אחד האתגרים של ההתמודדות עם פוסט-טראומה היא היותה פגיעה שקופה. למרות שישנם סימפטומים רבים שיעידו עליה, פעמים רבות רק האנשים הקרובים לאדם יחושו בהבדל. אבל עבור המתמודדים, זו פגיעה מוחשית, המשבשת את החיים.
כשאנחנו חושבים על פוסט-טראומה, רובנו מדמיינים פגיעה במצב הרגשי הכולל: סיוטי לילה, חרדות, עצב, דכדוך, או דריכות מתמדת. אבל לפוסט טראומה יש פנים נוספות, לפעמים פחות מדוברות וידועות - פגיעה בתפקודי הלמידה והחשיבה. הזיכרון נחלש, הריכוז מתפזר, הוויסות הרגשי נפגע וכן היכולת לתכנן או לקבל החלטות ועוד. המשימות הפשוטות ביותר – כמו לסדר את היום או לעמוד בתור בסופר – הופכות למכשול.
רבים מתארים תחושה של "ערפל מוחי", בלבול, חוסר יכולת לעמוד במשימות יומיומיות פשוטות, קושי להתרכז במשהו יותר מכמה דקות ולעיתים גם אובדן זהות. לא מדובר בעצלות או בחוסר מוטיבציה – מדובר בקושי ממשי שניתן לשיקום.
הכי מעניין
המדע יודע היום להראות מה שרבים מהמטופלים מרגישים על בשרם. באירוע טראומטי, האִמִיגְדָּלָה (מרכז החירום של המוח) נכנסת לפעולה, בעוד האונה הפרונטלית, האחראית על תכנון, בקרה וחשיבה רציונלית, נדחקת הצידה. כשמצב זה נמשך לאורך זמן, מתערערת היכולת של המוח לתפקד באופן מאוזן.
עוד כתבות בנושא
המשמעות: האדם חי ב"מצב חירום מתמשך". כל רעש קטן מתפרש כאיום, וכל משימה פשוטה מרגישה כמו הר בלתי עביר. ההבנה שמדובר בפגיעה מוחית ולא בחוסר כוח רצון מעניקה לנפגעים הקלה עצומה, ובעיקר תקווה.
את הפגיעה התפקודית ניתן לשקם בעזרת כלים נכונים שיסייעו לחזק את המוח. הבסיס לגישה הטיפולית עליה אני רוצה להתמקד נובעת ומתפתחת מהתפיסה כי היכולת הקוגניטיבית של האדם ניתנת לשינוי. תפיסה אותה יצק חתן פרס ישראל פרופ' ראובן פוירשטיין ז"ל. בבסיסה עומדת האמונה כי המוח גמיש ויכול לפתח מסלולים חדשים, זאת בעזרת טיפול קוגניטיבי המבוסס על כלים שנקראים "העשרה אינסטרומנטלית" שמטרתם לחזק את היכולות הקוגניטיביות והמטה-קוגניטיביות. בתוכניות השיקום במכון, לכל אדם נתפרת תוכנית מותאמת אישית, סביב מטרה ברורה: חזרה לעבודה, ללימודים או פשוט לניהול חיים עצמאיים.
התהליך מתחיל תמיד בהערכה מקיפה: זיהוי של נקודות החוזק לצד נקודות הקושי. לא כל פוסט-טראומה נראית אותו דבר: אצל אחד הקושי המרכזי הוא זיכרון, אצל אחר זה ויסות רגשי, ואצל שלישי - חוסר יכולת לתכנן פעולות פשוטות.
לאחר ההערכה אנו מגדירים מטרת-על אישית. זאת לא סיסמה אלא החלטה משותפת של המטופל עם הצוות המאבחן והמטפל. האם המטרה היא לחזור למעגל העבודה? לשוב ללימודים? לבנות מחדש חיי משפחה מתפקדים? כל טיפול בתוכנית מכוון אל אותה מטרה שנקבעה.
הטיפול כולל כמה תרגולים שונים שעוזרים לפתח יכולות שונות: תרגול של תכנון סדר יום, שמסייע למטופל לפרק משימות מורכבות לשלבים. שיפור זיכרון וקשב הכולל תרגול מובנה שמחזיר יכולת לעקוב אחרי מידע ולזכור אותו. תרגול גמישות מחשבתית הכולל מעבר בין משימות והסתגלות למצבים משתנים, וכן למידה איך להבחין בין עיקר לטפל ואיך לארגן מסרים ברורים. כל משימה היא לא תרגיל מופשט – אלא כלי לחיים עצמם.
כדי להיות אפקטיביים ולהצליח להוביל לשינוי המשמעותי ולבניה מחודשת של יכולות, השיקום הקוגניטיבי לא מתקיים בחלל ריק. הוא משתלב בתוך מעטפת רחבה: ריפוי בעיסוק, המתרגם את הכלים לפעולות יומיומיות. קלינאות תקשורת שעוזרת לארגן מחשבות ולהביע אותן בצורה ברורה. טיפול קבוצתי המאפשר להתנסות מחדש במערכות יחסים ובמפגש עם אחרים. עבודה קוגניטיבית מובנית – שמחזקת את התפקודים המוחיים עצמם, וטיפול רגשי המאפשר להתמודד עם הטראומה והשלכותיה.
החיבור בין התחומים הוא זה שיוצר שינוי אמיתי: לא רק פחות חרדה, אלא יכולת ממשית לקום בבוקר, לפעול, ליצור קשרים ולחזור בהדרגה לחיים מלאים יותר.
מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" הולך וגדל מספר המתמודדים עם פוסט-טראומה. רבים מהם צעירים, הורים לילדים, אנשי עבודה וקהילה. אם נטפל רק בהיבט הנפשי ולא גם בהיבט הקוגניטיבי, נשאיר אותם "באמצע הדרך".
חשוב להבין: שיקום קוגניטיבי אינו טיפול נלווה או מותרות. הוא חלק מרכזי בתהליך ההחלמה, שמאפשר לאנשים לחזור לתפקד – ובכך גם לחזור להאמין בעצמם. פוסט-טראומה מוחקת זהות, אבל השיקום הקוגניטיבי נותן לאדם כלים להחזיר לעצמו שליטה, משמעות ותקווה.
הכותבת היא מרפאה בעיסוק ומנהלת מרכזי השיקום במכון פוירשטיין
עוד כתבות בנושא
