים את חובתו הציבורית של השר.
לאור זאת בג"ץ הפך את הצו המותנה למוחלט והורה לשר המשפטים לפעול במהירות ובאופן מקיף לאיוש כלל התקנים החסרים בערכאות הדיוניות (בתי משפט השלום והמחוזיים) ובבתי הדין לעבודה. השר חויב לפרסם את רשימות המועמדים החסרות ברשומות בתוך לוח זמנים קצר וקצוב, ולכנס את הוועדה לצורך הצבעות ובחירה מיד בתום תקופת הצינון הסטטוטורית בת 45 הימים.
סגן ראש הממשלה ושר המשפטים יריב לוין אמר בתגובה כי "מדובר בהחלטה בלתי חוקית על פניה, במסגרתה הרשות השופטת משתלטת על הוועדה לבחירת שופטים, בניגוד מפורש להוראות החוק. אם מי מהשופטים מעוניין לנהל את הוועדה לבחירת שופטים ולקבוע את מועדי כינוסה, הוא מוזמן לפשוט את גלימת השופט, לרוץ לכנסת, לנסות להיבחר, ובמו״מ לקראת הקמת הממשלה לדרוש את תיק המשפטים. כך קובע החוק, והוא חל גם על השופטים עצמם. שלושה שופטים יצרו במו ידיהם משבר חוקתי חסר תקדים, והאחריות כולה רובצת לפתחם".
עוד כתבות בנושא
