הודעת שר הביטחון ישראל כ"ץ, ולפיה בכוונתו להביא בקרוב לממשלה הצעת החלטה לסגירת תחנת הרדיו הוותיקה גלי צה"ל, עוררה סערה בלתי נמנעת. דומה שאין שר ביטחון בעשורים האחרונים שלא שאל את עצמו מה ההצדקה לכך שתחת אחריותו פועלת תחנת רדיו ארצית המשדרת אקטואליה וטובלת את ידיה עמוק בשסע הפוליטי והחברתי הישראלי. רבים מהם אף ניסו להוציא את התחנה מהצבא או לסגור אותה, אך זו תמיד נותרה בחיים.
כותב שורות אלו תומך בכל ליבו בהחלטה, אך מתברר שיש כאלה הסבורים שממשלה זו כלל אינה מוסמכת לעשות זאת. בין שלל טענותיהם קובעים כבר שנים מתנגדי הסגירה שהן השר, הן הממשלה כלל אינם רשאים לעשות זאת. רק הכנסת רשאית לדעתם לסגור את גלי צה"ל באמצעות חקיקה.
זו אינה טענה חדשה. ימיה כימי הניסיונות לסגירת תחנת השידור הצבאית. המתנגדים סבורים שסגירת גלי צה"ל היא צעד בעל השפעה דרמטית על מבנה שוק התקשורת הישראלי. אם תחדל התחנה מלהתקיים יפחת מספר הבמות התקשורתיות, ייפגע מגוון הדעות ואף יהיה בכך כדי לפגוע בחופש הביטוי בישראל.
הכי מעניין
פגיעה כזו בערך היסודי של חופש הביטוי לא יכולה לשיטתם להיעשות כלאחר יד. רק חקיקה ראשית מסודרת של הכנסת יכולה להכשיר צעד כה בעייתי. במבט ראשון זו נשמעת באמת טענה שובת לב. אם שר הביטחון מעוניין בסגירת גלי צה"ל, יתכבד ויוביל מהלך של חקיקה בכנסת. אלא שהייעוץ המשפטי לממשלה כבר בחן את הטענה הזו בעבר, וקבע שהיא פשוט אינה נכונה.
גלי צה"ל (גל"צ), אילוסטרציה | צילום: יוסי אלוני, פלאש 90
היה זה בחודש ינואר 2022, בעיצומם של ימי ממשלת בנט־לפיד. שנה קודם לכן מינה שר הביטחון דאז בני גנץ ועדה לקידום הוצאת גלי צה"ל ממערכת הביטחון שדנה בכמה חלופות אפשריות להוצאת התחנה מהצבא, שאחת מהן היא סגירתה. גנץ סבר לתומו שזו יחידה צבאית, וממילא הוא רשאי לסגור אותה בלי לתת דין וחשבון לאיש. ממש כפי שהקמה של חטיבה לוחמת או סגירה שלה היא החלטה צבאית פנימית, לכל היותר כזו הדורשת תיאום תקציבי עם משרד הביטחון, גם סגירת גלי צה"ל היא החלטה פשוטה - כזו שהשר או הרמטכ"ל יכולים להחליט בעצמם בלי לקבל שום אישור נוסף.
גנץ לא היה היחיד שחשב כך. המשנה ליועץ הממשלי של מערכת הביטחון נתן חוות דעת ברוח הזו ממש, והיא אף זכתה להסכמת הפרקליט הצבאי הראשי דאז, אלוף שרון אפק, המשמש כיום בתור משנה ליועמ"שית.
אלא שאז התברר לגנץ שהעניינים אינם כה פשוטים. חוות הדעת שהוכנה במערכת הביטחון הגיעה לשולחנו של היועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, גם הוא פצ"ר לשעבר, והוא לא הסכים איתה. במקומה החליט מנדלבליט לאמץ חוות דעת שנתן המשנה שלו, מאיר לוין, שקבעה כי לשם סגירת התחנה נדרשת החלטת ממשלה, בין היתר בעקבות ההשלכות המשמעותיות של הסגירה על שוק התקשורת וחופש הביטוי, והעובדה שהקמת התחנה, בראשית שנות החמישים, אושרה בהחלטת ממשלה.
מנגד דחה לוין את הטענה שאי אפשר לסגור את התחנה ללא חקיקה. המשנה ליועמ"ש הסכים אומנם שהסגירה תגרום לפגיעה בחופש הביטוי, ואף ציין שלאורך השנים הסדיר המחוקק היבטים שונים של פעילות גלי צה"ל בחקיקה ראשית. בין היתר נחקק חוק פרטני המאפשר לגלי צה"ל לשדר חסויות, ונקבעו כמה סעיפים בחוק תאגיד השידור הציבורי המסדירים את הפיקוח על השידורים האזרחיים שלה ואת הקצאת התדרים לשידוריה. על אף זאת קבע לוין כי החוקים הללו אינם מחייבים להמשיך ולקיים את התחנה, ובלשונו, "כאשר המחוקק מבקש להקים גופים בחקיקה - הוא עושה זאת באופן מפורש וברור".
לוין ציין אומנם שעדיף לסגור את גלי צה"ל בחקיקה ראשית, אבל הבהיר היטב שאין חובה לעשות כך. אפשר לסגור את התחנה גם בהחלטת ממשלה, ואין בכך פסול. בסופו של דבר, כידוע, גם החלטת ממשלה לא התקבלה אז, אך גם כחלוף פחות מארבע שנים המצב המשפטי לא השתנה. כדי לסגור את גלי צה"ל די בהחלטת ממשלה - ויפה שעה אחת קודם.