שופטי בג"ץ, דפנה ברק ארז, אלכס שטיין יחיאל כשר דנים כעת (רביעי) בחמש העתירות שהוגשו נגד החלטת הממשלה נגד סגירת תחנת הרדיו גלי צה"ל.
השידור הישיר מהדיון בבג"ץ:
בפתח הדיון שרטטה ראש ההרכב, השופטת דפנה ברק ארז, את מסגרת הדיון, לאחר שציינה שהוא משודר בשידור חי. "הדיון שבו אנחנו נמצאים היום מאחד בתוכו חמש עתירות, שכל אחת מהן מופנית נגד החלטת הממשלה מחודש דצמבר על סגירת גלי צה"ל. ההחלטה התבססה על המלצה של ועדה מייעצת שהקים שר הביטחון, וביחס לאותה המלצה, העותרים טוענים לפגמים תקנוניים ולפגמים בהליך קבלת ההחלטה. הם סבורים שנפלו פגמים בהחלטה, הן בשל דרך קבלתה והן ביחס לשיקולים שעמדו ביסודה. הייעוץ המשפטי לממשלה מצטרף בעיקרו של דבר לעמדה הזאת. מנגד, הממשלה סבורה כי החלטתה התקבלה כדין ובמסגרת סמכותה. על כן, היא טוענת שיש לדחות את העתירות".
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
בעתירות מתבקשים השופטים להורות על פסילת ההחלטה לסגור את התחנה ועל המשך שידוריה של תחנת השידור הצבאית. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, התייצבה במקרה זה - כמו במקרים אחרים - לצד העותרים, וביקשה גם היא משופטי בג"ץ לקבוע שיש לפסול את ההחלטה על סגירת התחנה. בעמדה שהוגשה מטעמה לבג"ץ נטען כי ההחלטה על סגירת גלי צה"ל דורשת חקיקה ראשית ולא ניתן לעשות אותה בהחלטת ממשלה - זאת על אף שבעבר קבעה חוות דעת, מטעם משרד היועץ המשפטי לממשלה, כי די בהחלטת ממשלה על מנת לסגור את התחנה הצבאית.
עו"ד אורי הס, המייצג את העותרת הראשונה, התנועה למען איכות השלטון, טען שהחלטת הממשלה התקבלה בחוסר סמכות משום שקיומה של התחנה מעוגן בחקיקה ראשית, "באופן סמלי אנחנו עוסקים בשאלות מאוד גדולות, מאוד עקרוניות לגבי הדמות של התקשורת של הדמוקרטיה, המקום של תחנת שידור בתוך החברה וכולי. אבל מבחינה משפטית, אנחנו עוסקים בשאלה יחסית פשוטה, שהיא נוגעת להחלטת ממשלה שהתקבלה ללא סמכות, בהליך מינהלי לא תקין ותוך שיקולים זרים. ויתרה מכך, לפני שניכנס לכל אחת מהשאלות המאוד מרכזיות האלה של עניין הסמכות, ההליך ושיקול הדעת, אני רוצה לגעת בשתי נקודות מרכזיות שחשוב להציג אותן כדי למקם את הדיון שלנו במקום הנכון".
"הנקודה הראשונה היא נקודת האנומליה. כפי שהמשיבים טוענים, כפי שחוות הדעת שלהם כוללת, יש אנומליה מסוימת בקיומה של תחנת שידור בתוך הצבא. הטיעון הזה, שהממשלה פתאום מצאה אותו, הממשלה מציגה אותו כטיעון יחיד וכמעט כטיעון מרכזי בטיעוני ההגנה של הממשלה. צריך לומר: קודם כל, השאלה המרכזית שאנחנו כבית המשפט עוסקים בה היום היא לא השאלה האם זה נורמלי להקים תחנת רדיו צבאית. השאלה היא האם אחרי 75 שנות שידור, הממשלה מוסמכת, באופן שבו היא עשתה זאת, לסגור תחנת שידור שהיא מרכזית ומהותית לציבור הישראלי", הוסיף עו"ד הס.
לדבריו, "בהקשר הזה צריך לומר – נכון, ברוב המדינות הדמוקרטיות אין תחנות שידור בתוך הצבא. יש מדינות דמוקרטיות נוספות שבהן זה קורה, אבל זה לא הכלל. האנומליה האמיתית שבה אנחנו עוסקים, היא האנומליה שבאמת עומדת בבסיס החלטת הממשלה הזו; היא לא העובדה שמתקיימת תחנת רדיו בתוך הצבא, אלא העובדה שמתקיימת בתוך הצבא תחנת רדיו חופשית, עצמאית, שמשדרת שידור ביקורתי כמו כל כלי תקשורת חופשי. זו הנקודה הראשונה. הנקודה השנייה היא הפגיעה בחופש הביטוי ערב הבחירות. לפני שאנחנו נכנסים לשאלה האם הפגיעה הזו בחופש הביטוי נעשתה בסמכות או באופן מידתי, כן או לא – אפשר לדון בדברים האלה – אבל אני חושב שבאופן בסיסי חייבים לקבל בראש ובראשונה את העובדה שיש כאן פגיעה משמעותית בחופש הביטוי".
עו"ד הס הוסיף והדגיש, "כל הדבר הזה נעשה ערב בחירות. הדבר הזה לא נעשה בחלל ריק. הפגיעה בחופש הביטוי שטמונה בסגירת תחנת גלי צה"ל לא יכולה להיבחן כניסוי מחשבתי מבודד – האם ובאילו תנאים ניתן לסגור תחנת שידור צבאית. המציאות שבה אנחנו נמצאים היא מציאות שבה במקביל למהלך הזה, הממשלה מקדמת שורה ארוכה של מהלכים – בהצהרה ובפועל – מקדמת שורה ארוכה של מהלכים שמטרתם לפגוע בתקשורת החופשית. גל"צ הוא רכיב אחד שאינו מנותק מהתמונה הכללית הזאת. וצריך לדעת, ובניגוד לדיונים אחרים שאולי התקיימו פה בעבר לגבי "עצים ויער", במקרה הנוכחי אנחנו לא עוסקים בחשש מפני פגיעה עתידית. אנחנו לא עוסקים באיזושהי תיאוריה מופשטת, אלא אנחנו עוסקים בשינויים שאנחנו כבר נמצאים בתוכם עמוק עמוק, ובפגיעות שכבר נעשו בחופש השידור ובחופש הביטוי."
בדבריו הזכיר הס שגם הממשלה לא הקימה את התחנה אלא רק אשררה את קיומה, "בדיוק כשם שהממשלה לקחה מוסד קיים ושדרגה את מעמדו מבחינה נורמטיבית כמוסד שמוגן בהחלטת ממשלה, כך עשתה הכנסת בשורה של חוקים כשהיא שדרגה את מעמדה של התחנה לתחנה שמעוגנת בחקיקה. החקיקה הזו שבעבר נטען, למשל בחוות הדעת של מאיר לוין, שמדובר בחקיקת מעטפת – צריך לומר שמאחורי המלל הזה, שלפעמים הוא טכני ולפעמים דברים שנראים בשוליים, אנחנו מדברים על חקיקה שבמכלול שלה מסדירה את כל מה שדרוש ואת כל מה שחיוני על מנת להבטיח את קיום התחנה. בראש ובראשונה אנחנו מדברים על חוק השידור הציבורי, שיש בו שני סעיפים מרכזיים שלדעתנו מגדירים את גל"צ כחוק שידור ציבורי. בראש ובראשונה אנחנו מדברים על הקצאת תדרים. הדבר הראשון שתחנת רדיו צריכה כדי להתקיים – מוקצה ומובטח לה בחקיקה. שבניגוד לטענות של גופים כאלה ואחרים, אנחנו לא מדברים על אמירה רגולטורית חיצונית שעשויה להיות מתוקצבת כך או אחרת. אנחנו מדברים על ציון מפורש של תחנה ספציפית, גל"צ, שתקבל תדרים שישמשו לצורך ציבורי את התחנה. זה דבר ראשון".
"סעיף אחר בחוק הזה, סעיף 88, סעיף שמוקדש כולו לתחנת גלי צה"ל, והוא בעצם מסדיר את מערכת היחסים שבין התחנה לבין המועצה לשידורי רדיו וטלוויזיה (יחידה צבאית). הוא מסדיר את היחסים שבין אותה תחנה צבאית לבין הרגולטור האזרחי", טען הס. "המחוקק לקח את אותה יחידה צבאית, שלכאורה הצבא היה צריך לעסוק בה כמו כל יחידה אחרת, וייחד לה סעיף ספציפי שמכפיף אותה בהקשרים מסוימים לרגולטור אזרחי. כלומר, הייתה פה ממש הכנסה של אותה יחידה צבאית למסגרת שהיא מסגרת של חוקי התקשורת במדינת ישראל. זה מה שנעשה בחוק השידור הציבורי. הקצאת תדרים, ממש כמעט קואורדינציה שמאפשרת להם… איך לומר… לייצר תכנים. אם המערך הקיומי מוסדר בחוק, אז כן. אם החקיקה מציינת בפירוש את גלי צה"ל כגוף שמוקצים לו משאבים ונתון לפיקוח אזרחי, אז כן, על מנת לסגור אותו אנחנו צריכים את אותה רמה של החלטה".
עוד כתבות בנושא
עו"ד אמיר בשה המייצג את ארגון העיתונאים אזכר בפתח דבריו את בג"ץ חוק העם שעיגן בפסיקה את חופש העיתונות. "פסק הדין החשוב הזה, דיבר בסך הכל, במירכאות, על סגירת שני עיתונים – אחד לעשרה ימים והשני לחמישה-עשר ימים", ציין בשה.
השופטת ברק ארז ציינה מנגד, "נכון, אבל הוא דיבר על סגירת עיתונים פרטיים ובשליטתם של גופים אופוזיציוניים".
השופט שטיין הקשה גם הוא על ההשוואה, "יש אבחנה מאוד-מאוד בסיסית במשפט בכלל בין מעשה למחדל. כאשר ממשלה עושה מעשה אקטיבי – אני עכשיו סוגרת תחנת טלוויזיה, אני מוציאה את העיתון הזה ומטילה עליו סנקציות – זהו מעשה. וכאשר ממשלה אומרת 'לא אתן לכם כסף, אני לא אתקצב את הגוף הזה והזה', זה מחדל. עכשיו במחדל מאז ומתמיד אפשר היה לפגוע בחופש הביטוי, אין חובה אפריורית לתמוך בחופש הביטוי של מישהו שידבר על חשבונך".
עו"ד בשה הוסיף וניסה להסתמך על מורשת התנועה הרוויזיוניסטית, "אילו ז'בוטינסקי – אני מעריך אותו כאיש עקרונות ואיש אנושי לזה – אם הוא היה כאן איתנו, הוא הרי היה הציוני והסבא של מפלגת השלטון, אז הוא לא היה בצד שלה. יש לו המון ציטוטים על עיתונות ועל התפיסה של העיתונות, והוא אומר 'דבר גדול הוא העיתון'. זה מה שהוא אומר. עכשיו, מה שאני רוצה לכוון אליו הוא שמעבר לדברים הגבוהים של חופש עיתונות וחופש ביטוי, מה שמונח לפניכם זו שורה של ליקויים מתחום המשפט המנהלי. שאלת הסמכות – אם זה בחקיקה או לא – היא רק אחת השאלות. עוד קודם לכן יש ליקויים של הממשלה".
"הוזכר פה הנושא של חברת החשמל כשירות חיוני; גם עיתונות היא שירות חיוני, וגם השידור הציבורי – ההתייחסות אליו היא אחרת לעומת תקשורת פרטית. למשל כפי שעולה בבג"ץ התאגיד, שם ניתן משקל גם לתאגיד אבל גם לגלי צה"ל. אי אפשר לדעתנו להסתכל על שידור ציבורי כמו שמסתכלים על שידור פרטי. וזה מה שאנחנו נרצה שבמסגרת השיקולים שלכם תיקחו בחשבון – כלומר גם ההתנהלות של הרשות המבצעת ביחס לאופן סגירתה של התחנה ובמהירות שבה היא עושה את זה".
עו"ד יעל גרוסמן, המייצגת את מועצת העיתונות ביקשה אף היא להסתמך על בג"ץ קול העם. להלן תמלול מלא, רציף וקוהרנטי של ההקלטה: "הנושא שעומד על הפרק הוא החשיבות העצומה, היסודית, המוחלטת של חופש העיתונות ושל חופש הביטוי והחשיבות החוקתית שלהם, השמירה על האופן שבו ניתן להחליט על פגיעה כל כך יסודית בנושא, בעיקר כשמדובר פה לא בשני עיתונים שהם מאוד מאוד ספציפיים לקהל פלחים מסוים, אלא בתחנה שיש לה מיליון מאזינים מתוך הציבור. וזה לא רק העניין של התחנה, זה לא רק האספקט של תחנה. סגירת התחנה משפיעה על מרחב חופש הביטוי בישראל, ולכן אופן קבלת ההחלטה צריך להיות רציני, עם תשתית עובדתית, הבוחנת את ההשפעה על הזירה התקשורתית. פה מדובר בחופש ביטוי של שידור ציבורי, שהוא עוד אפילו מגביר את העוצמה של הנושא של חופש הביטוי".
עו"ד גרוסמן הוסיפה כי "הרמטכ"ל הוא בעצם זה שצריך לקבל את ההחלטה על סגירת תחנת צבאי. כך קובע החוק, וזהו המדרג על פי החוק – זאת צריכה להיות החלטת רמטכ"ל ובאישור שר הביטחון. במקרה שלנו אין החלטת רמטכ"ל. ולא רק שאין החלטת רמטכ"ל, אלא שהוועדה, שלא כללה אף איש צבא (כלומר בין חבריה כללה רק שישה חברים ולא נמצא ביניהם איש צבא שיביא עמדה בפני הנושא הקונטרוברסלי שבו דנה הוועדה של צבא מול תקשורת), הוועדה הזמינה נציג של הצבא, והצבא בחר ברמ"ט אכ"א על מנת שייצג את עמדת הצבא. הוא הגיע לוועדה והציג עמדה ברורה וחד-משמעית כנגד סגירת גלי צה"ל. העמדה הזאת היא עמדת הצבא לצורך ענייננו. הוא היה הנציג בעניין הזה, כמובן מופיע בדו"ח וכולי, אבל אני מדברת מבחינת העמדה העקרונית של הצבא לגבי חשיבותה של גלי צה"ל. והוא גם הסביר את החשיבות. הוא אמר: גלי צה"ל מסייעת לצבא במשימות שלו, גם בנושא של חברה וצבא, גם בנושא של גיוס חרדים, מובלעים וכדומה, הבאת כל מיני מסרים של הצבא לציבור, ולא ניתן לעשות את כל זה ללא האקטואליה. לא תעזור פה טכנולוגיה, לא יעזור פה שידור כזה או אחר. הוא הופיע בוועדה ואמר: עמדת הצבא היא נגד הסגירה".
עוד כתבות בנושא
עו"ד בועז בן צור המייצג את ועד עובדי גלי צה"ל שהגיש את העתירה החמישית, טען בפתח דבריו שלשידור הציבורי במדינת ישראל ישנן שתי רגליים, גלי צה"ל ותאגיד השידור הציבורי: "פה רוצים לקטוע רגל אחת מבין שתי רגליים. זה מה שבאים לעשות פה. לגלי צה"ל וגלגל"צ יש האזנה מצרפית של מיליון וחצי מאזינים כל יום".
בהמשך לכך תקף בן צור את ההליך שקדם לקבלת ההחלטה על סגירת התחנה "חלק מחברי הוועדה הם אנשים שגם מזוהים פוליטית, אבל נניח לזה. אבל הם גם, שניים מתוכם, התבטאו בסוגיה שעומדת על הפרק בצורה מאוד מאוד נחרצת נגד גלי צה"ל. הוועדה הזו מוקמת זמן קצר לאחר שאותה ממשלה הקימה ועדה שבחנה את העניין, כדי לראות את המשמעות של מה שקבעה אותה ועדה, מה היא המליצה ומה נעשה בעקבותיה. צריך להסביר לבית המשפט את הצורך בהקמת ועדה חדשה לאחר שאותה ממשלה כבר בדקה את העניין".
לדבריו, "עמדת הצבא, שאני אלך ואחדד אותה, בניגוד מוחלט למה שצוטט על ידי עורך הדין המייצג את הממשלה, אגב, כמעט ולא מוזכרת בדו"ח של הוועדה, והעמדה הזו לא ניתנה כלל לממשלה. על המשמעות של הפגם המנהלי הזה אגע בהמשך. וכמובן, יש פה סימון מראש. שר הביטחון הודיע, כשהוא מינה את הוועדה, ש'מה שהיה הוא לא מה שיהיה'. זו הייתה הדירקטיבה, זו הייתה אידאולוגיה שהקדימה את המסקנה".
"עכשיו", הוא המשיך, "אגע בחלק מהנקודות. אני מזכיר, הקימו את ועדת זמיר. אותה ממשלה מקימה את הוועדה. הוועדה יושבת ובחנה את הגורמים שיש להם זיקה רלוונטית לדיון באופן מהותי. הפרטים מפורטים שם, אין לי זמן להתייחס לכולם כרגע, אבל הוועדה הזו מגיעה לשתי מסקנות בסיסיות: הראשונה היא לא לסגור את התחנה, כי מדובר ב'נכס צאן ברזל', ויש שם הנמקה מפורטת למה זה כך. ויחד עם זאת, ניתנו המלצות להתקין את שידורי האקטואליה, למנוע חיכוך כדי שחיילים לא יעסקו בשידורי אקטואליה, להעלות את המינון של התכנים הצבאיים ועוד כהנה וכהנה המלצות".
"מה נעשה עם זה?", שאל בן צור. "כבודכם, אני מפנה לנספח 17. זה מסמך שהגיש מפקד גלי צה"ל לוועדה, מסמך המפרט בצורה מפורטת את כל התהליכים שהתקיימו בשנה וחצי האחרונות בתוך גלי צה"ל – איך הצבא פועל כמעט בצורה אדוקה ומקיימים את המלצות הוועדה לגבי המינונים, התוכניות והמינויים".
"ואז נשאלת השאלה: למה להקים ועדה חדשה? הקמתם ועדה, היא המליצה, הצבא אומר 'קיימנו', וגם הוועדה החדשה אומרת שזה קוים. אז למה? להגיד שיש חדירה של פוליטיקה, ובגלל זה, ובגלל שאנחנו מנהלים לחימה כבר שנתיים – אלו הסיבות שבגללן הממשלה מקימה ועדה חדשה על בסיס תשתית כזו? התשתית הזו לא יכולה להחזיק שיקול דעת סביר, והיא לא מהווה הליך סביר. שני הטיעונים הללו, אם אפשר לקרוא להם פוליטיקה, חדירה של פוליטיקה לצבא – נדמה לי שבשנתיים האחרונות קרו כמה דברים שהם לא פוליטיים. והטענה שיש לחימה – נכון שיש לחימה, אבל זה דווקא מדגיש את החשיבות, כי גלי צה"ל, לפי כל שיטה, היא כלי תקשורת מאוד חשוב גם לצרכים הצבאיים. לכן לא ברור לי, ואין להם הסבר חוץ מאמירה רטורית כזו, למה באמת צריך להקים ועדה חדשה", הוסיף בן צור שטען כי ההליך שהוביל לסגערה פגום מהיסוד, "זה לא הליך שמוביל למסקנה אלא מסקנה שנובילה הליך".
עוד כתבות בנושא
עו"ד דוד פטר, המייצג את הממשלה בעתירות הללו פתח את דבריו באזכור הלוויתו של גיבור ישראל רן גואילי הנערכת בשעה זו ממש, והשופטת ברק ארז הצטרפה לאמירה שלפיה כולנו חבים לו חוב גדול.
"מבנה המשטר בישראל נתון למרותה האזרחית של ממשלת ישראל הנבחרת. זהו יתרון על, שמוגדר כחלק מדוקטרינת צבא ומנהל אזרחי מורחב על כלל הכוחות החמושים, כאבן יסוד של כל מה שאנחנו יכולים להכיר או לכנות כדמוקרטיה", אמר פטר. "המרות הזאת מחלחלת נורמטיבית בענייננו באמצעות חוק השיפוט הצבאי, סעיף 2א, שקובע שהוראות הפיקוד העליון הן הוראות כלליות שיוציא הרמטכ"ל באישור שר הביטחון, והן הסובסטנס שמעליהם אותה מרות שציינתי, וניתנו בהן עקרונות הנוגעים לארגון הצבא ולמנהל הצבא".
"לכך יש להוסיף כמובן את סעיף 15 לחוק הפרשנות, שקובע במילים פשוטות שהגורם המוסמך להתקין הוא הגורם שמוסמך להסיר את אותה נורמה", המשיך פטר. ולכן, אם לא הייתי חושש לאכזב את כבודכם – והיות שאני בייצוג נפרד, אני חושש מכך – הייתי עוצר כאן ואומר שזה הטיעון המשפטי שלי".
עו"ד פטר הוסיף: "בהתאם לכל מה שאמרתי, לממשלה נתונה גם הסמכות ממילא להורות על סגירת יחידות צבאיות וגם לרבות היחידה הצבאית שהיא תחנת גלי צה"ל. וגם נתונה הסמכות לממשלה להפנות תדרים ארציים – נקודה שנשמטה כמעט לחלוטין מהטיעונים היום. מונופול או דואופול על תדר ארצי, משהו שלא קיים כמעט בשום דמוקרטיה מוכרת במערב, שהתדר הארצי הוא במונופול ממשלתי מדינתי, כאן בענייננו מונופול צבאי. ולכן אני אומר פה בסוגריים, מה שאומרים כאן 'מיליון מאזינים, מיליון מאזינים' – ודאי, יש מונופול על תדר ארצי. זה כמו שהיה סדר קומוניסטי שכולם קונים לחם אצלו בדוכן. עכשיו, לכך הכל בפרופורציה של הבנה של השוק. משהו שהוועדה עמדה עליו ומיד ארחיב בו, ולצערי חוות הדעת של המשיבים כלל לא עסקה בו – האלמנט של שוק התקשורת בישראל".
לדבריו, "המסגרת הנורמטיבית הזו של הסמכות הממשלתית לסגור יחידה צבאית ורבות גל"צ, קיבלה אסמכתא – לא שנורמה דורשת אסמכתא של יועץ משפטי, יועץ משפטי לא מכונן נורמה – אבל הצביעו על נורמה קיימת. היועץ המשפטי דאז מנדלבליט, המשנה לוין, יועמ"ש מערכת הביטחון דאז איתי אופיר (שהוא הפצ"ר היום), המשנה ליועמ"ש מערכת הביטחון דאז והיום היועצת המשפטית למערכת הביטחון עורכת הדין ארליך, עמדת הפצ"ר דאז שרון אפק (המשנה היום) – לא השתנה נורמטיבית דבר בארבע השנים שחלפו. הדין לא השתנה. זהות המכהנים בתפקידים השונים, הפוליטיים, היא שהשתנתה. המדיניות הממשלתית, לא הדקלרטיבית שלא השתנתה כמעט, אלא הביצועית – כלומר הרצון לבצע 'על אמת' כמו שאומרים – היא השתנתה.
"ולכן", אמר פטר, "אם אנחנו מסתכלים רגע במבט על, המדיניות היא אלמנט משתנה. הדין הוא שצריך להיות אלמנט קבוע – כמובן בכבוד למוסדות שמוסמכים לשנות נורמה – אבל הוא עניין קבוע, משטר של חוקים ולא משטרם של אנשים. עכשיו, מדוע לא היה משפטן אחד בשירות הציבורי בתולדות המדינה עד המשנים לימון וסומפולינסקי שטענו את הטענה הזו? התשובה לא צריכה להיות ספקולציות שלי, היא ממש מופיעה בכתובים".
עו"ד פטר הוסיף והסביר, "השימוש בחיילים ועיסוק בפוליטיקה ובסוגיות שנויות במחלוקת הוא דבר בעייתי. החיכוך הזה בין חייל לבין עיסוק פוליטי הוא משהו שלא אמור לקרות, וזו הייתה עמדת כל הרמטכ"לים כולם. ישנה בעיה מבנית בתקשורת כשקיימת תחנה במונופול של תדר ארצי, שמנצלת כוח אדם דה-פקטו חינם, תוך שימוש באותו תדר ובחסינות שלו מפני כוחות השוק. אני אומר הפוך: אם אני הייתי גוף שידור פרטי, אולי מישהו היה רוצה לשלם לי על זה. אם הייתי גורם ציבורי שבא בטענה שצריך לסגור את התחנה כי היא פוגעת בחופש העיסוק של כל התחנות הפרטיות, אני חושב שהייתה פה טענה מעניינת. אבל לבוא ולטעון בשם חופש הביטוי שצריך לגייס חיילי חובה ולהפעיל תחנת שידור במונופול של תדר ארצי על ידי חמושים – זה דבר תמוה, בלשון עדינה".
"עכשיו, נחזור כפי שבית המשפט ביקש, ונגיע לעובדות. בהיסטוריה הקרובה שלנו, בתהליך שהוביל הרמטכ"ל דאז איזנקוט במסגרת "תר"ש גדעון" (תוכנית רב-שנתית גדעון), נעשו שינויים מרחיקי לכת. חשוב להבין מה זה תר"ש גדעון: התוכנית כללה צמצום של חטיבות טנקים, יחידות ארטילריה שלמות, יחידות שלמות בפיקוד העורף, והקטנת מערכים שלמים שהוגדרו כ"אינם בליבה" – כולל מדעי ההתנהגות, גששים, ואפילו המערך המשפטי. התהליך כלל הפחתה של אלפי תקנים למשרתי קבע ואלפי תקנים של מילואים. בוצעה הפרטה של משימות מהפרקליטות הצבאית החוצה, סוגיה שיש לה גם היבט מנהלי-חוקתי שראוי לדון בו, שעוסק בהאצלת סמכות של היועץ המשפטי לגוף חיצוני".
"בנוסף, בוצע איחוד מערכים, גריטת אלפי משאיות ואלפי נגמ"שים, ושינוי באופן הפיקוח התקציבי על הצבא. זה היה שינוי שלא היה כדוגמתו מזה עשורים – השינוי הגדול ביותר במערך של צה"ל", הוסיף פטר. "תר"ש גדעון לא הייתה החלטה של הרמטכ"ל לבדו. די היה בהחלטת ועדת שרים; איש לא פקפק בתוקפה, בסמכותה או במרות האזרחית על צה"ל. במסגרת תר"ש גדעון, איזנקוט המליץ לכלול במערך הכולל של "הסרת עודפים" לשיטתו (ואני לא מומחה למה נחשב עודף ומה לא, אני רק מצטט את שיטתו), גם את הסרת יחידת גלי צה"ל מהצבא. התהליך הזה הוביל ל"דו"ח אדם". בדו"ח אדם הוגדרו שתי חלופות יישומיות: השנייה שבהן הייתה הוצאת התחנה מצה"ל והעברתה לאחריות תאגיד השידור. אלא שתאגיד השידור לא רצה בכך, ופעמיים הציג עמדה לפיה אין צורך בדבר הזה".
פטר הוסיף וציין, "בהמשך הוקמה "ועדת אשל". אני מקריא מתוך דיוני ועדת אשל, מפרוטוקול שצירפתי, את דברי המשנה ליועץ המשפטי למערכת הביטחון דאז, עו"ד עידו אורלנסקי. ביחס לשאלה האם נדרשת חקיקה לצורך סגירת התחנה, עמדת המשרד הייתה כי על פי הייחודיות של היחידה ועל כך שהיא מקיימת כלי תקשורת ארצי, ומבלי להתעלם מייחודיות זו, קבלת ההחלטה על הסגירה אינה דורשת חקיקה. הוא ממשיך וטוען כי עמדה זו מתחזקת נוכח העובדה שבחקיקה העדכנית בחוק השידור הציבורי הישראלי, שהקים את תאגיד השידור, המחוקק נמנע מלהסדיר את מעמדה של תחנת גלי צה"ל ושימר באופן כללי את ההוראות המעטות מחוק רשות השידור. כלומר, חוק השידור הציבורי נמנע במכוון מלהסדיר את גלי צה"ל כחלק מהשידור הציבורי בישראל – להימנעות הזו יש משמעות".
"לא אלאה בציטוטים נוספים המופיעים בכתובים, אך אציין את עמדת הפצ"ר דאז, שרון אפק, שחווה דעתו כי המהלך מקובל על הפרקליטות הצבאית. כך גם עמדתם של איתי אופיר, ושל הפצ"ר הנוכחי. מה הייתה עמדת ראש אכ"א דאז בוועדת אשל? הוא טען כי חציית גבולות של צבא בדמוקרטיה מתבצעת בשגרה עקב הפעלת תחנת שידור העוסקת בנושאים פוליטיים, ולדעתו הדבר חמור לא פחות, ואולי אף יותר, מסגירת התחנה או העברתה".