מהו סדר עולמי? זהו דפוס חוזר של אינטראקציה בין שחקנים במערכת הבינלאומית. בסדר כזה האינטרקציה צפויה ויציבה. שחקנים יודעים מה לצפות זה מזה, מהן הנורמות השולטות, ויש להם מנגנונים ברורים לטיפול בסכסוכים. אפשר להסדיר את האינטראקציה הזאת דרך חוקים, מוסדות ונורמות, או דרך הבנות לא כתובות. זה לא משנה. החשוב הוא שהסדר הבינלאומי מביא יציבות למערכת הבינלאומית.
אבל הסדר העולמי אינו נצחי. הוא נובע משילוב של תנאים חברתיים, כלכליים, פוליטיים וטכנולוגיים. שינוי באחד מהם יכול להביא לשינוי הסדר כולו. למשל, המהפכה הצרפתית ב־1789 הביאה לקריסת הסדר האירופי וליצירתן של מדינות הלאום. בחלוף הזמן, אימפריות רב־לאומיות נוסח אוסטרו־הונגריה התמוטטו, ואת מקומן תפסו מדינות לאום כמו אוסטריה והונגריה. גם תחרות בין מעצמות יכולה להביא לשינוי בסדר העולמי, כי כל מעצמה מעוניינת בסדר שישרת את האינטרסים שלה וישקף את ערכיה. הסדר של המלחמה הקרה נוצר על רקע התחרות בין ארה"ב לברית המועצות, והיום התחרות בין ארה״ב לסין משפיעה על אופיו של הסדר הבינלאומי.
המעבר מסדר עולמי אחד לאחר יכול להיות רווי מלחמות, מהפכות ומשברים כלכליים. ללא נורמות ומנגנוני תיאום, מדינות מסוימות – נקרא להן "כרישים" – מנסות לנצל את המצב כדי להגדיל את כוחן. אולי הן אפילו מנסות לכפות סדר משלהן, דרך איומים ואלימות. למשל, צרפת של נפוליאון ניסתה להפיץ את ערכי המהפכה בכוח הזרוע ברחבי אירופה. לחלופין, מדינות חלשות או בלתי יציבות מתפרקות בזמנים כאלה – בגלל משבר כלכלי, מדיני או צבאי - והחלל השלטוני מערער את שכנותיהן ומושך כרישים שרוצים לנצל את המצב. בינתיים המעצמות מבקשות לנצל את המצב לתועלתן - או להגן על האינטרסים שלהן, שנפגעו מההתמוטטות.
הסדר העולמי המערבי בשמונים השנים האחרונות היה ליברלי. הוא התאפיין בפתיחות כלכלית (במיוחד של ארה״ב לעולם), בשימוש במוסדות בינלאומיים לטיפול במחלוקות, ובדגש על החוק הבינלאומי ועל שיתוף פעולה והדדיות בין החברות ובין המנהיגה העולמית – ארה״ב. ברית המועצות ניסתה כל העת לנהל סדר עולמי משלה, אבל כשקרסה – הסדר המערבי התרחב לאזורים נוספים בעולם, וסיפח אליו את מזרח אירופה וחלקים מן המזרח התיכון, מזרח אסיה ודרום מזרח אסיה.
הסדר הליברלי הביא שפע חומרי חסר תקדים למיליארדי בני אדם, ודרש מהם מעט מאוד – בעיקר פתיחוּת כלכלית, כבוד לשלטון החוק ויחס הוגן לזרים. מדינות רבות הצטרפו אליו בשביל השפע החומרי, וחלקן אף אימצו נורמות דמוקרטיות וליברליות בתחומי השלטון וזכויות האדם והאזרח. אבל אחרות העדיפו להימנע מאימוץ המשמעויות הפוליטיות. המדינה החשובה ביותר שהצטרפה לצד הכלכלי של הסדר העולמי המערבי אך לא לצד הפוליטי שלו היא סין.
עוד כתבות בנושא
חצי אימוץ
המעצמה הקומוניסטית במזרח אסיה התעשרה הודות לסדר הבינלאומי שיצרה המעצמה הקפיטליסטית בצפון אמריקה, אך סין לא נעשתה חופשייה יותר. להפך. ב־15 השנים האחרונות, במקביל לצמיחה הכלכלית המרשימה של סין, גדלה השליטה של המפלגה בחברה הסינית. היום סין טוטליטרית משהייתה כשהצטרפה לראשונה לארגון הסחר העולמי בשנת 2000.
הסינים מודעים לכך שהם חברים באופן חלקי בסדר הליברלי, ושהם מנצלים את הסחר החופשי בעודם נמנעים מלתת חופש פוליטי לאזרחים שלהם. הם גם מודעים לכך שהם מנצלים את הסחר החופשי: העולם פתוח למוצרים והשקעות מסין, אך סין לא פתוחה להשקעות ומוצרים מן העולם. ממשלת סין שומרת על אחיזה איתנה בכלכלה, מכוונת אותה ומסבסדת אותה בניגוד לכללי השוק החופשי והסחר החופשי.
הסינים פועלים לשנות זאת. לא, הם לא מבקשים לבטל את הניצול הבלתי הוגן של הסחר החופשי. הם רוצים לשנות את הצד הפוליטי של הסדר הליברלי. סין מעוניינת בסדר בינלאומי של סחר חופשי (נוסח סין), אך בלי כפייה של מדיניות כלפי האזרחים בכל מדינה - בלי כל הדיבורים על זכויות אדם וסנקציות על אלימות נגד מפגינים. כל מנהיג מלך בארצו, כל משטר חופשי לעשות כרצונו. חופש הדיבור, חופש המחשבה, זכות הקניין – כולן זכויות שמדינה צריכה להחליט כמה מהן להעניק לתושביה, ללא ביקורת או לחץ בינלאומי. העובדה שסדר כזה ישרת בדיוק את הדיקטטורה המפלגתית בסין היא, כנראה, רק בונוס.
האמריקנים מודעים לכך שסין לא רוצה סדר ליברלי. הם גם מודעים לכך שהסדר הליברלי, בצד הכלכלי שלו, משרת את סין. לכן ממשל טראמפ פועל לשנות את הסדר הליברלי שארה"ב הקימה: מגבלות יצוא, סנקציות, מכסים, סבסוד – וושינגטון לא מהססת להשתמש בכלים שאופייניים לסין הקומוניסטית כדי להגן על התעשייה האמריקנית ולקדם אותה. למה? כי ארה״ב חייבת לשמור על עליונות צבאית וכלכלית מול בייג׳ינג, אחרת לא יהיה חופש - בסין, באסיה ואפילו באמריקה.
הסינים מנסים למשוך את הסדר העולמי לכיוון אחד. האמריקנים מנסים למשוך לכיוון אחר. התוצאה, בינתיים, היא שהסדר נקרע. אם אתם מרגישים ש"משוגע שם בחוץ״ – אתם צודקים. הנורמות כבר לא תקפות. המעצמות פועלות להחליש זו את זו. שיתוף פעולה בינלאומי נעשה מורכב וקשה יותר, משום שמדינות מתקשות להסכים על מטרת שיתוף הפעולה ועל הדרך אל המטרה הזאת.
עוד כתבות בנושא
יתרונות וחסרונות
המלחמה בעזה היא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. העזתים ״המסכנים״ קיבלו את מלוא תשומת הלב של העולם הערבי והמערבי, אבל היום מציינים שנתיים וחצי למלחמת האזרחים האכזרית בסודן, ארבע שנים וחצי למלחמת האזרחים במיאנמר, 11 שנים וחצי למלחמה באוקראינה, שהחלה למעשה בפברואר 2014. זאת, אגב, דוגמה מחרידה לקריסת הסדר הליברלי: רוסיה, שעשתה הון מהשתלבותה במערכת הסחר והאנרגיה של אירופה, יצאה למלחמה כדי לחזק את מעמדה במערכת הבינלאומית, ועכשיו היא מטרידה את אירופה באיומי רחפנים בעודה מנסה להציל את עורה באוקראינה.
ההתפוררות מתחוללת גם באזורים אחרים בעולם. למשל, בדרום אמריקה ארה"ב מאיימת על ונצואלה, בניסיון "לנקות״ את החצר האחורית שלה מסמים ומכוחות עוינים. ממשל טראמפ לא טורח להשתמש במוסדות בינלאומיים, שאינם יעילים בעיניו. הוא מעדיף לנקוט איומים ישירים, הפעלת כוח צבאי וסנקציות.
בתחום הכלכלי, נורמות הסחר החופשי, השקיפות והיציבות כבר לא קיימות. ממשלת הולנד הלאימה לאחרונה חברה מקומית בבעלות סינית, מחשש ל״אספקת השבבים בשעת משבר״. ממשל טראמפ, ולפניו ממשל ביידן, הטילו מגבלות יצוא בהיקף עצום, ואיפסו את נתח השוק של חברת השבבים אנבידיה בסין. המכסים הבלתי אחידים של טראמפ פוגעים ברעיון הבסיסי של ארגון הסחר העולמי, הדורש יחס זהה לכל החברות בארגון. ואם ארה״ב מרשה לעצמה – למה שכל מדינה לא תטיל מכסים שונים על מדינות שונות, לפי כל קריטריון שיעלה בדעתה?
מצד שני, לאי סדר עולמי יש גם יתרונות. וושינגטון ובייג׳ינג מתחרות על השפעה באזורי מפתח כמו המזרח התיכון, מזרח אסיה ואפריקה שמדרום לסהרה. אלו חדשות טובות לממשלות שם. למשל, סין מחפשת שותפויות עסקיות חדשות במזרח התיכון, בעוד ארה״ב מבטיחה למדינות האזור הסכמי הגנה ואספקת נשק.
אי סדר עולמי גם מכריח מדינות להתמודד עם כוח בזירה הבינלאומית. השינוי נוכח במיוחד באירופה: חברות האיחוד שוב צריכות להתמודד עם החשש ממלחמה. גרמניה מתחמשת וכך גם יפן, ומדינות שעד היום תמכו בחוק הבינלאומי מגלות קרירוּת כלפיו כשהן מבינות שהוא עלול להגביל אותן בהגנה על הבית.
מה כל זה אומר לישראל? עצמאות היא עוצמה. ללא סדר עולמי, מדינות צריכות להשתמש באיומים בכוח ובקסמה של כלכלה משגשגת כדי להשפיע על מדינות אחרות. לישראל יש צבא חזק, וכלכלה שהוכיחה את עמידותה בשנתיים של מלחמה. כדי להמשיך לפרוח בכאוס ירושלים חייבת להמשיך להתעצם, לחזק את היכולת של צה״ל לפעול בעצמאות, ולערוך רפורמות שיתמכו בצמיחה ארוכת הטווח של המשק הישראלי.
עוד כתבות בנושא
