"מעגלי חיווט שונים לחלוטין": מחקרים חושפים הבדלים חדשים בין גברים לנשים

מחקרים בנושא כאב מראים שהכול – ממעגלים עצביים במוח ועד תאי חיסון המעורבים בעיבוד הכאב – נראה שונה בין נשים לגברים, לפעמים בצורה מפתיעה מאוד

סריקת מוח אנושי. | AFP

סריקת מוח אנושי. | צילום: AFP

תוכן השמע עדיין בהכנה...

זו תפיסה רווחת, אך שגויה, שנשים – משום שהן מסוגלות ללדת ומתמודדות באופן שגרתי עם כאבי מחזור עזים – מתמודדות עם כאב טוב יותר מגברים. ייתכן שזו אחת הסיבות לכך שכאב של נשים לעיתים קרובות אינו מקבל יחס רציני או טיפול מתאים במסגרות רפואיות. שום דבר אינו רחוק יותר מהאמת. בעוד שחלק מהמחקרים מראים שאין הבדל מגדרי בחוויית הכאב, רובם מצביעים על כך שנשים רגישות יותר לכאב מגברים.

"זה 180 מעלות הפוך. הנושא הזה נחקר מאות פעמים, והדעה הזו היא כמו זומבי שלא מת – פשוט לא מפסיקים להאמין בה", אמר ג'פרי מוגיל, פרופסור ללימודי כאב באוניברסיטת מקגיל. "מבחינתי, השאלה מי רגיש יותר לכאב נענתה בצורה הברורה ביותר שיכולה לענות הביולוגיה".

השאלה החשובה יותר שהחוקרים עדיין מנסים להבין היא: מדוע גברים ונשים חווים כאב בצורה שונה? כרבע מהמבוגרים בארצות הברית סובלים מכאב כרוני – כאב שנמשך יותר משלושה חודשים או מעבר לזמן ההחלמה הצפוי. נשים נוטות לפתח כאב כרוני יותר מגברים.

הכי מעניין

כאב שיניים | שאטרסטוק

כאב שיניים | צילום: שאטרסטוק

המחקרים מראים שהכול – ממעגלים עצביים במוח ועד תאי חיסון המעורבים בעיבוד הכאב – נראה שונה בין נשים לגברים, לפעמים בצורה מפתיעה מאוד, אמר מוגיל. החדשות הטובות הן שככל שנבין יותר כיצד עיבוד הכאב שונה, ייתכן שנוכל לפתח טיפולים טובים יותר.

"המחקרים האלה שולחים לנו מסר ברור שהבדלים בין המינים אינם רק עניין של חזק או חלש יותר – אלא לעיתים מדובר במעגלי חיווט שונים לחלוטין", אמר שון מקי, ראש חטיבת רפואת הכאב באוניברסיטת סטנפורד. "אנחנו צריכים להיות מודעים להבדלים האלה כאשר אנחנו מטפלים בנשים ובגברים".

הבדלים בביולוגיה של הכאב

מחקרים מוקדמים הצביעו על תפקיד ההורמונים במערכת חוויית הכאב. במהלך גיל ההתבגרות, כאשר מתחוללים שינויים דרמטיים ברמות ההורמונים, מתחילים להופיע הבדלים מגדריים בולטים בשכיחות מצבי כאב קליניים. בעוד שלפני גיל ההתבגרות מספר דומה של בנים ובנות חווים מיגרנות, אחרי גיל ההתבגרות השכיחות בקרב נשים מוכפלת. גם עוצמת התסמינים של כאב כרוני יכולה להשתנות לאורך המחזור החודשי.

אבל ההורמונים אינם מסבירים את התמונה כולה. גם החיווט במוח שונה בין נשים וגברים עם אותו מצב של כאב כרוני. קליפת המוח הקדמית התת־גנואית (sgACC), אזור במוח הפועל כחלק ממערכת השיכוך הטבעית של הגוף, מתפקדת אחרת בין המינים.

"בכל דרך שבה בחנו את מערכת המוח הקשורה לכאב – בין אם מבחינת פעילות, קשר עם אזורים אחרים במוח או תנודות חשמליות – האזור הזה תמיד עולה כמשהו שונה אצל נשים וגברים", אמרה קרן דייוויס, חוקרת בכירה במכון המוח קרמביל בטורונטו, שחקרה את ה־sgACC במשך יותר מעשור.

עוד כתבות בנושא

דייוויס ועמיתיה מצאו כי נשים עם דלקת מפרקים מסוג אנקילוזינג ספונדיליטיס מראות חיבור חזק יותר בין ה־sgACC לאזורים במוח המעבדים מידע חושי בהשוואה לגברים. המעגל העיצבי הייחודי הזה עשוי להסביר מדוע נשים עם המחלה מדווחות על נכות תפקודית רבה יותר, עומס מחלה כבד יותר ותגובה חלשה יותר לטיפולים.

והבדלים ביולוגיים אינם נעצרים במוח. כבר ב־1996 מצא מוגיל ראיות לגנים ייחודיים למין שמשפיעים על תפיסת כאב. בהמשך התגלו הבדלים מפתיעים גם בתאי חיסון המעורבים בכאב. לאחרונה גילו החוקרים שגם הנוסיספטורים – הנוירונים התחושתיים שמעבירים אותות כאב מהעור, השרירים, המפרקים והאיברים הפנימיים – פועלים אחרת אצל זכרים ונקבות, בבני אדם ובבעלי חיים.

"גם מהצעד הראשון, מערכת הכאב נראית תלויה במין", אמר מוגיל. "אפשר לומר שחוקרים מצאו הבדלים מגדריים כמעט בכל שלב בשרשרת – מהתחושה ועד התפיסה – עד כדי כך שזה מפתיע".

 איך הבדלים אלה משפיעים על טיפול

כמחצית ממחלות הכאב הכרוני – כולל מיגרנה, פיברומיאלגיה, דלקת מפרקים שגרונית, אוסטיאוארתריטיס ותסמונת המעי הרגיז – נפוצות יותר אצל נשים. רק 20 אחוזים מהמחלות נפוצות יותר אצל גברים, והיתר מתחלקות באופן שווה. מחקר בינלאומי שכלל 42,249 מבוגרים מ־17 מדינות מצא ששכיחות מחלות הכאב הכרוני גבוהה יותר אצל נשים הן במדינות מתפתחות והן במפותחות.

המומחים מדגישים שמחקר נוסף על הבדלים מגדריים בכאב הוא קריטי לשיפור הטיפול. כיום, ניסויים קליניים לרוב לא בוחנים את השפעת המין או שאין בהם מספיק נשים כדי לנתח זאת. גם מחקרים פרה־קליניים נטו להתבסס בעיקר על מכרסמים זכרים.

עוד כתבות בנושא

דוגמה בולטת היא החלבון CGRP, שקשור למיגרנות. במשך שנים נבדק בעיקר בזכרים ונמצא שאינו גורם לכאב ראש. רק כעבור עשור, כשהניסוי חזר ונבדק בשני המינים, התברר שבנשים הוא כן מעורר תגובה משמעותית. בעקבות זאת פותחו תרופות שחוסמות CGRP, שאושרו על ידי ה־FDA, ושינו את חייהן של נשים רבות הסובלות ממיגרנה – בעוד שהשפעתן על גברים פחותה.

"סביר שיש הבדלים מגדריים חשובים שעלינו לא רק לגלות במקרה, אלא ממש לחפש אותם", אמרה דייוויס. "אחרת אנחנו מחמיצים ממצאים וגורמים עוול למטופלים".

עוד כתבות בנושא