מחקר חדש של אגף הכלכלן הראשי מגלה כי משרתי המילואים מרוויחים בממוצע 42 אחוזים יותר מעמיתיהם שלא נעדרו - נתון שמעלה משמעותית את אומדן העלות הכלכלית של השירות. 83 אחוזים מהנעדרים הם גברים יהודים לא-חרדים, אף שהם מהווים כ-36 אחוזים בלבד מכוח העבודה
עוד כתבות בנושא
שירות המילואים עולה למשק הישראלי יותר ממה שהוערך עד כה. סקירה חדשה שמפרסם היום (שלישי) אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר מעדכנת כלפי מעלה באופן משמעותי את האומדן לעלות הכלכלית של חודש שירות מילואים: כ-39 אלף שקל בחודש עבור גברים יהודים לא-חרדים בגילי 22-30, וכ-68 אלף שקל בחודש עבור בני 31-39.
חשוב להבהיר: 68 אלף השקלים אינם הסכום שהמילואימניק מפסיד מכיסו, התשלום שהמדינה מעבירה לו או העלות התקציבית של תגמולי המילואים. מדובר באומדן של העלות הכלכלית למשק הישראלי - כלומר, הערכה של הערך הכלכלי שהמשק מאבד כאשר אדם שהיה יכול לעבוד נמצא במשך חודש בשירות מילואים.
הכי מעניין
במילים פשוטות: אם עובד בן 35 היה אמור לעבוד במשך חודש, לייצר הכנסה ותפוקה עבור מקום עבודתו, לצבור ניסיון ולהתקדם בעבודתו - ובמקום זאת הוא מגויס למילואים, חלק מהערך הכלכלי שהיה עשוי לייצר בתקופה הזו אובד. לכך עשויות להתווסף השלכות על העבודה של בן או בת הזוג ועל מסלול העבודה העתידי של המשרת.
לכן, כאשר האוצר אומר שחודש מילואים של גבר יהודי לא-חרדי בן 31-39 "עולה למשק" כ-68 אלף שקל, הכוונה היא לא לכך שהמדינה מוציאה 68 אלף שקל על אותו אדם. הכוונה היא שהמשק כולו מאבד, לפי מודל האוצר, ערך כלכלי בהיקף הזה כתוצאה מהשירות.
עוד כתבות בנושא
למה האומדן קפץ? העדכון החדש נובע בראש ובראשונה מכך שמשרתי המילואים אינם דומים לעובד הממוצע בקבוצת הגיל שלהם.
באומדן הקודם, שפורסם ב-2024, הניח האוצר כי השכר של משרתי המילואים דומה לשכר הממוצע של כלל האנשים בקבוצת ההשוואה. כעת, לאחר שהחוקרים הצליחו לזהות את המועסקים שנעדרו בשל מילואים בנתוני סקר כוח האדם ולשלב את המידע עם נתוני ההכנסות של רשות המסים, התברר כי משרתי המילואים משתכרים יותר.
בקרב גברים יהודים לא-חרדים בני 25-44, ההכנסה החודשית הממוצעת של מי שנעדרו מעבודתם בשל מילואים עמדה על כ-18.8 אלף שקל, לעומת כ-13.3 אלף שקל בקרב מי שלא נעדרו - פער של כ-42 אחוזים, או כ-5,500 שקל בחודש. האוצר השתמש בהכנסות משנת 2023 כדי להימנע מהשפעת מענקים והטבות שניתנו בעקבות שירות מילואים ממושך.
לדוגמה: אם שני עובדים בני 35 היו יכולים לעבוד במשך חודש, אבל אחד מהם יוצא למילואים, האוצר לא מחשב את העלות כאילו מדובר בעובד "ממוצע" שמרוויח 13 אלף שקל. הנתונים מראים שמי שנמצאים בפועל בקרב משרתי המילואים בקבוצה הזו מרוויחים בממוצע כ-18.8 אלף שקל. לכן גם הערך הכלכלי שהמשק מאבד כתוצאה מהיעדרותו מוערך גבוה יותר.
כתוצאה מכך, האומדן המעודכן עלה מ-33 אלף שקל ל-39 אלף שקל בחודש עבור גברים יהודים לא-חרדים בני 22 עד 30, ומ-54 אלף ל-68 אלף שקל עבור בני העשור הרביעי לחייהם שמשרתים במילואים.
עוד כתבות בנושא
מה בעצם נכלל ב"עלות הכלכלית"?
האוצר לא מסתכל רק על המשכורת שהעובד אינו מקבל בתקופת השירות. המודל כולל כמה סוגים של נזק כלכלי.
הראשון הוא אובדן תשומות העבודה: הערך שהעובד היה מייצר אילו היה ממשיך לעבוד במקום לצאת למילואים.
השני הוא אובדן ותק רלוונטי בשוק העבודה: היעדרות ממושכת עשויה להשפיע על צבירת הניסיון, על השכר ועל הפריון העתידי.
השלישי הוא הפגיעה בפעילות הכלכלית של בן או בת הזוג: כאשר משרת מילואים הוא הורה לילדים קטנים, היעדרותו עשויה לגרום לבן או בת הזוג לצמצם שעות עבודה או להיעדר מהעבודה כדי לטפל בילדים. כך למשל, אם אב לשני ילדים קטנים יוצא לחודש מילואים, העלות למשק אינה בהכרח מסתכמת בכך שהוא עצמו אינו עובד. אם בת זוגו נאלצת בעקבות השירות לצמצם את עבודתה, גם אובדן שעות העבודה שלה נכנס לחישוב.
המודל כולל גם רכיב של דחיית לימודים אקדמיים, אך רכיב זה מחושב עבור חיילים בשירות סדיר ולא עבור משרתי המילואים.
כלומר, ניתן לחשוב על האומדן באופן הבא: אדם יוצא לחודש מילואים → הוא אינו מייצר את התפוקה שהיה מייצר בעבודה → ייתכנו השלכות על הוותק והקריירה שלו → ובמשקי בית עם ילדים קטנים עלולה להיות גם פגיעה בהיקף העבודה של בן או בת הזוג. כל אלה יחד יוצרים את העלות הכלכלית שהאוצר מנסה לכמת.
עוד כתבות בנושא
מי בעצם נושא בנטל המילואים?
המחקר מצביע על ריכוז חריג מאוד של נטל המילואים באוכלוסייה מסוימת. גברים יהודים לא-חרדים מהווים כ-36 אחוזים בלבד מכלל המשתתפים בכוח העבודה, אך כ-83 אחוזים מהמועסקים שנעדרו מעבודתם בשל שירות מילואים. כלומר, חלקם בקרב הנעדרים גדול ביותר מפי שניים מחלקם בכוח העבודה.
גם מבחינת גיל, הנטל מרוכז מאוד: כ-75 אחוזים מהמועסקים שנעדרו בשל מילואים נמצאים בגילי 25-44, אף שקבוצת גיל זו מהווה כ-43 אחוזים בלבד מהמשתתפים בכוח העבודה. יש לציין כי מראש זה גיל משרתי המילואים – בין השירות הסדיר לגיל הפטור.
המשמעות היא שהמילואים אינם מתחלקים באופן שווה בין העובדים במשק. הם מתרכזים בעיקר בקרב גברים בגילי העבודה המרכזיים - דווקא בשנים שבהן רבים מהם נמצאים בשיא הקריירה, מקימים משפחות וצוברים ניסיון מקצועי.
למשרתי המילואים יש גם כמה מאפיינים שמגדילים את ההשלכות האפשריות של היעדרותם. שיעור הסטודנטים בקרב גברים יהודים לא-חרדים בני 25-44 שנעדרו מעבודתם בשל מילואים עומד על 13 אחוזים, לעומת 7 אחוזים בלבד בקרב מי שלא נעדרו. באוצר מציינים כי שירות ממושך עלול לפגוע במהלך הלימודים ולהגדיל את העלות האישית והכלכלית של השירות. עם זאת, החוקרים מציינים גם אפשרות הפוכה: ייתכן שסטודנטים זמינים יותר לשירות מילואים.
גם כאן המשמעות ברורה יותר כשמסתכלים על משקי הבית: כ-70 אחוזים מהנעדרים בשל מילואים משתייכים למשקי בית עם ילדים, לעומת כ-56 אחוזים בקרב מי שלא נעדרו. כאשר מדובר בילדים קטנים, עד גיל תשע, הפער הוא 63 אחוזים לעומת 51 אחוזים.
כלומר, מאחורי חודש מילואים של עובד אחד עשויה להיות שרשרת של השלכות: הוא נעדר מהעבודה, בן או בת הזוג עשויים לצמצם את עבודתם, והמשפחה כולה נדרשת להתמודד עם שינוי בשגרת החיים.
המחקר מראה עד כמה מהר שוק העבודה מגיב להיקף הגיוס ולמבצעים. בנובמבר 2023, בשיא הגיוס בעקבות פרוץ המלחמה, נעדרו מעבודתם בשל מילואים כ-154 אלף מועסקים. עם הירידה בהיקף הגיוס ירד מספר הנעדרים לכ-28 אלף באוגוסט 2024 ולכ-16 אלף בסוף 2025, אחרי הפסקת האש והשבת כלל החטופים. עם פרוץ מלחמת "שאגת הארי" במרץ 2026 הוא זינק שוב והגיע לכ-71 אלף מועסקים.
עוד כתבות בנושא
המשמעות הכלכלית של הנתונים לפי משרד האוצר, היא שהמילואים אינם רק סוגיה של הוצאה תקציבית על צבא, שכר ותגמולים. יש להם גם מחיר מאקרו-כלכלי: בכל פעם שמאות אלפי עובדים נקראים לשירות, מצטמצם היצע העבודה במשק ונפגעת הרציפות של עסקים וארגונים. זו בדיוק הסיבה שהאוצר מנסה למדוד לא רק כמה עולה לשלם למילואימניק, אלא כמה ערך כלכלי המשק הישראלי מפסיד כתוצאה מכך שהוא אינו עובד.