בניגוד למה שהיה נדמה בתחילה, גם בתום הדיון שנערך ביום שלישי בעתירות נגד מינוי אלוף רומן גופמן לראש המוסד לא יכולנו להעריך כיצד יכריעו שופטי בג"ץ. חברי ההרכב לא היססו להקשות ולהעיר הערות לשני הצדדים, והדיון הסתיים ללא כיוון ברור. בסיומו ביקשו השופטים לקבל לידם את כל חומרי הגלם שהיו בפני הוועדה, את פרוטוקולי הדיון, וגם את מה שנראתה לשיטתם "ראיית הזהב" בפרשייה: תצהיר ראש חטיבת ההפעלה באמ"ן בזמן התפוצצות פרשת אלמקייס.
כדי להבין מדוע התצהיר חשוב כל כך, אין מנוס מלשוב לפרטי פרשת הפעלת הנער אורי אלמקייס ולהתמקד בחלק המזערי שנטל בה אלוף גופמן. סיפור המעשה סופר בהרחבה בגיליון דיוקן לפני שבועיים ("מי נתן את ההוראה", 1.5.2026), ומי שרוצה להבין את הפרשה במלואה מוזמן בחום לקרוא את הכתבה. כעת נידרש רק לפרטים הרלוונטיים.
עוד כתבות בנושא
מה שנוי במחלוקת
בחודש אפריל 2022, מיד לאחר שבמחלקת ביטחון מידע באמ"ן ובשב"כ הבינו שמידע מסווג הגיע לידיו של הנער אלמקייס, החלה בצבא בדיקה פנימית שהובילו אנשי אמ"ן. מטרתה הייתה לוודא, בטרם יוחלט על מעצרו של הנער, שהוא לא הוזן במכוון במידע סודי בידי גורמים מתוך צה"ל. כחלק מהבדיקה נערכה שיחה בין תא"ל ג', אז ראש חטיבת ההפעלה באמ"ן, ובין גופמן, מפקד אוגדת הבשן, גם כן בדרגת תא"ל. אין מחלוקת שגופמן אישר לקצין ממודיעין האוגדה להיות בקשר עם "בלוגר" שאת זהותו המדויקת לא ידע. הבלוגר היה אלמקייס, שהפעיל ערוץ טלגרם פעיל ובעל חשיפה רבה משני צידי הגבול.
הכי מעניין
כל המעורבים בבדיקת הפרשה מסכימים שגופמן הנחה לא להעביר לבלוגר שום מידע שאיננו גלוי ומותר לפרסום, אך אין מחלוקת גם על כך שכאשר פנה ג' לגופמן, כחלק מהתחקור שקדם למעצרו של אלמקייס, גופמן השיב בשלילה לשאלה שנשאל. הסוגיה שנותרה עמומה בכל זאת היא מה בדיוק שאל תא"ל ג' את גופמן, וממילא האם כאשר השיב בשלילה היה זה משום שניסה לחמוק מאחריות, או שפשוט לא הבין את הקשר בין הדברים.
אורי אלמקייס | צילום: צפריר אבייב, פלאש 90
גופמן לקח בהמשך אחריות מלאה על חלקו באירועים; לטענתו, השיחה עם ג' הייתה קצרה והוא לא הבין שיש קשר בין השאלה, שנגעה למסירת מידע סודי, ובין מבצע ההשפעה שנוהל באוגדתו. ראש מחלקת ביטחון המידע, הממונה על חקירת הפרשה מטעם הצבא, נתן אמון בגרסתו של גופמן.
בעדותו בפני ועדת גרוניס הוא העריך שהשיחה בין ג' לגופמן הייתה "לא איכותית", ולכן גופמן השיב בשלילה. בעקבותיו סברה דעת הרוב בוועדה שאין לקבוע שגופמן התנער במודע מיצירת הקשר עם אלמקייס. השופט גרוניס מצידו סבר שאין לתת אמון בגרסתו של גופמן, וממילא נפל פגם מוסרי בהתנהלותו של ראש המוסד המיועד.
כעת מבקשים שופטי בג"ץ להכריע במחלוקת בין שני אגפי הוועדה בעצמם, בעזרת התצהיר שהם מבקשים לקבל מתא"ל ג'. לכאורה יש בכך היגיון. הרי איש איננו רוצה שבראש ארגון הביון החשאי של מדינת ישראל, המוסד, יעמוד מישהו שמוכן להתנער ממי שפעל למען הארגון או בשיתוף פעולה עמו. אך כשבוחנים לעומק את יומרתם של שופטי בג"ץ וניסיונם לרדת לחקר האמת בפרשה מבינים שזהו בסך הכול עוד ביטוי להיבריס שיפוטי שמסרב להכיר במגבלותיהם.
נתניהו וגופמן | צילום: מעיין טואף/ לע"מ
ראשית, דומה ששופטי בג"ץ שכחו את הכלל הבסיסי ביותר במשפט המנהלי: בית המשפט לא נכנס לנעליה של הרשות שהוא מבקר את פעולתה, ובמקרה הזה הוועדה המייעצת למינוי בכירים בראשות השופט גרוניס. בית המשפט יכול לבקר את פעולת הרשות המנהלית, אך לא לעשות את עבודתה במקומה. בית המשפט עשוי לקבל את מסקנת הוועדה, ומנגד רשאי גם לקבוע שנפל פגם באופן פעולתה.
במקרה הזה, חשוב להזכיר, מי שהחליט אילו עדים יזומנו להופיע בפני הוועדה ובחר שלא לזמן את תא"ל ג' ולשמוע את גרסתו לנאמר בשיחה היה יו"ר הוועדה גרוניס, שנותר בעמדת המיעוט.
אם שופטי העליון סבורים שהוועדה שגתה בכך, ונאסר עליה לקבל החלטה בשאלת טוהר המידות של אלוף גופמן בלי לשמוע את גרסת תא"ל ג', עליהם לומר זאת במפורש. כלומר, לפסול את החלטת הוועדה כולה (חוות דעת הרוב וחוות דעת המיעוט כאחד), ולדרוש מארבעת החברים לשוב לשולחן הדיונים, למלא את חובתם ולהשלים את הליך הבירור.
בית המשפט לא הלך בנתיב הזה. במקום זאת בחרו השופטים, בניגוד למושכלות יסוד של המשפט המנהלי, להיכנס לנעלי הוועדה ולערוך בעצמם את הבירור העובדתי בנוגע לטוהר מידותיו של האלוף גופמן. זהו פשר דרישת השופטים לקבל לידם את כל החומרים שהיו בפני הוועדה, בתוספת תצהירו של תא"ל ג'.
אמת לא תהיה פה
הפרת הכלל אינה "פאול" משפטי טכני גרידא. המקרה הנוכחי מדגים היטב מדוע קיים הכלל שבית המשפט לא ייכנס בנעליה של הרשות, וכיצד כל סטייה ממנו לא מקרבת את ההגעה לתוצאה ראויה וצודקת אלא רק מרחיקה ממנה.
ראשית, בניגוד לוועדה שהייתה יכולה לשוחח עם העדים שהופיעו בפניה ולהתרשם מהם, השופטים עתידים לקבל לידיהם תצהיר שיכולתו לשקף את המציאות כהוויתה מוגבלת. השופטים לא יוכלו לשאול את ג' שאלות על מה שנכתב בתצהיר או לקבל הבהרות, זאת עקב דרך ניהול הדיונים בבג"ץ, שאיננה מאפשרת חקירת מצהירים והעדת עדים. הטקסט שיונח בפניהם יהיה בבחינת "כזה ראה וקדש", בדיוק הפוך ממה שנדרש כאשר המטרה היא הגעה לחקר האמת.
עוד כתבות בנושא
אם לא די בכך, הטקסט הזה יונח בפניהם באמצעות פרקליטות המדינה, המייצגת בתיק את היועצת המשפטית לממשלה, המתנגדת למינוי גופמן. אומנם בהחלטת השופטים השבוע נאמר שהגשת התצהיר באמצעות באי כוחה של היועצת המשפטית לממשלה היא עניין טכני, אלא שלפרקליטות יש בתחום הזה היסטוריה בעייתית.
בעבר חשף זאת מנהל המכון הלאומי לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, כשהאשים את הפרקליטות בעיוות תצהיר שהוגש מטעמו לבית הדין לעבודה. את פרטי הפרשה ההיא תוכלו למצוא בקלות ברשת; מה שחשוב לענייננו הוא שתמים לסמוך על הפרקליטות שהגשת תצהירו של תא"ל ג' דווקא באמצעותה לא תשפיע בשום דרך על תוכנו.
נדמה ששוב נרמסות זכויותיו של הפרט, גם אם הפעם זהו מועמד לתפקיד ביטחוני בכיר, תחת גלגלי המערכת המשפטית שמתעלמת ממגבלותיה. גם אם התוצאה הסופית של ההליך תהיה לרוחו של גופמן, הדבר לא יוכל לרפא את האבסורד: דווקא המערכת שאמורה להגן על האדם מפני המערכת היא זו שלבסוף רומסת את זכויותיו.
עוד כתבות בנושא
