"נחפשה דרכינו ונחקורה". האמירה הזו במגילת איכה עוברת אלינו מדור לדור. במורשת הזו מיותר להסביר את החובה לחקור ולהתבונן בכל מה שקרה ב־7 באוקטובר 2023 ובכל מה שהביא לכישלון הנורא שלא היה כמותו בתולדות מדינת ישראל. הרמטכ"ל הקודם, רא"ל הרצי הלוי, הוביל את צה"ל לערוך סדרת תחקירים מקיפה בעיצומה של המלחמה. זכיתי ללמוד מקרוב את התחקירים עם הצגתם למטה הכללי בפברואר 2025. קובץ התחקירים מגיש מסד נתונים ראוי שמציב נקודת מוצא לכל תחקיר נוסף. זהו בסיס נתונים הכרחי לכל ועדת חקירה שתידרש ללמוד מה התרחש ביממה הראשונה למלחמה, החל בהגעת הידיעות הראשונות בליל 6־7 באוקטובר. על כך ראוי רא"ל הלוי להערכה.

למול עומק הכישלון, כל אדם בישראל מבקש לדעת כיצד זה היה יכול לקרות והיכן היה צה"ל הנפלא באותו הבוקר. כמענה לשאלות, מרבית התחקירים הוצגו בגלוי לציבור. לצערי, בהלך הרוח הציבורי הוטל בתחקירים ובקצינים החוקרים חשד לטיוח ואף להטיית האמת. בשאיפה לביסוס אמון הציבור בצה"ל ומתוך הכרת החובה המקצועית ללמידה ביקורתית, עם כניסתו לתפקיד החליט הרמטכ"ל רא"ל אייל זמיר להעמיד את התחקירים לבחינה בלתי תלויה בידי ועדת אלופים בראשות אלוף סמי תורג'מן. הוועדה שקדה על משימתה במשך חצי שנה והגישה השבוע את מסקנותיה בדו"ח מקיף.

לא מפתיע שנקבע כי כמה מהתחקירים אינם ממצים את נושא החקירה, אך גם בהם לא הייתה נימה של חשד להטיית אמת. ככל שמתמקדים בחקירת סוגיות מערכתיות מורכבות, שום תחקיר לחימה אינו מקיף באופן סופי וחד־משמעי את כל השאלות. אלא שבחברה מודרנית שמתנהלת בתודעה הנדסית טכנולוגית, רק מעטים מבינים את ייחודה ומורכבותה של תופעת המלחמה. בכל חקירה כזאת מתגלה הבדל מהותי בין חקירת אירועי לחימה לחקירות הנדסיות כמו חקירת התרסקות של מעבורת חלל. ההבדל הוא שלתאונת מעבורת בנאס"א אין תלות בהקשר חברתי רחב. הכישלון של צה"ל, לעומת זאת, כרוך ברוב ממדיו במכלול התרבותי הרחב העוטף את החברה הישראלית.

זאת המסגרת התודעתית שבה יש לבחון את החסך המובהק בסדר הכוחות שהוקצו להגנת גבול רצועת עזה, ואת היעדרה של עתודה מערכתית למגננה אסטרטגית. לחברה הישראלית היה נוח בסגירת אוגדות וחטיבות בצבא היבשה ובצמצום גיוס המילואים. באווירת השלווה המדומיינת, לחברה הישראלית היה נוח ורצוי שהחיילים הסדירים יגיעו לחופשת סוף שבוע לפחות אחת לשבועיים. וכך פגשה אוגדת עזה את מתקפת חמאס בבוקר שמחת תורה כאשר מחצית מהלוחמים בחופשת חג. מבחינה מקצועית האחריות לכשל הזה מוטלת במלואה על מפקדי צה"ל. אולם התנאים שחוללו זאת נובעים במידה לא מבוטלת מהלכי הרוח של החברה, שנדרשת גם היא לדין וחשבון נוקב.

כמו בתגובות לפרסום מסקנות התחקירים בפברואר, גם הפעם עלו בשיח הציבורי קולות אכזבה התובעים מסקנות אישיות. הציפייה למיצוי דין ולענישת קצינים אחראיים ראויה למבט ביקורתי. לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות בסוגיה חייבת לעמוד בראש ובראשונה טובת צה"ל והמדינה, הזקוקים לקצינים מוכשרים ומנוסים. האחריות והסמכות מופקדות בעניין הזה בידי ההנהגה הלאומית העליונה, שנדרשת להתעלות מעל תביעות זעם הקהל.

על חובת הכבוד למפקדי צבא שכשלו לימדו הרומאים, כפי שתיאר מקיאוולי: "לא זה בלבד שהרומאים היו פחות כפויי טובה מבני רפובליקות אחרות, אלא שגם בעומדם להטיל עונש על מפקדיהם היו מתונים בדינם וזהירים בכבודם יותר מכל האחרים. קלקל שר הצבא בזדון, ענשו אותו במתינות, קלקל בשגגה או מחמת חוסר הדעת, לא חייבו אותו בשום עונש, ואדרבא, היו נותנים לו פרס ומודיעים לו כבוד ויקר... סבורים היו שחשיבות גדולה נודעת לכך ששרי הגייסות יוכלו להתמסר לתוכניותיהם ברוח חופשית ובזריזות ולא תוסח דעתם... כי לא רצו להוסיף קשיים וסכנות על עניין שכל עצמו קשה ומסוכן".

כאן טמון שיעור חשוב להנהגת מדינת ישראל, שטרם גיבשה בתחומי הצבא והמלחמה מסורת ריבונית של עמידה איתנה מול גלי סחף ברגשות הציבור.