אם הקשבתם היטב אתמול, יכולתם לשמוע אנחת רווחה קולקטיבית בוקעת ממשרדי אנבידיה בסנטה קלרה, קליפורניה, ומהדהדת כל הדרך עד שנזן בסין. הידיעה על כך שענקית השבבים תתחיל לחזור ולמכור, ולו בהדרגה, את ספינת הדגל שלה - שבבי ה-H200 לשוק הסיני, היא לא פחות מרעידת אדמה גיאופוליטית. אחרי חודשים של הקפאה עמוקה, איומים במכסים ורטוריקה של מלחמה קרה, נדמה שהפרגמטיזם הכלכלי ניצח, לפחות בינתיים, את האידאולוגיה הלאומנית. אבל לפני שאנחנו רצים לקנות מניות או לפתוח שמפניה, כדאי להבין על מה המהומה, ולמה השבב הקטן הזה מחזיק את גורל העולם המודרני על כתפיו הזעירות.
ג'נסן הואנג ודונלד טראמפ | צילום: AFP
המוח שמאחורי הבינה
כדי להבין למה הממשל האמריקני רעד מפחד מהמחשבה שה-H200 יגיע לידיים סיניות, צריך להבין שמדובר במפלצת. ה-H200 הוא לא סתם עוד מעבד גרפי שיריץ לכם את משחקי המחשב מהר יותר. זהו המנוע הבלעדי כמעט של מהפכת הבינה המלאכותית הגנרטיבית. עם טכנולוגיית זיכרון מתקדמת מסוג HBM3e , השבב הזה מסוגל להעביר נתונים במהירות של 4.8 טרה-בייט לשנייה. בשפה פשוטה: הוא מאפשר למודלים כמו GPT-5 העתידי ללמוד ולחשוב בקצבים שהמוח האנושי מתקשה לתפוס. מי שמחזיק בשבבים האלה, שולט בעתיד הטכנולוגי, הצבאי והכלכלי.
עוד כתבות בנושא
אז למה סין לא מעתיקה וזהו?
השאלה המתבקשת היא, איך יכול להיות שסין, "מלכת ההעתקות" הבלתי מעורערת, המדינה שבנתה רכבות מהירות, מטוסי קרב וערים חכמות בזמן שיא, לא מצליחה לייצר חתיכת סיליקון משל עצמה? התשובה טמונה במכונה אחת שאין להם. תהליך הייצור של שבבים מתקדמים דורש מכונות ליתוגרפיה אולטרה-סגולה קיצונית (EUV), המיוצרות בלעדית על ידי חברת ASML ההולנדית. בלחץ אמריקני, המכונות הללו אסורות לייצוא לסין. לסינים יש את התוכניות, יש את המהנדסים, אבל אין את "התנור" שיכול לאפות את העוגה הזו. בלעדיו, תעשיית השבבים הסינית תקועה דורות אחורה, מנסה לסחוט מיץ לימון מאבנים.
הכי מעניין
ריקוד החרבות הדיפלומטי
היחסים בין ארה"ב לסין הם הדוגמה המורכבת ביותר בהיסטוריה למושג "פרנמיז" (אויבים-ידידים). המספרים מספרים סיפור של תלות מוחלטת: בשנת 2023 היקף הסחר בין המדינות עמד על כ-575 מיליארד דולר. וולמארט זקוקה למוצרים זולים מסין כדי שהצרכן האמריקני לא יקרוס תחת האינפלציה, ואפל זקוקה לידיים עובדות בסין כדי לייצר אייפונים. מצד שני, בוושינגטון רואים בבייג'ין איום קיומי. זוהי הגרסה המודרנית ל"מלכודת תוקידידס" - הפחד של מעצמה שולטת (ארה"ב) מעלייתה של מעצמה מתחרה (סין). האמריקנים חרדים מכך שסין תשתמש בטכנולוגיה האמריקנית כדי לפתח נשק סייבר מתקדם, טילים מדויקים ומערכות מעקב שיערערו את הסדר העולמי.
ההכנסות של אנבידייה לפי שוק: שימו לב שהשוק הסיני התכווץ מאוד בשנים האחרונות ואמור לצמוח שוב | צילום:
הנקמה הסינית: הטבלה המחזורית
אז למה שאמריקה לא פשוט תעצור את משלוח השבבים ותתקע את הסינים? לאמריקה אין יד חופשית לחלוטין. בעוד טראמפ חוסם את השבבים, לסין יש קלף מיקוח קטלני משלה: מתכות נדירות (REE). כדי לייצר את אותם מטוסי F-35 אמריקנים, מכוניות טסלה ואפילו את הציוד שמייצר שבבים, ארה"ב זקוקה ל-17 יסודות נדירים בטבלה המחזורית. סין שולטת בכ-60 אחוזים מהכרייה ובכ-85 אחוזים מכושר העיבוד העולמי של חומרים אלו. חומרים כמו גליום, גרמניום, גרפיט ואנטימון, הקריטיים לתעשיית המוליכים למחצה, הרדארים, וסוללות הלית'יום נמצאים תחת שליטת הייצוא הסינית. זוהי משוואה של השמדה הדדית מובטחת: אתם תיקחו לנו את המוח (השבבים), אנחנו ניקח לכם את הגוף (חומרי הגלם).
העלילה הסתבכה עוד יותר באפריל האחרון, עם פרוץ מלחמת המכסים המחודשת. הממשל האמריקני הטיל מכסים כבדים על רכבים חשמליים סיניים, תאים סולאריים ופלדה. דונלד טראמפ, שמרחף מעל המערכת הפוליטית, איים במכס גורף של 60 אחוזים על כל ייבוא מסין. ההסכמים הזמניים שנחתמו לאחרונה, שאפשרו את עסקת אנבידיה הנוכחית, הם בגדר פלסטר על שבר פתוח. הם נועדו להרגיע את השווקים, אבל המתח המבני נותר בעינו.
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ (מימין) ונשיא סין שי ג'ינפינג | צילום: AFP
הצל של טייוואן
ובתוך כל הקלחת הזו יושב אי קטן שמחזיק את העולם: טייוואן. חברת TSMC הטייוואנית היא היצרנית הבלעדית כמעט של שבבי אנבידיה המתקדמים. הפחד הגדול ביותר של המערב הוא פלישה סינית לטייוואן, לא רק מסיבות הומניטריות, אלא כי מהלך כזה יעצור את אספקת השבבים העולמית בן לילה ויחזיר את הכלכלה העולמית לתקופת האבן הדיגיטלית. מכירת השבבים המוגבלת לסין היא גם ניסיון להוריד את גובה הלהבות באזור המתוח הזה.
השורה התחתונה של אנבידיה
עבור אנבידיה, סין היא הרבה יותר מעוד לקוח. עד לפני מלחמת הסחר, סין היוותה כ-20 עד 25 אחוזים מהכנסות החברה בתחום הדאטה-סנטרים. לאחר ההגבלות, אנבידיה נאלצה לייצר שבבים "מסורסים" כמו ה-H20 כדי לעקוף את הסנקציות, מה שהוביל לצניחה בנתח השוק שלה לטובת וואווי המקומית. פתיחת השערים מחדש, גם אם תחת פיקוח, שווה לאנבידיה פוטנציאל הכנסות של עוד כ-12 מיליארד דולר בשנה רק מהשוק הסיני. אבל מעבר לכסף, האישור למכור את ה-H200 מסמן משהו עמוק יותר: ההכרה שאי אפשר באמת לנתק את שתי הכלכלות הגדולות בעולם. אפשר לבנות חומות, אפשר להטיל מכסים, אבל בסוף היום, הדרקון צריך את השבבים של הדוד סם, והדוד סם צריך את השוק והמתכות של הדרקון. במלחמה הזו אין מנצחים, יש רק מפסידים עניים יותר, ולכן, לפחות כרגע, הביזנס ניצח את הפוליטיקה.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
