צה"ל פרסם לפני שבועיים את הממצאים העיקריים של התחקיר הפנימי המקיף שלו על אירועי 7 באוקטובר, במסגרתם זיהה שישה גורמים עיקריים לאסון - בראשם כשלים מודיעיניים, תפיסתיים ומבצעיים חמורים.
עוד כתבות בנושא
אחד הכשלים המרכזיים היה ב"תפיסת המציאות בנוגע לרצועת עזה ולחמאס", ו"חוסר מוכנות" לתוכנית חמאס לפלישה קרקעית המונית, שכונתה "חומת יריחו". הדו"ח קבע כי מתקפת הפתע של חמאס "לא צצה מתוך ואקום או חוסר מידע - להיפך", וכי מידע מודיעיני ישיר "יכול וצריך היה להוביל להתרעה ולתגובה מבצעית משמעותית" אם היה מנותח כראוי.
זמיר הדגיש כי הפרסום הוא חלק מבנייה מחדש של האמון הלאומי. "שקיפות היא תנאי הכרחי לשמירה על אמון הציבור בצה"ל. זוהי גם דרישה בסיסית ליכולתנו להשתפר", הוא אמר. "ממצאי הוועדה אינם המילה האחרונה".
הכי מעניין
הרמטכ"ל אייל זמיר יחד עם מפקד פיקוד דרום יניב עשור ומפקד אוגדת עזה ברק חירם | צילום: דובר צה"ל
קצינים לשעבר אמרו ל-JNS כי בעוד שהדו"ח מפרט תקלות, הוא אינו מתייחס למשבר הדוקטרינה הצבאית העמוקה יותר, מה שאפשר לחמאס לפעול מבלי שיבחינו בו ולתקוף בעוצמה רבה. אל"ם (מיל') ד"ר חנן שי, חבר לשעבר בוועדת החקירה של מלחמת לבנון השנייה, אמר כי התחקיר הנוכחי אינו שלם משום שחסרה בה מומחיות ב"אמנות המלחמה".
"זה לא קרה כי פתאום כולם הפכו לחסרי משמעת", הסביר שי. "הדבר המרכזי שלא מוזכר… הוא שהאירועים התרחשו משום שצה"ל פעל בשנים האחרונות לפי דוקטרינת ההרתעה, ולא לפי דוקטרינת הניצחון המוחלט". הוא תיאר כוח המתמקד בתקיפות מדויקות וב"בנקי מטרות", ולא בדומיננטיות בשדה הקרב. "הכל עובד לפי מאגרי מידע של מטרות", הוא אמר, "במקום לראות איך להכריע את האויב מהר. זאת תקלה חמורה מאוד".
עוד כתבות בנושא
שי הזהיר כי גם ועדות חקירה קודמות זיהו את הפגמים הללו, אך מערכת הביטחון נכשלה בתיקונם. לדבריו, המתחקרים הנוכחיים "שייכים לדור 'אשר לא ידע את יוסף'", מה שמצביע על בעיה מערכתית שורשית. תחקור ראוי, הוא אמר, חייב לרדת לעומק את הסיבות השורשיות ולא רק לתאר אירועים: "אנחנו צריכים גם לגלות מאיפה זה הגיע, ולתקן את הדברים האלה".
הוא גם דחה את הטענה שהמודיעין נכשל בפירוש האיום של חמאס. "מי שאחראי להסביר את המצב הוא לא המודיעין, המפקד הוא זה שאחראי", הוא טען.
צבא נטול אוטונומיה וגמישות
סא"ל (מיל') דורון אביטל, מפקד לשעבר של סיירת מטכ"ל, אמר ל-JNS כי עשרות שנים של פיקוד ריכוזי נטלו מצה"ל את האוטונומיה והגמישות בשטח. הוא השווה את מבנה הצבא לרכב ללא מתלה עצמאי: "אם כולם על אותו ציר, אי אפשר לספוג זעזועים אינדיבידואליים, ואז הציר נשבר. כל המערכת אורגנה ממבנה נוקשה".
אביטל גם ציין נטייה מסוכנת לכיוון תלות טכנולוגית על פני מוכנות לקרב. "כוונות הברזל של הצבא נשחקו", הוא אמר, וציין את הזנחת הליכי התרעה מוקדמת מסורתיים כמו כוננות עם שחר, במסגרתו מתקיים תגבור של איוש מוצבים ועמדות עם שחר, כדי להבטיח ביטחון היקפי ומוכנות גבוהה לקראת אור ראשון.
תרבות של הימנעות מסיכונים החמירה את המצב, הוא הוסיף, "במקום לקיחת סיכונים דינמית… שהיא בדיוק מה שמחפש חיכוך עם האויב". הוא הצביע על הירצחם של אזרחים וחיילים במרחבים מוגנים ובמקלטים ואמר כי התפיסה ההגנתית הזו לא מנעה מהם למות.
עוד כתבות בנושא
הדו"ח מקטלג ליקויים חריפים בכל הפיקודים:
- המטה הכללי המעיט בערכו של חמאס ולא הצליח להתכונן ל"צבא טרור".
- מנהלת המבצעים לא הובילה את ההכנות לתרחיש של מלחמת פתע.
- המודיעין נכשל במעקב אחר יכולותיו הגוברות של חמאס ובזיהוי ההכנות הסופיות.
- פיקוד הדרום נכשל באחריותו להתרעה ובהגנה.
- חיל האוויר לא פיתח תגובה לאיומים בגובה נמוך וחסר מודעות מצבית.
- חיל הים נכשל באבטחת קו החוף מלכתחילה.
מחבלי חמאס שורפים טנק ישראלי ב־7 באוקטובר | צילום: גטי אימג'ס
הדו"ח מציין כי אילו ההתרעות היו מגיעות מוקדם יותר, גם חיל האוויר וגם חיל הים היו יכולים להגיב מהר יותר.
הדו"ח מדגיש גם אומץ לב יוצא דופן בתנאים בלתי אפשריים. "מפקדי צה"ל רבים מיהרו מיד לגזרה הדרומית - מבלי שנקראו ובלי פקודות… חלקם שילמו על כך בחייהם", נכתב בדו"ח.
עוד כתבות בנושא
