לפני ארבע שנים נפתח חלון קצר של עת רצון. בני גנץ, בשבתו כשר הביטחון, החליט לקבל את המלצת הרמטכ"ל דאז אביב כוכבי ולסגור את תחנת הרדיו של גל"צ. "זו לא סוגיה של חיסכון בתקציב. גל"צ לא צריכה להיות חלק מצה"ל. זה לא נכון על גבול לא ערכי", הסביר אז כוכבי.
קדמו לכך אמירות והמלצות דומות של רמטכ"לים ושרי ביטחון קודמים, כמו גדי איזנקוט ("לא ייתכן שתהיה תחנה צבאית שמשדרת מחלוקות בחברה הישראלית. זה לא התפקיד שלה וזה לא דמוקרטי") ואפילו סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן ("הבעיה עם גל"צ אינה הטייתה הפוליטית, אלא שצה"ל אמור לעסוק בשמירה על ביטחון ישראל, לא בשידור ברדיו לציבור הרחב").
במקרה או שלא, הימים שבהם גנץ החליט על סגירת התחנה נחשבו לשיא ב"השתלטות הימין" על גל"צ. אראל סג"ל נטש עוד לפני כן את ההגשה בתחנה, אבל אמיר איבגי שהגיע מערוץ 14 (כשעוד היה ערוץ 20) מונה לראש מחלקת החדשות בתחנה, ויעקב ברדוגו כיכב ביומן הערב שלה. האם מה שהפריע לגנץ בזמנו היה העניין הערכי או שמא זה הפוליטי? צעדיו בהמשך מעלים ספק בעניין.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
כך או כך, על אף חוות דעת משפטית במשרד הביטחון שאפשרה לגנץ לסגור את התחנה, הייעוץ המשפטי לממשלה תקע מקלות בהליך וקבע כי לצעד כזה לא מספיקה החלטה של השר והרמטכ"ל, אלא יש צורך בהחלטת ממשלה.
בינתיים, ככל הנראה, היו מי שלחשו לגנץ שלבעיה שמטרידה אותו יש פתרון פשוט הרבה יותר. בחלוף חודש הודיע גנץ על מינוי גלית אלטשטיין ל"ממלאת מקום" מפקד התחנה. המינוי של אלטשטיין נעשה בניגוד לנהלים המחייבים מכרז והקמת ועדה, אבל איכשהו הצעד הזה דווקא לא נעצר בהוראת הייעוץ המשפטי לממשלה. בתוך זמן קצר אלטשטיין העבירה את איבגי מתפקידו כראש מחלקת החדשות והעיפה את ברדוגו מיומן הערב. גל"צ דאגה לאינטרס הפוליטי של שר הביטחון, וראו זה פלא - סכנת הסגירה חלפה. זה בטח צירוף מקרים.
אם מישהו היה צריך הדגמה מוחשית לכך שחייבים לסגור את גל"צ, המקרה של גנץ סיפק אותה במלואה. בין שהיא מוטה ימינה ובין שהיא מוטה לשמאל, גל"צ הייתה ועודנה תחנה פוליטית שנויה במחלוקת, הנתונה ללחצים והטיות, שקיומה בתוך צה"ל פוגע בתפקידו כצבא העם.
בניגוד לטענות שנשמעות כעת, סגירה של גל"צ היא לא פגיעה בחופש הביטוי. להפך: קיומה פוגע בחופש הביטוי.
נניח לרגע בצד את העובדה שישראל היא הדמוקרטיה היחידה שמקיימת תחנה צבאית שמשדרת לקהל הרחב.אפילו בלי קשר לאנומליה ההזויה הזו, גל"צ עם רשתות הרדיו של התאגיד הן דואופול ממשלתי שמונע את קיומו של שוק רדיו ארצי פרטי. למעשה, שוק הרדיו בישראל 2025 נמצא במקום ששוק הטלוויזיה היה בו בתחילת שנות התשעים. אזרחי ישראל תקועים עם דואופול ממשלתי שחולש על כל התדרים הארציים, ובמקביל שואב אליו עשרות מיליוני שקלים משוק הפרסום המצומצם של שוק הרדיו.
מערכת גלי צה''ל ביפו. ארכיון | צילום: יהושע יוסף
תחנות הרדיו האזוריות, שמתנהלות כיום באופן שקרוב הרבה יותר לשוק החופשי, משקפות מגוון דעות רחב הרבה יותר. סגירה של גל"צ, שתסייע בפתיחת שוק הרדיו הארצי לתחרות (כפי שמתכנן שר התקשורת שלמה קרעי), תגדיל את מגוון התחנות והדעות למאזיני הרדיו גם ברמה הארצית, ולא רק המקומית. הצעד הזה יגביר את חופש הביטוי בישראל.
כל ניתוח הגיוני וסביר מעיד שגל"צ הייתה צריכה להיסגר מזמן. היחס בשמאל לגלי צה"ל הוא ככלי פוליטי שמשרת את מטרות המחנה, או בפרפרזה על דרך ההתנסחות שם - "תקשורת שיונקת מעטיני השמאל".
שר הביטחון ישראל כ"ץ היה יכול ללכת בדרכו של בני גנץ ולמנות מפקד חדש או להכניס איזה מגיש ימני. אבל הימין בישראל הגון יותר, ומבין שעיוות שמאלה לא מתקנים באמצעות עיוות ימינה. השר כ"ץ קיבל את ההחלטה האמיצה והנכונה לצה"ל, לעם ישראל - וגם לתקשורת הישראלית.
עוד כתבות בנושא
