לפני עשר שנים, התקבלה בעמותת 'אנוש' החלטה אסטרטגית: להעניק מענה ושירות מקצועי לקידום בריאות ורווחה נפשית גם בקרב ילדים ונוער, פלח אוכלוסייה שלא טופל עד אז. למרות שהחשיבות הייתה ברורה ביותר בעיני אנשי המקצוע ב'אנוש', הדבר טרם נבחן ברמה הלאומית. אבל אז הגיעה הקורונה שהעניקה להם את האישור הרשמי הראשון לכניסה אל תוך הזירה הזו. כאשר הגיעה מלחמה חרבות ברזל, הבינו בעמותה שהקורונה הייתה רק הפרומו.
עוד כתבות בנושא
"בנוער וילדים עבודת המניעה הרבה יותר קריטית, כי עוד אין להם את מרכיבי החוסן הבסיסיים שיש לאדם מבוגר, עוד אין להם ניסיון חיים ופרספקטיבה", אומרת ד"ר הלה הדס, מנכ"לית עמותת אנוש, "בתהליך ההבשלה וההתבגרות שלהם, שגם ככה הוא מסובך, צריך לתת להם כלים ויכולת התמודדות שההשפעה המניעתית שלה היא קדושה כמעט, כי היא בעצם נותנת להם צידה לדרך לכל החיים. בתוך הקורונה ראינו באופן חד מאוד את ההשפעה של הבידודים, של השינויים הקשים שהיו במערכת החינוך, המעבר ללמידה בזום. למעשה כבר ראינו השפעות רחבות על ההתנהגות של הנוער, והמלחמה הפכה כבר את המציאות לברורה מאוד לכולם, לא רק לנו".
בתחילת המלחמה הנטייה הראשונית של אנשי המקצוע הייתה לגשת אל הנפגעים הישירים. אלא שמהר מאוד התקבלה ההבנה שגם מי שלא היה נוכח פיזית במקומות עצמם, וגם אם יש לו מעטפת של משפחה, ההתמשכות של המלחמה וההשפעות הרחבות למעשה נוגעות בכולם. "אתה יכול להיות תלמיד בבית ספר בתל אביב, שהכיתה שלך קולטת שלושה ילדים מפונים, ואין לך שליטה על מה הילד המפונה או הילדים המפונים, שחוו את החוויות הכי קשות שאפשר, מספרים בכיתה. יש לנו תחושה שאנחנו יכולים באמצעים חינוכיים ומוריים, לשלוט על הכול, אבל בסוף לא. הילדים מדברים, המדיות, גם אם אתה מנסה למנן ולסנן אותן, בסוף מביאות לחשיפה. כך שלמענה היום-יומי למצבי החשיפה יש חשיבות גבוהה מאוד. ראינו עלייה במורכבות, וראינו שגם ילדים שגרים באזורים 'רגילים' תיאורטית זקוקים לעזרה", מספרת הדס.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
ההבנה שזירת הילדים הפכה למשמעותית במיוחד בתחום הבריאות והרווחה הנפשית, הביאה את עמותת אנוש לגייס לטובתם את מועצת התלמידים הארצית. השנה, מתכוונת עמותת אנוש להכשיר את תלמידי בית הספר לזהות מצוקות נפשיות בקרב חבריהם לספסל הלימודים ולהפנות אותם לטיפול מקצועי. "הבנו ששיטת התקשורת של ילדים היא שונה לגמרי. למדנו מהם עוד לפני הקורונה שאין טעם שיהיה טלפון קווי במרכזים שלנו, כי הם לא עונים לטלפון קווי, וגם לא מתקשרים לטלפון קווי. הבנו כבר ב-2014 שהגורם המפנה הטוב ביותר הוא הנער או הילד עם המצוקה שקיבל מענה שהתאים לו, כל השפה בפניה לילדים מותאמת להם: הטיקטוק, האינסטגרם והרשתות החברתיות. דרך נוספת שמצאנו היא לפגוש אותם דרך מועצת התלמידים. פגשתי אותם בכנסת תוך כדי המלחמה, ושמעתי אותם מדברים. כך הבנתי שדרך המועצה אנחנו יכולים לדלג דור. הנוער, במובנים רבים, מתקדם יותר מההורים שלו בפתיחות ובהסכמה לדבר על עולמות הרגש. הם גם יותר מתקדמים מהמורים שלהם".
"המלחמה נגעה בכולנו"
"השנתיים המטלטלות שעברו עלינו במלחמה האחרונה מתכנסות לשנה שישית של חוסר יציבות", אומר דרור כהן, תלמיד כיתה י"ב, יו"ר מועצת התלמידים הארצית, "התחלנו במגפת הקורונה, אני הייתי בסוף כיתה ו' כשהתחילה הקורונה, היו לנו בדרך גם עיצומים של ארגון המורים וכמובן את אירועי ה-7 באוקטובר וכל מה שהוביל אל המלחמה. מורכב מאוד לגדול במדינה שלנו, ואם נתמקד בשנתיים האחרונות, אחד האתגרים המרכזיים שעלו אצל בני הנוער הוא האתגרים הנפשיים והרגשיים שאיתם הם מתמודדים. במועצות התלמידים והנוער זיהינו את זה כציר מרכזי, והחלטנו שזה יהיה הנושא השנתי שלנו מתוך תחושת שליחות של לעזור לנו ולחברים שלנו במצבים מורכבים. המלחמה תפסה כמעט כל אחד, בין אם חברים שלי שמשרתים בצבא וממש עכשיו כשאנחנו מדברים הם עדיין בתוך עזה, או ההורים שלי במילואים, או שיש לי חברה לכיתה שבן דוד שלה היה חטוף בעזה, או חברים שלי שפונו מבתיהם בגלל שנפל טיל איראני על הבית שלהם. המלחמה נגעה ופגעה בכולנו, והנפש והתחושות שלנו מושפעות. גם הבנו שבסוף, כשלחניכה שלי יש הפרעות אכילה או אתגרים בבית עם אהובים שלה, בסוף מכל האנשים היא תבחר לפנות דווקא אלי"
עוד כתבות בנושא
"הרבה יותר נגיש לפנות לחבר או למדריך שאתה מרגיש קרוב אליו, מאשר להורים. נכון, הורים זה הכי נגיש, אבל לפעמים גם יותר מורכב. גם המורים בהכרח יותר רחוקים מאשר החברים הקרובים", אומר כהן, "בסוף, כשאני חוטף התקף חרדה אחר הצהריים, החברים שלי נמצאים איתי, והיום אנחנו נמצאים בסיטואציה שהנוער לא יודע מה לעשות. ואם חבר שלי נמצא בהתקף חרדה, מעבר ללהביא לו כוס מים, אני לא באמת יודע מה להגיד, מה לעשות, או למי להפנות אותו. זה בדיוק הצורך שזיהינו, וחברנו גם אל עמותת אנוש ומשרד החינוך בשביל לנסות לייצר איזושהי מעטפת לבני הנוער – כדי שנדע שיש לנו למי לפנות, וגם כדי שנדע איך להפנות, ואיך לדבר אל הנוער, אל החברים שלנו, בצורה שהיא נכונה, שהיא מכילה. אנחנו מדברים גם על הקשבה פעילה וגם באופן כללי, לזהות מצוקות רגשיות, גם אם לא באים ואומרים לנו את זה באופן חד משמעי, אלא לדעת לבוא ולעזור ולהסתכל על האחר. אנחנו מדברים פה על ערבות הדדית".
שחיקה בסנסורים
תקופת הקורונה דרשה מהילדים להיות בבית בחלק ניכר משנת הלימודים בשל סגרים או בידודים. תקופה שגרמה להם לאבד במידת מה את הכישורים החברתיים. כך שהקמת מנגנון שיאפשר לזהות מצוקות נפשיות של החברים שלהם, מאלץ אותם לחדד את הכישורים שאבדו להם "כשאנחנו יודעים שבני נוער שנמצאים בתקופת התבגרות אם הם יכולים לצמצם תקשורת, הם עושים זאת" מסבירה הדס, "אבל בזמן הקורונה, או בעת של מצבים ביטחוניים, אנחנו רוצים שהם יישארו בבית, ונוצר מין בלבול כזה, האם ההסתגרות היא הסתגרות טובה כי היא נדרשת, או האם ההסתגרות הזו הופכת להסתגרות שנובעת מסימני מצוקה".
ד"ר הלה הדס, מנכ"לית אנוש | צילום: שי הנסב
הדס: "כנראה שיש לילדים כיום שחיקה בסנסורים החברתיים, כי יש שחיקה בסנסורים האלה גם אצל המורים שלהם, וגם אצל המדריכים שלהם בתנועות הנוער, ויכול להיות שגם אצל ההורים. כולנו נמצאים בתקופה שחוקה. אנחנו יודעים שלילדים ובני הנוער יש קושי ברקימת מערכות יחסים, וזה למעשה הקושי המרכזי שהם מגיעים איתו. אבל הם מבינים אותו ורוצים עזרה בו. זה בולט הרבה יותר מתקופות קודמות. אנחנו רואים עלייה בבעיות התנהגותיות, ובעיקר בבעיות של קשב וריכוז. אנחנו רואים את הקושי להחזיק קשר, וזו עלייה של יותר מ-20 אחוז לעומת מה שהיה קודם, לפני המלחמה. העובדה היא שהמלחמה גרמה למשברים בתוך המשפחה שלא ראינו בעוצמה כזו לפני כן. סכסוכים בין ההורים, ולעיתים פטירה או פציעה של אחד מבני המשפחה, וכן פיטורין או אובדן של מקום עבודה, משפיעים על העולם הרגשי של הילדים שקולטים את החרדות הללו ומפנימים אותן. כך גם המשפחה שעשויה להיות עוגן לילד במשבר, כבר לא נמצאת שם כדי להישען עליה".
"יש כמעט הכפלה בדיווח של הילדים על פגיעות עצמיות. כלומר שאנחנו כבר מזהים סיכון ממשי לחיים של קבוצת הגיל הזו, ולכן יש חשיבות עצומה לפעול. אנחנו ניבחן על ההצלחה שלנו בעתיד, המאני-טיים שלנו הוא עליהם. הם דור העתיד, הם יהיו החיילים בעוד כמה שנים, הם יהיו בפרלמנט בעוד כמה שנים, וחייבים להשקיע בהם", מסכמת הדס.
עוד כתבות בנושא
