שש שנים נמשכו ההליכים בבג"ץ. שש שנים, ארבעה דיונים, ארבע התנסויות, אינספור שעות עבודה, מי יודע כמה כספי ציבור, מי יודע כמה פציעות מיותרות, כאב וסבל של נשים צעירות – הכול לטובת משחק מושקע ב"נדמה לי": לטובת הבדיקה אם נשים יכולות לשרת בתפקידים הקרביים העצימים ביותר. בערך כמו לבחון בכובד ראש אם פילים יכולים לעוף.

בסוף כל התנסות כזו ישבה אמא טבע עם נרגילה. ההתנסויות כולן נכשלו כישלון חרוץ, מהדהד. בהתנסויות החוזרות ביחידה 669 ובסיירת מטכ"ל, שום אישה לא עברה את המיונים; במחלקת ניוד ההתנסות נעצרה עקב ריבוי פציעות של נשים ואי עמידה ברף הכושר הקרבי; וביהל"ם נוצר תפקיד חדש, לנשים בלבד, ובו עומסים מופחתים. התנסות אחת טרם נכשלה, כנראה מפני שלא התחילה: שילוב נשים בשריון מתמרן, כלומר שריון מסתער בג'בליה או בבינת־ג'בל (בניגוד לשריון בהגנת גבולות).

בפסק הדין שניתן השבוע הורה בית המשפט, ברוב דעות של השופטות דפנה ברק־ארז ורות רונן, נגד דעתו החולקת של המשנה לנשיא נעם סולברג, לפתוח בהתנסות הזאת עד נובמבר 2026.

בעבר, בעקבות צו על תנאי של בג"ץ, הודיע הצבא על נכונות לקיים התנסות בשריון מתמרן – אף שאין לה היתכנות, לשיטתו שלו – אך נאלץ לדחות את פתיחתה פעמיים. בשלהי ספטמבר 2023 (כן, גם בזה עסק הרמטכ"ל באותם הימים) הודיע הצבא שההתנסות תיפתח בנובמבר 2024; בנובמבר 2024, בשל אילוצים הנובעים מהמלחמה, דחה את ההתנסות לנובמבר 2025.

בהגיע נובמבר 2025, הודיע הרמטכ"ל לבג"ץ כי אי אפשר לקיים את ההתנסות במועד המתוכנן, וזאת בראש ובראשונה בעקבות "השלכות המלחמה על מערך השריון המתמרן", ומכיוון שצה"ל נלחם בחזיתות רבות, תוך אתגרים רבים, והקשב הפיקודי נתון למלחמה. עוד ציין הרמטכ"ל כי הדחייה נדרשת גם לשמירה על בריאות החיילות שישתתפו בהתנסות, כדי להשלים קודם את הפקת הלקחים מההתנסות הכושלת במחלקת הניוד. אחרי כל זה הודיע הרמטכ"ל על דחיית ההתנסות לנובמבר 2026, והבהיר שגם הפתיחה במועד הזה תהיה "כפופה לנסיבות המבצעיות ולאפשרותו של חיל השריון להקצות את המשאבים והקשב הפיקודי הנדרשים לשם הצלחתה".

האם קיימת עילה להתערבות בהחלטה על דחיית ההתנסות? זאת השאלה המשפטית היסודית בתיק. השופט סולברג השיב לה בשלילה, שכן "אין בית משפט זה שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת", בעיקר כשמדובר בהחלטות מקצועיות־תכנוניות של הצבא שאף התקבלו בידי הגורם הבכיר ביותר, הרמטכ"ל.

שופטות הרוב, ברק־ארז ורונן, פשוט לא התייחסו לשאלה הזאת וממילא לא הצביעו על עילת התערבות בהחלטת הרמטכ"ל. תחת זאת הן פנו לגופו של עניין ולמעשה החליפו את שיקול דעתו של הרמטכ"ל בשיקול דעתן שלהן. ברק־ארז קבעה כי "דחיית ההתנסות בשריון המתמרן פעם אחר פעם" היא "פגיעה נמשכת בשוויון" – בלי להתייחס לעובדה שהדחייה, מהטעמים שפורטו ושאין לבית המשפט כל ידע או מומחיות לגביהם, היא בליבת שיקול דעתו המקצועי של הרמטכ"ל.

פסק הדין עלול לדחוק את הצבא ואת הממשלה לפינה בלתי אפשרית. כיצד אמור הרמטכ"ל לנהוג, אם בנובמבר 2026 צורכי הביטחון יתנגשו עם קיום ההתנסות? האם מצופה ממנו לגרוע טנקים ופגזים מהחזית ולהקצות אותם להתנסות כדי לציית לפסק הדין? ומה אם בני ישיבות ההסדר ידירו רגליהם מחיל השריון בעקבות עירוב המינים, חשש ממשי שכבר נשמע? האם הצבא נדרש לוותר על כוח האדם של אלפי בני ישיבה בשנה בחיל השריון כדי לאפשר לכמה חיילות להתנסות, כמצוות בג"ץ? כיצד יתמודד מערך המילואים אם בני הישיבות יעזבו את השריון?

ומה על החיילות בנות ה־18 שצה"ל מופקד על שלומן? לאחר שההתנסות הכושלת בחי"ר ניוד הסתיימה בחיילות פצועות רבות, האם אסור לצבא להמתין להפקת לקחים ולשקול לאורם את האפשרות להעמיד בנות בעומסים של שריון מתמרן? עליו לשלוח את הבנות להתנסות בכל מקרה, וייקוב הדין את הגב, את הכתפיים, את רצועות הברכיים? צריך שניים לטנגו, לשש־בש – וגם למשבר חוקתי. כאשר בית המשפט מתנהג בחוסר אחריות, הוא עלול לדחוק את הרשות המבצעת לפינה שאין ממנה מוצא.

ואולם, נסיבה מקילה אחת בכל זאת יש לבג"ץ, והיא ניהול ההליך בידי צה"ל. הצבא סירב, לאורך כל הדרך, לעמוד מאחורי האמת הפשוטה הידועה לו היטב. הרמטכ"ל הרצי הלוי הודיע בשעתו לבית המשפט, שאין היתכנות לגיוס נשים לשריון מתמרן, כי בתפקיד "קיימים סיכונים מהותיים כבר בשלב ההתנסות... סיכונים מבצעיים, בריאותיים ובטיחותיים", וקבע "כמפקד לוחם ב־35 השנים האחרונות" שלא נכון לקיים את ההתנסות.

אמר – והחליט לקיים את ההתנסות, בהתחשב בצו על תנאי. זאת במקום לעמוד על דעתו המקצועית ולהיאבק עליה. משהסכים לפתיחת ההתנסות נותר רק להתווכח על המועד. הדיון העקרוני הוכרע, ולבג"ץ קל הרבה יותר להתערב בשאלת מועד ההתנסות מאשר לכפות התנסות שהצבא מסרב לפתוח.

למרבה התסכול, לא התנהל הליך אדברסרי אמיתי בעתירה. העותרות טענו, והצבא הסכים לטענותיהן העקרוניות ועבר להתמקד בשאלות יישומיות. בג"ץ נתן תוקף של פסק דין להבנות העקרוניות (עם תוספות משלו). זהו דפוס מוכר בעתירות מהסוג הזה, שדורשות יכולת ורצון להתעמת עם צו האופנה, עם רוחו החזקה של הזמן. משיבי המדינה, פעם אחר פעם, לא מסוגלים לזה. כשמדובר בצבא ובמערכת הביטחון, זוהי דאגה אמיתית כשלעצמה.

עו"ד צפנת נורדמן היא מנכ"לית פורום חירות וכבוד האדם, שעתר נגד ההתנסויות בצה"ל