1. על העיוורון
על פי הפרסומים הבוקר, סגנה של הפצ"רית שהיה ממונה על ליווי הבדיקה של הדלפת הסרטון, טוען שלא היה חלק מההדלפה ולא ידע עליה. ובכן, האמת היא שאני נוטה להאמין לו, אבל תוהה ביני לבין עצמי בשאלה האם הוא רצה לדעת. ממה שאנחנו יודעים על האופן שבו העניין נחשף בסוף, עולה התחושה שלו אנשיו של תא"ל גל עשהאל היו מקבלים את הרושם שהוא באמת רוצה לדעת, כולנו כבר היינו יודעים מזמן מאיפה באה ההדלפה. הבעיה עם עשהאל היא לא שהוא שיתף פעולה עם עצם המעשה אלא שהוא היה חלק מאקלים שבו כל דרישה למבט פנימה נענית בעצימת עיניים.
2. על הטמטום
פרשת ההדלפה נראית כמו אירוע קלאסי של "עבירה גוררת עבירה". זה התחיל באופן הבעייתי שבו נפתחה חקירת לוחמי כוח 100, והמשיך בהצהרות חסרות אחריות של "גורמים בפרקליטות הצבאית" שנועדו להצדיק את פלישת הבלשים רעולי הפנים לבסיס שדה תימן. כשהציבור לא השתכנע הודלף הסרטון, וכשבמקום שהסרטון יסגור את הסיפור הוא רק, כצפוי, ליבה את הרוחות, נקלעה המערכת כולה למסכת של טיוח והסתרה שכללה שרשרת עבירות פליליות. עד כדי שיבוש מהלכי משפט והגשת תצהיר שקר לבג"ץ. בכל רגע ברצף השגיאות הזה ניתן היה לעצור, לבחון את המצב מחדש ולהקטין נזקים, אך דומה שיפעת תומר ירושלמי בחרה בכל אחת מהצמתים את האופציה הכי גרועה, כנראה מתוך אמונה שהיא תצליח לערבב את כל המערכת. הבעיה היא שבעולם האמיתי אי אפשר לערבב את כולם כל הזמן, בסוף השקר צף.
עוד כתבות בנושא
3. על ה"אחריות"
שמעתם את ההבל על "הפצ"רית שלקחה אחריות". ובכן קריאה מדוקדקת של הטקסט מלמדת שזה בסך הכול ניסוח משפטי תכסיסני שנועד לגרום לקוראי המכתב לחוש שהפצ"רית המודחת מודה באשמה, בשעה שהיא לא. שימו לב מה כותבת תומר ירושלמי: "מתוך תחושת אחריות עמוקה לצה"ל, ליחידה ולפקודיי, אישרתי הוצאת חומר לתקשורת, בניסיון להדוף את התעמולה השקרית נגד גורמי אכיפת החוק בצבא", היא כותבת, ובכוונה לא מפרטת מה בדיוק אישרה להוציא. בהמשך לכך היא מוסיפה, "אני נושאת באחריות מלאה לכל חומר שיצא לתקשורת מתוך שורות היחידה. מאחריות זו נובעת גם החלטתי לסיים את תפקידי כפרקליטה הצבאית הראשית". כלומר, היא בסך הכול "נושאת באחריות" לכך שהחומר "יצא". היא לא מודה שהסרטון עצמו יצא בידיעתה, ואף מזדרזת לנסות לשכנע אותנו שדי בכך שהיא התפטרה כדי למצות את "אחריותה". אולי מקווה שנשכח שהעבירות בהן היא חשודה אינן עבירות משמעת אלא עבירות פליליות שעונש מאסר בצידן.
הכי מעניין
4. על היהירות
בפסקה האחרונה של תגובת המדינה לעתירה השנייה של עמותת "בוחרים בחיים" נגד האופן שבו מתנהלת בדיקת פרשת ההדלפה, מוחה הפרקליטות על הטלת הדופי באובייקטיביות הבדיקה. הטענה שהפרקליטות הצבאית מצויה בניגוד עניינים בסיפור הזה נדחית בבוז ממש. "באשר לטענת העותרים נגד העברת פנייתם לבחינת הפרקליטות הצבאית, יובהר כי אין מקום להעלאת טענות ממין זה, המטילות דופי ברשות ללא כל בסיס", כתבה עו"ד מיטל בוכמן-שינדל ממחלקת הבג"צים והוסיפה, "חזקה על גורמי האכיפה בצה"ל כי הנושא ייבדק כנדרש. לאור האמור, יטענו המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף, תוך עשיית צו להוצאות". הטקסט הזה נחתם ב-19 בספטמבר, ותוך פחות מחודש וחצי גילינו כולנו מה בדיוק שווה ה"חזקה" הזו. למשפטנים יש נטייה להאמין שהם חלק מקליקה של אנשים מסוג שונה. שלהם אין הטיות, אין נטיות לב, אין אינטרסים זרים ואין הטיות חברתיות. הבעיה היא שבהחלט יש להם, ואם הם לא היו כל כך יהירים, לפחות הייתה נחסכת מהם הפאדיחה.