התפיסה שישראל התקפלה מבוססת על אוסף ספקולציות

תודה. 1,895 ישראלים שילמו בחייהם במהלך מלחמת שמחת־תורה שפרצה לפני שנתיים. מתוכם 979 אזרחים, ועוד 916 חללי צה"ל. מבין החיילים, 329 נפלו ב־7 באוקטובר וקרבות הבלימה, 468 לוחמים נפלו בתמרון בעזה, 85 נפלו בחזית לבנון, 32 נפלו ביו"ש, ו־2 לוחמים נפלו מנפילת כטב"ם עיראקי. בסך הכול אומתו 1,163 ישראלים שנרצחו או נפלו בקרב ביום הטבח.

מתחילת המלחמה נפצעו 6,333 חיילי צה"ל, בהם 945 באורח קשה. כיום עדיין מאושפזים בבתי החולים 16 פצועים קשה, ו־136 פצועים בינוני. מבין חללי צה"ל, כ־85 מצאו את מותם כתוצאה מירי דו"צ או תאונות מבצעיות. משרד הביטחון מנה בשנתיים האחרונות 1,973 הורים שכולים שנוספו, 885 יתומים, ו־3,481 אחים ואחיות שכולים. כמעט 80 אלף ישראלים הוכרו במהלך המלחמה כנפגעי פעולות איבה, בהם יותר מ־30 אלף על בסיס נפשי. הנתונים מבוססים על פרסומים של צה"ל, הביטוח הלאומי, משרד הביטחון, המכון למחקרי ביטחון לאומי ומעקב אישי. ייתכנו כפילויות בספירה בין אזרחים לאנשי כוחות הביטחון.

מה נשתנה

שתי גרסאות נשמעו בימים האחרונים בעניין שחרור החטופים וכיצד הגענו אליו. הגרסה הראשונה הולכת כך: חמאס התקפל מדרישותיו הקודמות והסכים לוותר על קלף החטופים במלואו כצעד ראשון בהסכם. בשלב הבא הארגון יתפרק, או שהלחימה תחודש. הגענו להישג בזכות הלחץ הצבאי שהוגבר במבצע לכיבוש עזה, יחד עם ההפצצה הכושלת בדוחא שהובילה להיפוך העמדה הקטארית וללחץ על חמאס לאמץ את המתווה. כל זאת כמובן בניצוחו של טראמפ, שתוכנית 21 הנקודות שלו רתמה את כל העולם הערבי נגד חמאס.

הגרסה השנייה מספרת סיפור שונה. ישראל היא שהתקפלה מדרישותיה הקודמות והסכימה לוותר על מיטוט שלטון חמאס. המלחמה הסתיימה הלכה למעשה. חמאס הסכים לתנאים הללו או דומים להם גם קודם, ומה שהשתנה זה עמדת נתניהו, שמצידו העדיף להמשיך את המלחמה עוד ועוד. למה עמדתו השתנתה? סיבה אחת ויחידה – דונלד טראמפ כופף אותו. הנשיא האמריקני לא רוצה לשמוע יותר על המלחמה, וזוהי תחילת, אמצע וסוף הסיפור. ישראל הייתה יכולה לקבל את אותה תוצאה כבר לפני שנה ויותר. תוכנית 21 הנקודות שמאזכרת את פירוז עזה ופירוק חמאס היתה מצע כללי למו"מ, ואולי מועילה כמס שפתיים לגיוס תמיכת הימין הישראלי, אבל בסופו של דבר המלחמה נגמרה, החטופים חוזרים, וחמאס נשאר בשלטון בעזה.

בקיצור, כרגע רוב הציבור הישראלי מפגין שמחה כנה על מתווה טראמפ. אבל הוויכוח הוא אם חמאס התקפל ואיום המשך המלחמה בעינו עומד, או שהמלחמה נגמרה וישראל התקפלה. אני לא יודע איזו גרסה נכונה יותר; המציאות תגלה לנו בתוך כמה חודשים. בינתיים אנסה לשכנע אתכם שגרסת "חמאס התקפל" מבוססת הרבה יותר על המציאות, על סעיפי ההסכם ועל הצהרות פומביות, ואילו גרסת "ישראל התקפלה" היא כרגע בעיקר אוסף של ספקולציות.

מה דרש כל צד? ב־17 באפריל 2025 התראיין ח'ליל אל־חיה, ראש צוות המו"מ של חמאס, ואמר שהארגון מוכן לשחרר את כל החטופים בעסקה כוללת בלבד, ובתנאים הבאים: נסיגה מוחלטת של צה"ל מרצועת עזה, ופתיחה מיידית בשיקום הרצועה על תקציבי המיליארדים שלו (כשחמאס עדיין בשלטון). שבוע אחר כך התראיין "בכיר בחמאס" לסוכנות AFP והבהיר שתמורת שחרור כלל החטופים, הארגון דורש גם הפסקת אש לחמש שנים, עם ערבויות בינלאומיות לסנקציות על ישראל במקרה של הפרה. על כל אלה נוספה כמובן דרישת שחרור סיטוני של מחבלים. בנוסף, חמאס הסכים לאורך כל המלחמה שממשלת טכנוקרטים פלסטינית תנהל את הרצועה, כל עוד הוא שומר על כוחו כארגון הצבאי החזק ברצועה.

ומה דרשה ישראל? בשבוע הראשון של אוגוסט 2025 התכנס הקבינט המדיני־ביטחוני וקבע חמישה עקרונות לסיום המלחמה: 1. פירוק חמאס מנשקו. 2. השבת כלל החטופים, החיים והחללים כאחד. 3. פירוז הרצועה – מבטיחים שלא מייצרים נשק ברצועה ולא מבריחים נשק לתוכה. 4. שליטה ביטחונית ישראלית ברצועת עזה, ופרימטר ביטחוני. 5. ממשל אזרחי חלופי שאיננו חמאס או הרשות הפלסטינית.

נכון לזמן כתיבת שורות אלה, שוחררו כל החטופים החיים שחמאס החזיק, והחל, אם כי בגרירת רגליים, תהליך החזרת החללים. צה"ל נסוג ל"קו הצהוב" והוא שולט כרגע ב־53% משטח רצועת עזה, ומשאיות הסיוע נכנסות לרצועה באותו מתווה של הפסקת האש הקודמת בינואר 2025. במילים אחרות: חמאס התקפל בבירור מדרישתו לנסיגה מלאה ומוחלטת בטרם ישחרר את החטופים. אבל אין גם ספק שישראל עוד לא קיבלה את כל מבוקשה במה שהקבינט הגדיר כ"ניצחון". מבין חמשת העקרונות, מימשה ישראל עד כה את סעיף החטופים באופן לא מלא (בינתיים), וחצי מסעיף 4 שכן היא שולטת בפרימטר מורחב בהרבה מזה שהקבינט חלם עליו באוגוסט. סעיף וחצי מתוך חמישה.

חורים עמומים

עד כאן עסקנו בעבר ובהווה, אבל זה היה, כידוע, רק שלב א' של מתווה טראמפ. הנשיא האמריקני כבר בישר השבוע שהצדדים דנים על שלב ב', שבמסגרתו אמורים חמאס והפלגים להתפרק ועזה להתפרז, כך ש"כל התשתיות הצבאיות, התקפיות או טרוריסטיות, כולל מנהרות הטרור ומפעלי ייצור הנשק, יושמדו ולא ייבנו מחדש" (סעיף 13). ישראל לא תכבוש ולא תספח את עזה, אבל תשלוט בפרימטר לאורך הגבול, שהנסיגה אליו תהיה בהתאם להתקדמות הפירוז (סעיף 16), והרצועה תנוהל זמנית על ידי מועצה בראשות דונלד טראמפ וטוני בלייר, וייפרס בה כוח בינלאומי (ISF), עד שהרשות הפלסטינית תעבור רפורמה שבמסגרתה תידרש לוותר על זכות השיבה, להכיר בישראל כמדינה יהודית, בגבולותיה ובירושלים כבירתה, תסכים לשליטה צבאית ישראלית בכל המרחב שממערב לירדן, תפסיק להעביר משכורות למחבלים, ותעצור את ההסתה במערכת החינוך הפלסטינית (סעיף 9). אשרי המאמין.

יש בתוכנית עוד היבטים רבים, ועיקרם המעורבות הקטארית והטורקית, וההכרה המעורפלת במדינה פלסטינית, אבל נתרכז בנושא שלנו - תנאי העסקה בהשוואה לדרישות. הטקסט היבש של התוכנית כולל כמעט את כל חמשת העקרונות שאימץ הקבינט הישראלי לסיום המלחמה (פירוק חמאס, השבת החטופים, פירוז, פרימטר, וממשל אזרחי חלופי), למעט נעדר אחד בולט – חופש פעולה צה"לי ברצועת עזה. לא כתוב שיש, אבל גם לא כתוב שאין. התוכנית עמומה לגבי מה שזכה לכינוי "המודל הלבנוני", שבמסגרתו צה"ל נהנה כבר חודשים ארוכים מהיכולת להמשיך לתקוף מהאוויר כל פעילות טרור או התעצמות, אף על פי שאנחנו ב"הפסקת אש".

מאמיני גרסת "ישראל התקפלה" משוכנעים שכל אלה משאות שווא ומדוחים. לשיטתם, נתניהו ואנשיו נאחזים בכל מיני סעיפים, אבל הנשיא טראמפ מתרכז בסיפור הרבה יותר גדול ופשוט – סיום המלחמה. הקמפיין הבולט שלו לזכייה בפרס נובל לשלום מבוסס על הרצון להפסיק לראות בטלוויזיה הפצצות בגזרת עזה, ולא כל כך מעניין אותו מה כתוב בהמשך המסמך. הוא רואה במתווה שלו "סיום סכסוך של 3,000 שנה", ומכריז בכל הזדמנות ש"המלחמה הסתיימה". במקביל הוא מחמיא לארדואן, חותם על ברית הגנה עם קטאר, ומזכיר בכל הזדמנות שנתניהו חייב לרכך את אופיו הקשה כי כבר אין מלחמה.

באקלים הזה, לטענתם, אין שום סיכוי שטראמפ יאפשר לנתניהו לחדש אותה אם חמאס לא יתפרק מרצונו החופשי. "המלחמה נגמרה", הכריז הנשיא עם עלייתו למטוס בערב שמחת תורה. לשאלתה של כתבת מדוע נתניהו לא הכריז על כך בעצמו, טראמפ חזר והבהיר שלוש פעמים: "המלחמה נגמרה, המלחמה נגמרה, המלחמה נגמרה, בסדר? את מבינה את זה?"

הבעיה היא שכל התפיסה הזו נשענת על הכרזות פומביות של נשיא ארצות הברית, ומהן יש מגוון גדול. בנאומו הבלתי־נשכח בכנסת השבוע חזר טראמפ על ההכרזה הגרנדיוזית ש"זה לא רק סוף המלחמה, זה סוף עידן הטרור והמוות", אבל גם הדגיש ש"כל האזור תומך בפירוז חמאס ושעזה לא תהווה איום על ישראל". בפסגת שארם א־שייח' התעקש נשיא ארה"ב, לצד מנהיגי מדינות ערב, שההסכם שלו יחזיק מעמד ויביא "מזרח תיכון חדש", אבל בה בעת שר ההגנה שלו פיט הגסת' אמר ש"ארה"ב תשמיד את חמאס". ואם זה לא מספיק, במוצאי שמחת תורה שאלה כתבת בבית הלבן את הנשיא כמה זמן ייקח לחמאס להתפרק מנשקו, והוא הודיע: "הם יתפרקו מנשקם כי הם אמרו שהם יעשו את זה, ואם הם לא יתפרקו, אנחנו נפרק אותם. הם יודעים שאני לא משחק משחקים. זה יקרה מהר, ואולי גם באופן אלים, אבל הם יפורקו מנשקם, את מבינה אותי? אני דיברתי עם חמאס ואמרתי 'אתם הולכים להתפרק מנשק, כן?' והם אמרו 'כן אדוני, אנחנו הולכים להתפרק מנשק'. הם יתפרקו, או שאנחנו נפרק אותם".

פסיכולוגיה בשקל

אז הנה סיכום ביניים: גרסת "חמאס התקפל" מבוססת על נוכחות צה"ל בשטח הרצועה, על דרישות חמאס המוקדמות לעומת סעיפי ההסכם הנוכחיים, ועל המחויבות הפומבית של הנשיא טראמפ להביא בהמשך לפירוק חמאס ופירוז עזה. גרסת "ישראל התקפלה" מבוססת על... על מה בעצם? על התקווה שטראמפ יהיה נאמן להצהרותיו ביחס לפרוץ השלום וסיום המלחמה, ויתעלם מהצהרותיו לגבי פירוז הרצועה ופירוק חמאס. הן מבוססות על ניתוח פסיכולוגי ספקולטיבי של נשיא ארצות הברית כילד שכל חפצו במדליה תוצרת נורווגיה ושמסתנוור מהזהב הקטארי, ופחות או יותר זהו. ראיות ממשיות – אין.

אדגיש שוב: ייתכן שכל הפסיכולוגים־בשקל שמדברים בטלוויזיה מבינים את צפונות ליבו של דונלד טראמפ יותר טוב מכולם, ובעוד כמה חודשים נגלה שהם צדקו ואכן ישראל ויתרה על מטרות המלחמה שדיברו על הפלת שלטון חמאס. באופן אישי אני שמח מאוד על ההסכם כפי שפורסם, וחשדן מאוד ביחס לשאלה אם אכן גילו לנו את כל חלקיו. אבל קשה שלא להבחין בכך שגרסת "ישראל התקפלה" ו"הארכנו את המלחמה לשווא" מפומפמת על ידי פרשנים שכבר לפני עשרה חודשים הסבירו לנו ש"טראמפ החליט שהוא רוצה שלום ולא מלחמה, ולכן הכתיב את פרטי העסקה על הראש של נתניהו" (בן כספית, 17.1.25), וש"טראמפ לא יניח לנתניהו לחדש את המלחמה" (אמיר אורן, 15.1.25).

גם לפני מלחמת "עם כלביא" עם איראן היו כמה שבועות שבהם טראמפ דיבר בשני קולות, וכל שמנה וסלתה של הפרשנות הישראלית התגייסה להסביר שאין שום סיכוי שנשיא ארה"ב ייתן לישראל לתקוף באיראן. משהתרחשה התקיפה, אותה קבוצה הסבירה שמדובר בהימור משוגע שהרי אין ודאות שצבא ארה"ב יביא את "הרגל המסיימת" ויתקוף בפורדו, ונימקו - הדבר האחרון שטראמפ רוצה הוא הסתבכות אמריקנית במלחמות של אחרים. בדיעבד, חלקם לפחות הודו שהם שוטו ונפלו בפח, אך זה לא מנע מהם להתרסק ב־200 קמ"ש אל ההזדמנות הבאה ולפרשן כאילו טראמפ למעשה דופק את נתניהו עד העצם.

וזה כבר אירוע פסיכולוגי שבאמת דורש פרשנות. כיצד אנשים שכבר טעו כמה פעמים בהערכת כוונותיו של נשיא ארצות הברית, יושבים זחוחים באולפנים ומסבירים בידענות בדיוק מה טראמפ רוצה, איך "טראמפ לא ייתן" או מה טראמפ החליט מאחורי הקלעים, כאילו הוא מרמה את כל העולם ומגלה את האמת רק להם? איך אלוף במיל' ישראל זיו, עם כל הרקורד המפוקפק של תחזיותיו, יושב השבוע באולפן חדשות 12 ומסביר ללא חשש או סייג ש"המלחמה הסתיימה. כל הטענות שאפשר יהיה לחזור ולתקוף אלה טענות מופרכות. לטראמפ אין שום כוונה שיחזרו למלחמה"?

הייתי רוצה להבין כיצד עיתונאי שמתהדר בבקיאות בפרטים כמו אוהד חמו, למשל, כותב ש"חמאס הציעו מהרגע הראשון שחרור כל החטופים... נתניהו, בן־גביר ואחרים מנסים כעת לשכתב את ההיסטוריה ולספר שהפעם זה מתווה חדש". האם הוא, ואחרים שסיפקו פרשנות דומה, אכן סובלים מבורות כה עמוקה בפרטי ההסכם, בדרישות חמאס במתווים קודמים, ובהבדלים במציאות בשטח? פסיכולוגים־בשקל היו מאבחנים כאן הפרעה בשם "ביביזם" – מיקוד כה טוטאלי בביבי כאבן הראשה של כל טיעון, עד כדי איבוד היכולת לשפוט את העובדות כהווייתן.