בג"ץ גלי צה"ל: הדמוקרטיה בישראל נשענת על רצון השופטים, לא על החוק

כיום, מוכנה להיאבק על כוחה השלטוני, להיאבק באמת, רק רשות אחת – הרשות היחידה שאינה נבחרת. וכל עוד זה יהיה המצב, כולנו, לא חיים בדמוקרטיה. אין טעם לשחק את המשחק

תוכן השמע עדיין בהכנה...

השופט יצחק עמית ביציאתו מהוועדה למינוי שופטים בינואר 2025, שבה הצביע בעד מינוי עצמו לנשיא בית המשפט העליון | חיים גולדברג, פלאש 90

השופט יצחק עמית ביציאתו מהוועדה למינוי שופטים בינואר 2025, שבה הצביע בעד מינוי עצמו לנשיא בית המשפט העליון | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90

התנהלות בית המשפט העליון בסוגית סגירת גל"צ הוא במובן מסוים שיאה של ההקצנה שאנו חווים בשנתיים האחרונות. לא בגלל חשיבות הסוגיה – גורלה של תחנת הרדיו הצבאית בפני עצמה אינו חשוב במיוחד, וצודקים במובן מסוים הטוענים שאף אם ראוי שגל"צ תיסגר, ספק אם היא שווה את האנרגיות והמאמצים המושקעים בכך, בתקופה של סכסוך פנימי כבד – אלא כי השאלה הגדולה העולה ממנה היא אם אנחנו חיים עדיין במדינת חוק, במובן הבסיסי ביותר של המילה, והאם קיימים עדיין כללים משפטיים כלשהם שלפיהם אנו מתנהלים.

סוגיית סגירת גלי צה"ל, והאופן שבו מתנהל בעניינה בית המשפט העליון, כפי שניתן היה לראות בהחלטת עמית להוציא צו ביניים העוצר את סגירתה, הוא הוכחה נוספת לכך שאנחנו חיים במדינה ללא משפט, מדינה המבוססת על הפעלת כוח טהורה מצד מי שאוחזים במוקדי הכוח המשפטיים.

מדינת ישראל הפסיקה להיות מדינת חוק באחד בינואר 2024, והפכה להיות מדינת שופטים. עד לאותו היום, נדמה היה שישנם כללים משפטיים שהמערכת מתנהלת לפיהם - בית המשפט פועל לפי חוקי היסוד, ופוסל מכוחם החלטות וחוקים. נכון, לימין היו טענות קשות לגבי האופן שבו בג"צ מפעיל את סמכותו, לגבי פרשנותו את החוק, ובטח לגבי האופן שבו סמכות זאת הושגה, אך היה נתיב ברור, לכאורה, לשינוי מוגן מהתערבות – חקיקת חוקי יסוד.

הכי מעניין

כשהוכרזה הרפורמה המשפטית, רבים סברו שהחלק בה הקובע שחוקי יסוד אינם נתונים לביקורת שיפוטית הם מיותרים, משום שקשה להעלות על הדעת ביטול בפועל של חוקי יסוד מכוח נורמה גבוהה יותר, שכלל אינה קיימת. אולם בפסק דין הסבירות זה בדיוק מה שקרה. 

עוד כתבות בנושא

במידה רבה, אף יותר מההחלטה השערורייתית לבטל חוק יסוד, פסק דין הסבירות היה סמל לכך שבית המשפט העליון פועל באופן רשמי ללא היגיון משפטי ניתן למעקב, וללא כללים של ממש. כל כלל שנקבע הוא טיעון אד הוק, שנועד להשיג מטרה ספציפית. אין שיטה. אין היגיון פנימי. אין תקדימים. יש רק מטרה מוגדרת מראש – וחיציהם של השופטים, בדמות מילים מנוסחות היטב, יצליחו לפגוע בה בהצלחה, תמיד, אם רק יעלה אצלם הרצון.

בתקופה הקרובה אנו עתידים לשמוע פלפולים שונים של משפטנים שיסבירו לנו את השיקולים המשפטיים המכובדים שישקלו עוטי הגלימות מגבעת רם, בטרם יקבלו את החלטתם, הידועה מראש לכל מי שראה את ההרכב שישב בדין, שאין שום יכולת משפטית להותיר על כנה את החלטת הממשלה לסגור את גלי צה"ל.

הפלפולים האלו חסרי ערך, ואין להם שום משמעות. אין בעיה חוקתית, משפטית, מנהלית, לסגור את גל"צ. מדינת ישראל אינה מחויבת לקיים תחנת אקטואליה צבאית. אין שום צורך להוכיח זאת, להביא תקדימים, או לצלול לחוות דעת של יועצים משפטיים לאורך השנים. האינטרס של העליונים, ושל להקת המעודדות שלהם מהמיליה הנכון, הוא שנתווכח איתם.

עוד כתבות בנושא

בוויכוח שכזה אין שום צורך, ואין תועלת. הם יבטלו את ההחלטה כי זה מה שהם רוצים, וכי הם יכולים. הם יתלו את זה בפרוצדורה, ולולא הפרוצדורה הם היו תולים זאת בזכויות יסוד, ואם היה מוכח שאין בכך פגיעה בזכויות יסוד אז בעקרונות היסוד של השיטה, או במזג האוויר. השיח החוקתי במדינת ישראל נגמר בפסק דין הסבירות, והגיע הזמן שיבינו זאת כולם.

כמובן, גם במציאות כזו אין מקום לטהרנות. יש לקחת מה שניתן ולנצל כל פרצה, כפי שנעשה במינוי זיני שאושרר השבוע. אך אלו הם קרבות מאסף טקטיים. בשורה התחתונה, מדינת ישראל היא מדינה של חוק מותנה ברצון השופטים, של דמוקרטיה תלויה ברצון השופטים, שכל החלטה בה, ללא כל הגבלה דוקטרינרית, תלויה ברצון השופטים. אם היה נדמה לפני שלוש שנים שהדבר ניתן לכוונון ותיקון, ברור שמצבו של בית המשפט כיום רחוק מכך. מי שינצח אינו מי שינסח טיעון טוב יותר, או מי שיחוקק חוק טוב יותר, אלא מי שיהיה מוכן להיאבק על כוחו השלטוני. 

כיום, הרשות היחידה שמוכנה להיאבק באמת על כוחה השלטוני, היא הרשות היחידה שאינה נבחרת. וכל עוד זה יהיה המצב, כל מי שקורא את המילים האלו בעברית ומתגורר בארץ הקודש, אינו חי בדמוקרטיה, ואין לו עוד תועלת מלהמשיך ולשחק מול בג"צ את המשחק. ההכרה הזו, כואבת ככל שתהיה, היא הצעד הראשון בדרך לתיקון, תיקון, שבשלב הזה, עדיין לא נראה באופק.

עוד כתבות בנושא