לפני חצי שנה הייתי בבקו"ם, ביום שבו התגייסו לצבא בני ישיבות ההסדר. באוזן אחת שמעתי את בחורי הישיבות המתגייסים שרים בהתלהבות שירי קודש ונשמה, ובאוזן השנייה שמעתי את ח"כ גלית דיסטל-אטבריאן מסבירה ברדיו כמה היא מעריצה את האברכים שלא עובדים ולא משרתים בצבא. לא האמנתי למשמע אוזניי. נזכרתי בזה השבוע, כאשר ינון מגל נחשד בהשמצת ישיבות ההסדר. בין אם מגל באמת השמיץ את ההסדר ובין אם דבריו הוצאו מהקשרם, הפולמוס הזה הוא הזדמנות לברר שאלה מטרידה: למה חסידיה הנלהבים של הקואליציה נוטים להתעלם מהישיבות הללו, ולגלות הערצה מתבטלת דווקא כלפי עולם הישיבות החרדי.
ישיבות ההסדר הן כנראה איום אמיתי על הקואליציה. לא ככל שמדובר על התמרונים הפוליטיים השטחיים, שהם קצף על המים; במובן הזה אין לישיבות ההסדר שום השפעה או זיקה לתככים של הפוליטיקאים. רוב תלמידיהן גם תומכים בקואליציה הזו. האיום הוא במישור אחר לגמרי. רבים מחסידי הקואליציה אינם מסתפקים באילוצים הפוליטיים שיצרו אותה ומנסים לעצב לה איזו תשתית מטאפיזית מדומיינת, כאילו העימות הפוליטי הזמני בין הקואליציה לאופוזיציה מייצג איזה מאבק רוחני עמוק בין "המחנה האמוני" לבין יריביו האתאיסטים-פרוגרסיביים. המציאות נוטה להפריך את הפרשנות הזו; כך, למשל, ברמה האישית בני גנץ הוא כנראה אמוני ומסורתי יותר מבנימין נתניהו. אבל עצם קיומן של ישיבות ההסדר מפריך את התיאוריה המשונה הזו באופן עמוק יותר.
עוד כתבות בנושא
תיאוריית "המחנה האמוני" יכולה לעבוד רק אם מניחים שהאמונה האמיתית היא זו החרדית, ושהתורה האמיתית נמצאת רק בבני ברק. מנקודת המבט הזו התורה החרדית היא התרכיז, בעוד הסרוגים והמסורתיים מייצגים את הגרסאות החיוורות והמהולות במים של האמונה, כל מחנה כמידת דילולו. לפי הפרשנות הזו החרדים הם עמוד השדרה הרוחני של ה"מחנה האמוני". ישיבות ההסדר, לעומת זאת, הן בסך הכול מיץ פטל צבאי, כלומר: כמה מולקולות פטל בודדות שצפות בים של מים פושרים.
הכי מעניין
אבל מה אם לא? מה אם ישיבות ההסדר הן לא חרדיוּת-מינוס אלא חרדיוּת-פלוס? מה אם הן לא גרסה מדוללת של התורה החרדית, אלא גרסה שלמה יותר של התורה הזו? אם כך, נשמט כל הבסיס התיאולוגי של קואליציית "המחנה האמוני". ברור שגם לנוכח האמת הזו יש לחברי הקואליציה מכנה משותף מהותי, והוא אותו מכנה משותף שיש להם עם רבים מחברי האופוזיציה: כולם יהודים אוהבי ישראל. ומה לגבי הקו המפריד בין קואליציה לאופוזיציה? מתברר שהוא אינו שסע מטאפיזי אלא זוטה פוליטית: מאזן אינטרסים ארעי ואקראי, שבגללו לעת עתה גפני איש השמאל וגולדקנופף הרוקד לצלילי שיר התועבה "נמות ולא נתגייס" נמצאים בתוך הקואליציה, בעוד אייזנקוט, גנץ וחילי טרופר נמצאים בחוץ. אין כאן מטאפיזיקה אלא פוליטיקה. נראה שנתניהו מבין זאת היטב, ואפשר לראות זאת בקלות מרשימת הקואליציות שהרכיב בעבר. דומה שהבוס עצמו אינו נוטה למיתולוגיה האמונית שתולים מעריציו בקואליציה העכשווית שלו.
ישיבות ההסדר נאבקות בקשיים רבים. השילוב בין תורה לצבא אינו פשוט, ודאי לא בזמן לוחמה. זכיתי לכתוב ספר על חללי ישיבות ההסדר, ואחרי שקראתי מאות ראיונות עם קרוביהם ואוהביהם של החללים היקרים הללו למדתי להכיר לעומק את מחיר הדמים הנורא ששילמו הישיבות – מעל ומעבר לחלקן באוכלוסייה. למדתי להכיר גם את מחיר החיים ששילמו הגיבורים הללו כשעדיין היו בחורי ישיבה מן המניין: את ייסורי הנפש והלב שחוו כאשר נאלצו לסגור את הגמרא ולהתגייס. למען עם ישראל הם היו מוכנים לשלם כל מחיר שיידרש מהם – ברוח ובגוף גם יחד. "אם אני לא אלחם – מי יילחם במקומי?" אמר יקיר יעקב לוי הי"ד, שנאבק לשרת שירות קרבי למרות בעיות רפואיות קשות. אורי חדד הי"ד היה אומר: "מה שעם ישראל צריך – אני עושה". ועמיחי ונינו הי"ד כתב ביומנו: "עבדי עם ישראל אנחנו, דבר אין לנו מעצמנו".
עוד כתבות בנושא
אין מדובר רק בגבורה, אלא גם בתורה. חבריהם של הנופלים חזרו וסיפרו איך דחסו גיבורינו לתרמיל הזעיר שלקחו איתם לנמ"ר בעזה מסכתות גמרא וספרי הלכה ואמונה. שוב ושוב סיפרו איך הספרים הללו חזרו הביתה מוכתמים בדמם. בתמונתו האחרונה של אלישע לוינשטרן הי"ד, בוגר ישיבת ההסדר בירוחם, רואים אותו יושב ולומד רמב"ם בעזה. בתמונה האחרונה של סעדיה דרעי הי"ד מישיבת ההסדר ביפו הוא נראה מתפלל עטור תפילין בשדה הקרב. ד"ר זכריה הבר הי"ד, בוגר ישיבת ההסדר הר עציון, אף השאיר אחריו בגיל 32 יצירה תורנית-עיונית עמוקה, שיוצאת לאור בסדרת הספרים "מנחה חדשה".
סעדיה דרעי הי"ד ברצועת עזה. | צילום: באדיבות המשפחה
קשה לקיים עולם תורה שנוטל על שכמו גם את החובה הקדושה של השירות הצבאי, וגם את המעורבות הכוללת בחברה הישראלית. אי אפשר לומר שאין לכל זה מחיר תורני. ואף על פי כן, מי שיסקור את הספרות התורנית של העשורים האחרונים יראה שחלק גדול מהיצירה המעניינת והחשובה ביותר צמחה בערוגותיהן של ישיבות ההסדר. ברור שכך הוא בתנ"ך ובמחשבה, אך זה נכון במידה רבה גם בגמרא ובהלכה. כמה מהספרים החשובים ביותר שנוספו לארון שלנו בתחומים הללו בעשורים האחרונים נכתבו דווקא בעולם ההסדר. מסלול ההסדר על איזוניו העדינים מצמיח את התורה הזו ואת הגיבורים הללו. צר לראות שיש המנסים להתעלם בכל דרך מההישגים הרוחניים המופלאים הללו; אך אני בטוח שבורא עולם אינו מתעלם מהם.
עוד כתבות בנושא
