בה נאלצת מדינת ישראל למצוא פתרון לאתגר מסוג חדש:
עם פרוץ המלחמה, מיד לאחר טבח ה-7 באוקטובר, מצאה את עצמה מערכת הכליאה הישראלית בפני אתגר חדש - התמודדות עם אלפי מחבלים עצורים. חלק ניכר מהמחבלים הללו, כפי שכולנו זוכרים, הם רוצחים צמאי דם, כאלו שזה עתה רצחו, אנסו, שדדו בזזו וחטפו מכל הבא ליד. חלאת המין האנושי, שכעת מוחזקים כלואים בידי מדינת ישראל שנאלצת להתמודד עם הצורך לשמור עליהם ולהבטיח שלא יפגעו בחיילים השומרים עליהם. לשם החזקה של אותם רוצחים הוסב חלק מבסיס שדה תימן במהירות למכלאת עצורים, בתנאים לא אידיאליים. התנאים הללו חייבו שמירה הדוקה מהרגיל על אותם מחבלים כלואים, על מנת שלא יסכנו את לוחמי המילואים שגויסו על מנת לשמור עליהם.
עוד כתבות בנושא
בה מתפתחת עלילה בינלאומית על התעללות במחבלים הכלואים בשדה תימן:
ההחזקה בכלואים בתנאים לא אידיאליים, תוך מניעת המפגש של המחבלים עם ארגונים בינלאומיים עוינים לישראל, הובילו לגל שמועות בעולם אודות התעללות סדרתית בכלואים בשדה תימן. השאלה מה קורה בשדה תימן הפכה לכותרות קבועות בתקשורת הבינלאומית, ובמקביל החל גם להעסיק את בג"ץ בעקבות עתירות שהוגשו על ידי ארגוני שמאל קיצוני. עדויות מכלי שלישי ורביעי, דיווחים שונים שמרביתם לא זכו לאימות, וטענות מהסוג שנשמע תדיר מפי ארגונים עוינים לישראל פרנסו שורה של "תחקירים" בעיתונות הזרה, שזכו להדהוד גם בכלי תקשורת מסוימים בישראל. השילוב בין הדיווחים הללו לעתירות לבג"ץ יצר לחץ פנימי בפרקליטות הצבאית להבין "מה קורה בשדה תימן", מתוך תחושה שאין עשן בלי אש, ומאחורי כל כך הרבה טענות חייבים להסתתר אירועים קשים שחמקו מעינה הפקוחה של מערכת המשפט הצבאית.
צילום: דודו גרינשפן פלאש 90
בה דיווח על פגיעה במחבל עצור מתגלגל לפתיחה בחקירה נגד 10 לוחמי מילואים מכוח 100:
באותם ימים הגיע למערכת המשפט הצבאית דיווח על מחבל שהגיע לקבלת טיפול רפואי כשהוא סובל מחבלות קשות, בין היתר באיברים מוצנעים. הדיווח נפל לאנשי מצ"ח והפרקליטות הצבאית כפרי בשל, על אף שהמחבל כלל לא הגיש תלונה. בפרקליטות הצבאית הניחו אז שחקירת האירוע עשויה להיות קצה החוט שדרכו ניתן יהיה לחשוף את כל המעשים החריגים שלכאורה התרחשו בבסיס הכליאה הסגור. כדי להבטיח שהחקירה אכן תניב תוצאות, התייחסו אליה במצ"ח ובפרקליטות הצבאית כאל מבצע צבאי. זה הרקע לפשיטת בלשי וחוקרי מצ"ח רעולי הפנים על בסיס שדה תימן ומעצר לוחמי יחידת השמירה על המחבלים הכלואים במקום, כוח 100, כאילו היו אחרוני העבריינים.
החשדות הראשוניים היו חמורים במיוחד וכללו טענות לביצוע עבירות מין במחבל והתעללות קשה ביותר. סנגורי הלוחמים החשודים טענו מנגד שלקוחותיהם ביצעו חיפוש לגיטימי במחבל, ששימש בתפקיד פיקודי בדרג מ"פ בכוחות הלוחמים של חמאס, והפגיעה בו נגרמה בעקבות התנגדותו לחיפוש. חקירת הלוחמים העלתה שחמישה מתוך העשרה שנעצרו אכן היו מעורבים בפגיעה במחבל. נגד החמישה הוגש כתב אישום בגין עבירות של גרימת חבלה בנסיבות מחמירות והתעללות בנסיבות מחמירות, כאשר עבירות המין הוסרו מכתב האישום. משפטם של החמישה עדיין לא החל להתנהל, בין השאר בעקבות עיכובים בהעברת חומרי החקירה לצוותי ההגנה.
היועמ"שית | צילום: יונתן סינדל, פלאש 90
בה מבינים בפרקליטות הצבאית שהם בבעיה קשה:
הפתיחה בחקירה עוררה סערה רבתי. עצם המחשבה על פתיחה בחקירה נגד לוחמים המסכנים את חייהם יום יום במגע פיזי קרוב עם מחבלים רצחניים, זמן כה קצר לאחר מאורעות ה-7 באוקטובר, היתה בלתי נתפסת. "המחזה של שוטרי משטרה צבאית מגיעים לעצור את מיטב גיבורינו בשדה תימן הוא לא פחות ממביש", אמר אז השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. חברו למפלגה, השר עמיחי אליהו, תקף את המעצר בקבוצת הוואטסאפ של שרי הממשלה, וקבע כי "מי שנתן את ההוראה לרדוף את הלוחמים הגיבורים שנאלצים יום יום לחיות בסביבתם של חיות האדם מהנוח'בה, צריך להניח את המפתחות וללכת הביתה".
עוד כתבות בנושא
לביקורת על עצם הפתיחה בחקירה הצטרף זעם על האופן שבו נוהל מבצע המעצר של הלוחמים. פריצת בלשי מצ"ח רעולי פנים לבסיס שדה תימן, והאופן הברוטלי בו נוהל מבצע המעצרים, גררו מתקפה ציבורית שכוונה הן למשטרה הצבאית והן לפרקליטות הצבאית. מאות מפגינים צבאו על בסיס שדה תימן ובהמשך על בסיס השפיטה והכליאה הצבאי בבית ליד ואף פרצו אליהם. תמונת פריצת המפגינים לשני הבסיסים, בתוכם גם מספר נבחרי ציבור, הפכה לסמל של המחאה, אך המתקפות בזירה הציבורית נמשכו גם לאחר מכן. בניסיון להדוף את הביקורת פתחו גורמים בפרקליטות הצבאית במסע תקשורתי נגדי. כך למשל בישרה כותרת שפורסמה באותם ימים בשער העיתון ידיעות אחרונות, כי "בפרקליטות הצבאית מעריכים: עדיין לא הגענו למקרים הקשים".
צילום: פלאש 90
ובה גורמים עלומים מדליפים סרטון "תיעוד" של תקיפת העציר לכתב חדשות 12:
בעוד הרוחות סוערות כאן בארץ, בחו"ל הצטרפו החשדות נגד לוחמי צה"ל לחגיגת מסע הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל. הדיווחים על כך שלוחמי כוח 100, אלו שהופקדו על שמירת המחבלים שנעצרו ב-7 באוקטובר ומיד לאחר מכן, התעללו בעציר פלסטיני, נוצלו על ידי הגרועים שבאויבי ישראל להכפשת לוחמי צה"ל כולם. הקמפיין האנטי-ישראלי זכה באותם ימים להצלחה חסרת תקדים בין היתר "בזכות" התבטאויות מהסוג שצוטט לעיל. מחלקת המדינה האמריקנית, בצעד חריג, אף הודיעה אז על פתיחה בחקירה נגד היחידה לקראת הכנסתה לרשימה שחורה. המהלך החריג לא הבשיל לבסוף, אך הנזק בזירות בינלאומיות אחרות היה חמור מספיק.
עוד כתבות בנושא
בעיצומם של אותם ימים, כשהדיון הציבורי סביב המעצר והחקירה מתלהט והנזק לישראל בעולם הולך ומצטבר, שידר כתב חדשות 12, גיא פלג, סרטון בו מתועדת לכאורה ההתעללות במחבל. מיד לאחר פרסום הסרטון ושידורו במהדורת החדשות התברר כי ישנן טענות חמורות נגד מידת האותנטיות שיש לייחס לו. בין היתר נטען כי הסרטון לא מאשש את הטענות נגד הלוחמים, וכי הקטע ששודר נערך מתוך מספר סרטונים שחוברו יחד. עוד נטען, כי עצם פרסום הסרטון, ש"זכה" לעשרות מיליוני צפיות בעולם, רק הוסיף וליבה את עלילת הדם נגד מדינת ישראל אודות הזוועות שכביכול מתרחשות בבסיס הכליאה בשדה תימן.
בה עולה הדרישה לחקור מהיכן דלף הסרטון, ומערכת המשפט הצבאית מתחילה להסתבך בטיוח ושקרים:
שידורו של הסרטון עורר זעם רב לא רק בציבור, אלא גם בקרב לוחמי המילואים החשודים בהתעללות במחבל וסנגוריהם, שחשו ובצדק כי זכותם למשפט הוגן נפגעת. מצב שבו רשויות החקרה מדליפות חומרים בשעה שלעצורים אין אפשרות אפקטיבית להגיב לחשדות נגדם הוא בלתי נסבל תמיד, אבל במקרה הזה הרתיח במיוחד. בין היתר בעקבות הטענה שמדובר בסרטון "מבושל", ושהדלפתו גרמה נזק אדיר לא רק ללקוחותיהם אלא למדינת ישראל כולה. בעקבות כך פנו מיד סנגורי הלוחמים לרשויות בדרישה לפתוח מיד בחקירת ההדלפה, במטרה לגלות מי הוא האחראי לכך שהסרטון הגיע לידי כתב חדשות 12. הסנגורים לא נותרו לבד במאבק לחשיפת העומד מאחורי הדלפת הסרטון. הנזק ההסברתי שהלך והצטבר הביא גם את "פורום בוחרים בחיים", המאגד משפחות שכולות שיקיריהן נרצחו בפיגועי טרור, לעתור לבג"ץ בדרישה לקדם את חקירת ההדלפה. בעתירה שהגיש אחד הלוחמים (ושניים נוספים הצטרפו אליה בהמשך) ובעתירת הפורום נטען ששידור הסרטון, בעיצומה של הלחימה בעזה, הוביל לפגיעה באמון הציבור במערכת הביטחון, סיכן את חייהם של חיילים וחטופים, ואף פגע ביכולתה של ישראל להתמודד בזירה הבינלאומית. העותרים הוסיפו ודרשו שניהול החקירה יוצא מהמשטרה הצבאית החוקרת, זו שחקרה את פרשת ההתעללות בעצור, והפיקוח עליה לא ייעשה בידי הפרקליטות הצבאית שליוותה את חקירת ההתעללות.
עוד כתבות בנושא
לאחר הגשת העתירה בדיקה מקדימה אכן נפתחה, אולם מי שהופקד על ניהולה היו בתחילה חוקרי מצ"ח. זאת על אף חוסר האמון שהביעו העותרים באפשרות שניהול הבדיקה בתוך הצבא מאפשר הגעה לחקר האמת. “לא ייתכן שגורם החשוד בהדלפה ינהל את החקירה”, נכתב בעתירה. עורכי הדין שייצגו את העותרים אף דרשו לעשות שימוש בכלים טכנולוגיים מתקדמים לשם איתור המדליפים. בעקבות הטענות, ובהמלצת שופטי בג"ץ, נקבע שהיועצת המשפטית לממשלה תפקח על מהלכי הבדיקה, אך זו המשיכה להתנהל עוד חודשים, על אף חוסר האמון, בתוך הצבא. בכל אותם חודשים שבהם ממשיכה הבדיקה להתנהל, איש בפרקליטות הצבאית לא חשב, אפילו לרגע, להרים דגל אדום ולהודיע: ההדלפה הגיעה מאיתנו. למעשה בדיוק להיפך. בפרקליטות הצבאית עשו הכל על מנת להותיר את הבדיקה בתוך הצבא, ובכך וידאו למעשה שהיא לא תוביל לדבר. כל זאת בגיבוי היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, שאולי לא ידעה מהיכן הגיעה ההדלפה, אך בשום שלב לא התעקשה לוודא שהבדיקה לאיתור המדליפים אכן מתנהלת ברצינות.
צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
ובה נמאס לפורום "בוחרים בחיים" ממסמוס החקירה, ואנשיו עותרים מחדש לבג"ץ בדרישה למצות את הבדיקה:
שתי העתירות הראשונות שהוגשו בדרישה לחקור את פרשת הדלפת הסרטון, שהוגשו באוגוסט ובספטמבר 2024, סיימו את דרכן בפברואר 2025 לאחר שהיועמ"שית הודיעה שתפקח על בדיקת ההדלפה באמצעות פרקליט מלווה מפרקליטות המדינה. אולם, חצי שנה חלפה ודבר לא קרה, ובחודש אוגוסט 2025 עתר פורום "בוחרים בחיים" פעם נוספת בדרישה למצות את הבדיקה. בפורום חידדו אז את הטענה אודות ניגוד העניינים שבו מצויה מערכת הבדיקה הצה"לית, ומנגד הביאו ראיות משמעותיות מאוד לנזק ההסברתי הבינלאומי שגרמה הדלפת הסרטון. בין היתר צורפו למסמכי העתירה דו"חות של משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות, שהועברו עוד קודם לכן לפרקליטות, ובהם ראיות לכך שהסרטון שהודלף הפך לנשק בידי אויבי ישראל ולרכיב מרכזי בעלילה לפיה בסיס "שדה תימן" מתפקד כ"מחנה ריכוז". אלא שגם בתגובה לעתירה השניה נמשכה מדיניות המסמוס והטיוח.
בתגובה שהעבירה היועצת המשפטית לממשלה לבג"ץ, נטען למעשה שהחקירה הגיעה למבוי סתום. "לא נמצאה ולו אינדיקציה ראשונית המצביעה על מקור העברת המידע", נאמר בהודעה שהעבירה הפרקליטות לשופטים בשמה של היועצת, "התוחלת לביסוס תשתית ראייתית מפלילה בכלי חקירה נמוכה ביותר ואין בנמצא פעולות חקירות קונקרטיות שאותן ניתן לבצע והטומנות בחובן פוטנציאל ממשי לקידום הבדיקה הפלילית". גם השימוש בכלים טכנולוגיים, כך נאמר, לא הוביל להתקדמות.
בה קצינה שמעוניינת בקידום דיווחה בבדיקת פוליגרף על חלקה בהדלפה, והביאה להתפוצצות הפרשה:
בדיקת פרשיית הדלפת הסרטון עשויה הייתה להיקבר לנצח, בטענה שהגיעה למבוי סתום ואין טעם להמשיך בה. כל זאת, אילולי נדרשה קצינה בפרקליטות הצבאית, המעוניינת בקידום, לעבור כחלק מהליכי הקידום בדיקת פוליגרף סטנדרטית. במערכת הביטחון הישראלית, הגורם הממונה על עריכת בדיקות פוליגרף לכלל זרועות המערכת הוא שב"כ. חוקרי הארגון הם העורכים את הבדיקות ומוודאים את אמינות תוצאותיהן. וכך קרה שאותה קצינה שביקשה להתקדם דיווחה תוך כדי הבדיקה, במטרה לעבור אותה בהצלחה, על חלקה בהדלפה. המידע הלוהט הועבר לידיעתו של ראש השב"כ הטרי, דוד זיני, וזה מיהר לדווח עליו לגורמים הבכירים ביותר בצה"ל ובאגף החקירות והמודיעין של המשטרה. האם ראש שב"כ אחר היה נוהג בצורה שונה? אין לדעת.
מה שבטוח הוא שבשלב הזה נאלצה כבר המשטרה להיכנס לתמונה, הקצינה המדווחת נחקרה לעומק וחומרי החקירה שהתקבלו במסגרת החקירה הסמויה הובילו ישירות אל הראש, כלומר העידו במובהק על מעורבות של הפצ"רית בהדלפה. הפרקליטה הצבאית הראשית, שהבינה שהפרשה התפוצצה, מיהרה להוציא את עצמה לחופשה, אך גם אז לא הסתיימו ניסיונות הטיוח וההסתרה. הודעה שיצאה מתוך המערכת טענה שהיא עצמה אינה חשודה בפלילים, טענה שהתבררה תוך יממה כשגויה ואף מטעה.
וכעת לשלב השאלות:
- מה ידעו במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה על ניהול הבדיקה, ומדוע הניחו כמובן מאליו שאין שום מידה של ניגוד עניינים בניהול הבדיקה בתוך מערכת החקירה והתביעה הצבאיות?
- מה ידעה היועצת המשפטית לממשלה על החקירה שנפתחה בפרשיית ההדלפה, ומדוע הזדרזו אנשיה להכריז שהפצ"רית אינה חשודה בפלילים?
- מדוע הפצ"רית עדיין לא נחקרה, ואף ניתנה לה האפשרות למסור גרסה פומבית במכתב ההתפטרות שמסרה ובכך אולי לשבש את החקירה?
- מדוע מתעקשת היועצת המשפטית לממשלה להמשיך לפקח על החקירה, ומדוע היא איננה מושכת את ידיה מטיפול בנושא ולו לשם מראית פני הצדק ויצירת אמון בתוצאות החקירה? ממה היא כל כך חוששת?
- האם ההתנגדות למינוי דוד זיני לראש השב"כ נבעה גם מהחשש שדרכו עלולות פרשיות כאלו להיחשף, ומה עוד אנחנו עלולים לגלות בהמשך?
עוד באתר מקור ראשון
עוד כתבות בנושא
