האם הפרקליטה הצבאית הראשית יפעת תומר־ירושלמי שיקרה ליועצת המשפטית לממשלה, לשופטי בג"ץ ולמעשה למדינה שלמה, הורתה על פייק־חקירה בנושא הדלפת הסרטון משדה־תימן, ורימתה את כל הממונים עליה? לפי הדיווחים אתמול, התשובה לכל השאלות הללו חיובית.
לפי הדיווחים, צוות החקירה של פרשיית הדלפת הסרטון, שמתועדת בו כביכול התעללות במחבל עצור בבסיס שדה־תימן, אסף ראיות שעולה מהן שהפצ"רית הייתה מודעת בזמן אמת לכוונה להדליף את הסרטון.
עוד כתבות בנושא
ההדלפה עצמה, שגרמה למדינת ישראל נזק בל יתואר מבחינה הסברתית וגם משפטית, חמורה מאוד, אך דומה שבכל הנוגע למעשים המיוחסים לפצ"רית זהו החמור פחות. מערכת הרמייה וההסתרה שנועדה לחפות על ההדלפה, שבמסגרתה הורתה תומר־ירושלמי על חקירת ההדלפה בעודה יודעת היטב שהיא עצמה נושאת באחריות לה, חמורה הרבה יותר.
הכי מעניין
נזכיר כי לא מדובר רק בפתיחה בחקירת כזב. בהמשך לחקירה הועברו תצהירי שקר לבג"ץ בשמה ובידיעתה של הפצ"רית, האמונה על שלטון החוק בצה"ל, ומידע כוזב ושקרי נמסר לממונים עליה, לראשי המדינה ולציבור הישראלי כולו.
כדי להבין מי היו אלו שהתעקשו לכל אורך הדרך לחקור את האירוע, ולא הרפו עד שהפרשייה התפוצצה השבוע בקול רעש גדול עם צאתה של הפצ"רית לחופשה, אין מנוס משיבה אחורה בזמן ליולי 2024.
פשיטה שערכו אז בלשי המשטרה הצבאית החוקרת על מחנה הכליאה הזמני בשדה־תימן נתנה את האות לפתיחת חקירה נגד לוחמים בכוח 100, שהופקדו על שמירת המחבלים שנעצרו ב־7 באוקטובר, בחשד שהתעללו במחבל עזתי. על פי החשדות, שחלקם הפכו בהמשך לאישומים, הלוחמים תקפו את המחבל, התעללו בו ואף פגעו באיבריו המוצנעים.
עוד כתבות בנושא
סנגורי הלוחמים החשודים טענו מנגד שלקוחותיהם ערכו חיפוש לגיטימי על גופו של המחבל, מ"פ בכוחות הלוחמים של חמאס, והפגיעה בו נגרמה בעקבות התנגדותו לחיפוש. בסופו של דבר הוגש כתב האישום נגד חמישה מעשרת הלוחמים שנעצרו, אך משפטם טרם נפתח, בין השאר בגלל עיכובים בהעברת חומרי החקירה לצוותי ההגנה.
בארץ סערו הרוחות רק מעצם המחשבה על פתיחה בחקירה נגד לוחמים המסכנים את חייהם יום־יום במגע פיזי קרוב עם מחבלים רצחניים. לביקורת על עצם הפתיחה בחקירה הצטרף זעם על אופן מעצרם של הלוחמים. פריצת בלשי מצ"ח רעולי פנים לבסיס שדה־תימן ומעצרם הברוטלי הובילו למתקפה ציבורית, שכוונה הן למשטרה הצבאית והן לפרקליטות הצבאית.
התמונה של פריצת המפגינים, ובהם כמה נבחרי ציבור, תחילה לבסיס שדה־תימן ובהמשך לבסיס בית־ליד, הפכה לסמל איקוני של המחאה נגד החקירה. המתקפות בזירה הציבורית נמשכו גם לאחר מכן, ובניסיון להדוף את הביקורת פתחו גורמים בפרקליטות הצבאית במסע תקשורתי נגדי. למשל, כותרת שפורסמה בשער העיתון ידיעות אחרונות בישרה כי "בפרקליטות הצבאית מעריכים: עדיין לא הגענו למקרים הקשים".
עוד כתבות בנושא
בשעה שהרוחות סערו כאן בארץ, בחו"ל הצטרפו החשדות נגד לוחמי צה"ל לחגיגת מסע הדה־לגיטימציה נגד מדינת ישראל. הדיווחים על כך שלוחמי כוח 100 התעללו ב"עציר פלסטיני" נוצלו בידי הגרועים שבאויבי ישראל להכפשת לוחמי צה"ל כולם.
הקמפיין האנטי־ישראלי זכה אז להצלחה חסרת תקדים, בין השאר "בזכות" התבטאויות מהסוג שצוטט לעיל. מחלקת המדינה האמריקנית, בצעד חריג, אף הודיעה על פתיחה בחקירה נגד היחידה לקראת הכנסתה לרשימה שחורה. המהלך החריג לא הבשיל לבסוף, אך הנזק בזירות בינלאומיות אחרות היה חמור דיו.
החשודה חקרה את עצמה
כשהדיון הציבורי על המעצר והחקירה מתלהט והנזק לישראל בעולם הולך ומצטבר, שידר כתב חדשות 12 גיא פלג סרטון המתעד לכאורה את ההתעללות במחבל. בדיעבד נראה שהמניע לפרסום היה ניסיון להדיפת הביקורת על אופן ניהול חקירת הלוחמים ויצירת דה־לגיטימציה לטענותיהם.
אלא שהשידור עורר זעם רב לא רק בקרב החשודים וסנגוריהם. לאחר הפרסום "זכה" הסרטון לעשרות מיליוני צפיות בעולם, וכיכב ברשתות כנשק תעמולתי בולט נגד ישראל. סנגורי הלוחמים לא נותרו לבד בדרישה לחקירת ההדלפה. הנזק ההסברתי שגרם הפרסום הביא גם את "פורום בוחרים בחיים", המאגד משפחות שכולות שיקיריהן נרצחו בפיגועי טרור, לעתור לבג"ץ בדרישה לקדם את חקירת ההדלפה.
בעתירת הפורום נטען ששידור הסרטון, בעיצומה של הלחימה בעזה, הוביל לפגיעה באמון הציבור במערכת הביטחון, סיכן את חייהם של חיילים וחטופים, ואף פגע ביכולתה של ישראל להתמודד בזירה הבינלאומית. העותרים הוסיפו ודרשו שניהול החקירה יצא מידי המשטרה הצבאית החוקרת, שחקרה את החשד להתעללות במחבל, ושהפיקוח על החקירה יצא מידי הפרקליטות הצבאית, שליוותה את חקירת ההתעללות.
בעקבות הגשת העתירה אכן נפתחה חקירה, אולם על ניהולה הופקדו בתחילה חוקרי מצ"ח. זאת על אף האי אמון שהביעו העותרים באפשרות שניהול החקירה בתוך הצבא יאפשר הגעה לחקר האמת. "לא ייתכן שגורם החשוד בהדלפה ינהל את החקירה", נכתב בעתירה. עורכי הדין שייצגו את העותרים אף דרשו להשתמש בכלים טכנולוגיים מתקדמים לשם איתור המדליפים. בעקבות הטענות, ובהמלצת שופטי בג"ץ, נקבע שהיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה תפקח על מהלכי החקירה, ובכל זאת, על אף חוסר האמון, החקירה המשיכה להתנהל עוד חודשים בתוך הצבא.
במשך זמן רב היה נדמה שהחקירה ממוסמסת, ופרשיית ההדלפה כולה מטויחת. לפני כחודש וחצי, בתגובה שהעבירה היועצת המשפטית לממשלה לבג"ץ, אף נטען למעשה שהחקירה הגיעה למבוי סתום. "לא נמצאה ולו אינדיקציה ראשונית המצביעה על מקור העברת המידע", נאמר בהודעה שהעבירה הפרקליטות לשופטים בשמה של היועצת. "התוחלת לביסוס תשתית ראייתית מפלילה בכלי חקירה נמוכה ביותר, ואין בנמצא פעולות חקירות קונקרטיות שניתן לבצע הטומנות בחובן פוטנציאל ממשי לקידום הבדיקה הפלילית".
גם השימוש בכלים טכנולוגיים, כך נאמר, לא הוביל להתקדמות. אז מה כן הביא לפריצת הדרך? לא ברור, בשלב זה. מה שבטוח הוא שהאי אמון שהביעו העותרים באפשרות שהמשטרה הצבאית והפרקליטות הצבאית ינהלו את החקירה כיאות התברר כמוצדק. ההדלפה, כך עולה מההתפתחויות, הגיעה מהדרג הבכיר ביותר של מי שהשמירה על שלטון החוק בצה"ל מופקדת בידו.
כעת נותר רק לתהות: כמה מבכירי המשטרה הצבאית והפרקליטות הצבאית שהיו כפופים לתומר־ירושלמי ידעו ושתקו? כיצד קרה שביום פיצוץ הפרשה טענו אנשיה של היועצת המשפטית לממשלה כי תומר־ירושלמי אינה חשודה בפלילים, אך בתוך יממה התברר שהחשדות בהחלט מובילים אליה?
ובעיקר, כיצד אפשר להמשיך לסמוך על המערכת הזו, שבמידה רבה מחזיקה בידיה את גורלם של חיילי צה"ל? האם מדובר במעידה חד־פעמית של קצינה עתירת זכויות שהובילה לשרשרת של "עבירה גוררת עבירה", או שמא הריקבון פשה במערכת כולה?
עוד כתבות בנושא
