"ישראל היא סרטן, והסרטן הזה בהחלט יושמד בעזרת האל ובידי העם הפלסטיני וכוחות ההתנגדות ברחבי האזור", כך אמר המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, ב-3 באוקטובר 2023, במסגרת נאום שנשא. טבח ה-7 באוקטובר, שהגיע ארבעה ימים בלבד לאחר מכן, הפך לא רק ליום השחור בתולדות המדינה, אלא גם לקטליזטור שהניע שרשרת אירועים שתשנה את פני המזרח התיכון ובראשה המלחמה באיראן. מבט מפוכח על מבצע "עם כלביא", מה ישראל השיגה בו ומה לא ועל העימות העתידי בין ישראל לרפובליקה האסלאמית.

כמה כמה: האם ישראל ניצחה במלחמה?

"מה יקרה ביום שאחרי מתקפה ישראלית כנגד מתקני הגרעין באיראן?... ניסיון מלחמת איראן-עיראק מלמד שכל עוד איראן נחושה ומונעת מכוח הקנאות הדתית והרדיקליות האידיאולוגית, אין כמעט דבר שיכול לעצור אותה. איראן עלולה להמשיך ולהילחם בכל מחיר, עד שתשיג את מטרתה - השמדת ישראל.

בבוא העת תצטרך ישראל לבחור בין שתי אפשרויות: מלחמה בעצימות גבוהה או איראן גרעינית. 'ההשלכות של הנחתת מכה מקדימה תהיינה כואבות מאוד לישראל', העריך בכיר במערכת הביטחון ב-2008, 'אבל פצצה גרעינית בידי איראן יכולה להשמיד את מדינת ישראל'".

הטקסט הזה נכתב בשנת 2011 בספרם של יועז הנדל ויעקב כץ, "ישראל נגד איראן" והגם שמאז עברו הרבה מים כבדים במתקן הגרעין באראכ, התחזיות שפרסם בשעתו לא השתנו הרבה ביחס להערכות מתוך מערכת הביטחון מהשנים האחרונות. גם התרחיש האופטימי ביותר היה אופטימלי פחות ממה שהתרחש במציאות עם הישגים מבצעיים חסרי תקדים ברמה בינלאומית ומינימום נפגעים.

לא מעט גורמים בארץ ובעולם טוענים כי לא היו ראיות לכך שאיראן אכן פורצת לגרעין, אך גם בהנחה שהם צודקים, התקיפה הישראלית הביאה למספר הישגים. תצוגת היכולות שמסייעת להרתעה של איראן ויתר אויבינו, העוצמה שמפתה מדינות נוספות להתקרב אלינו, חיזוק היחסים עם ארה"ב וכמובן פגיעה מסוימת בפרויקט הגרעין - גם אם לא בדקה ה-90' - האיום האסטרטגי הגדול ביותר על המדינה מזה עשרות שנים.

ישראל הנחילה לאיראן תבוסה היסטורית. כוחות הביטחון תפקדו באופן מופלא בהתקפה כשהשיגו שליטה בשמי איראן וגם על אדמתה ובמקביל הציגו יכולת מצוינת גם בהגנה, שהטשטשה חלקית בשל הכאב על קורבנות הטילים האיראניים. אלא שמלחמה היא לא משחק כדורגל וגם אם הסבת יותר נזק ליריבך, אין זה בהכרח אומר שניצחת והשאלה האמיתית היא מה בעצם השיג מבצע עם כלביא, ובעיקר עד כמה איראן רחוקה כיום מלהשיג פצצה גרעינית?

מהם הנזקים לפרויקט הגרעין האיראני?

האם נכסי הגרעין במתקן בפורדו - או לפחות חלקם - שרדו את המתקפה האמריקנית? האם מאגר האורניום המועשר בכלל פונה משם לפניה? האם קיימים עוד מתקני גרעין סודיים שלא מוכרים אפילו לגופי הביון המערביים? מה בנוגע לצנטריפוגות שיתכן והוטמנו באתרים שונים ברחבי איראן העצומה? והאם שיבושי חשמל ומתקפות סייבר ישראליות הצליחו להרוס את העשרת האורניום שאוכסן בצנטריפוגות שבמתקני הגרעין?

השאלות הללו ואחרות יוצרות חוסר ודאות ביחס לעתיד ובהחלט מהוות סיבה לדאגה. בינתיים, התגלעה מחלוקת באשר לאפקטיביות של התקיפות ועד כמה משטר האייתוללות רחוק מלהחזיק בנשק גרעיני כיום.

אנחנו יודעים שלפחות חלק משרשרת הייצור האיראנית לא נפגע, כמו למשל מכרות האורניום ב-סקהאנד (הגדול באיראן) וב-גצ'ין, הידוע יותר כבנדר עבאס, או מתקן העיבוד בארדכאן מרכז את עפרת האורניום הגולמית ל"עוגה צהובה". מאידך, חלקים אחרים בשרשרת, כמו האתר בנתנז או מתקני העיבוד וההמרה באספהאן, הושמדו, ואחרים, כמו מספר מרכזים בטהרן, או המתקן בפרצ'ין נפגעו לפחות חלקית.

כלומר, לא ניתן לסכם את התקיפה הישראלית באיראן וזאת מפני שאנחנו לא יודעים מה היו תוצאותיה הסופיות.

הנזק הבטוח ביותר

עם זאת, יש היבט אחד שלא מקבל מספיק ביטוי בסיכומי המלחמה: הגורם האנושי.

חיסולם של רבים מבעלי התפקידי הבכירים ביותר בצבא יחד היה מהווה מכה ניצחת עבור כל צבא, אך עבור הצבא האיראני מדובר על מכה משמעותית אף יותר. מלבד בעיית הפיקוד והשליטה המובנית באיראן כתוצאה מכך שבמדינה מתפקדים בפועל שני צבאות, צבא איראן ומשמרות-המהפכה (משה"מ), שמשחקת תפקיד כשראשים בשני הגופים מחוסלים, לאיראן יש בעיה נוספת: הוותק.

חלופת תפקידי הצבא באיראן מתרחשת בתדירות נמוכה מאוד. כך למשל, מפקד חיל-האוויר במשה"מ, אמיר עלי חאג'יזאדה, שימש בתפקידו 16 שנים, אחרים כמו מפקד הכוחות המזוינים של איראן, מחמד חסין באקרי, ומפקד מערכת-הביטחון בחירום, ע'לאם עלי רשיד, שימשו בתפקידם תשע שנים "בלבד". תחלופה פתאומית של מספר רב של גורמים בכירים וותיקים היא לא עניין של מה בכך.

כאן אנחנו מגיעים לחלק הבטוח ביותר, ויתכן שגם המשמעותי ביותר, שנפגע בתוכנית הגרעין עצמה: מוקד הידע.

"אם תפגעו במתקני הגרעין שלנו, נבנה אלף אחרים. אתם יכולים לפגוע בהם, אבל לא תצליחו לפגוע בידע שצברנו", הזהיר נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, את ישראל לפני מספר חודשים. אלא שישראל ערערה על התפיסה של פזשכיאן וחיסלה כ-15 ממדעני הגרעין המובילים במדינה.

יתכן שמלאי האורניום לא נפגע, יכול להיות שלפחות כמה מהצנטריפוגות נותרו בשלמותן, ואולי אף הידע שצברו המדענים נכתב ולא נפגע. אבל במקום המורכב אליו הגיע פרויקט הגרעין האיראני, בו החלק החסר הוא ה"הנשקה", הפיכת האורניום לפצצה, הגורמים המובילים שעבדו על השלמת השלב - חוסלו. בדומה לחשש ממתקני גרעין סודיים שגופי הביון המערביים לא מכירים, גם כאן יש לקוות שהאיראנים לא הכשירו מדענים נוספים מתחת לרדאר וגם לא יקבלו סיוע בשלבים המכריעים ממדעני גרעין רוסיים.

איראן מצויה במשבר כלכלי ופוליטי כבד וכלל לא בטוח שהמשטר יוכל להרשות לעצמו לנתב את מרב המשאבים לטובת פרויקט הגרעין בתקופה הקרובה. בשקלול הנזק לפרויקט הגרעין, ובפרט למוקד הידע, יחד עם המצב הפנימי באיראן והאחיזה שנראה שיש לארגוני הביון המערביים במדינה - אני מאמין שמדובר בפער שייקח לאיראנים מספר שנים לסגור, וזאת בתנאי שלרפובליקה האסלאמית אין כמה אסים גדולים בשרוול.

במשך ימי המבצע התבדחו במסדרונות המוסד שבעוד כמה ימים יהיה אפשר לסגור את הארגון כי כבר לא תישאר להם עבודה, אבל לצד ההלצות הם הבינו מצוין שאיראן עוד צפויה לייצר להם עבודה רבה בשנים הקרובות.

Fool me once - shame on you, fool me twice - shame on me

למה במערכה הבאה יהיה קשה יותר?

למבצע הזה נערכה ישראל במשך שנים, החל בגיוס סוכנים בשטח איראן, עובר באימוני חיל האוויר - שבמהלך המלחמה התנסה מספר פעמים בהפצצות הרחק מהבית בתימן ובאיראן עצמה, לרבות התקיפה באוקטובר האחרון שהיוותה הכנת שטח למבצע עם כלביא - וכלה בהטעיות של ראש הממשלה נתניהו והנשיא טראמפ.

מהצד השני של המשוואה ניתן למצוא את איראן, שהתבוסה הצבאית שנחלה הותירה אותה המומה ומושפלת אף יותר מכפי שחשנו אנחנו ב-7 באוקטובר. מובן שאין מקום להשוואה מבחינת ממדי הכאב והטראומה של האובדן האזרחי, אך במישור הצבאי הרפובליקה האסלאמית ספגה מכה קשה בהרבה. הפגיעה בפרויקט הדגל של איראן, עליו היא עומלת כבר עשרות שנים, ופגיעה עמוקה בכבודה כשמטוסי האויבת הגדולה שלה מטיילים בחופשיות במרחב, הותירו בה חותם עמוק.

האיראנים לא טיפשים ואני מעריך שבסבב הבא, ככל שיהיה כזה, הם יבואו מוכנים בהרבה. קברניטי המשטר מבינים שהם נחותים מהיכולות הישראליות בכל קנה מידה. אך בשבוע שעבר נחשף כי שר ההגנה האיראני, עזיז נסירזאדה, המריא לסין במטרה לשדרג את הצי-האווירי של מדינתו ולרכוש מטוסי צ'נגדו J-10C סיניים, המתקדמים בהרבה מאלה שיש כיום לרפובליקה האסלאמית.

לצד חיזוק צי המטוסים, סביר להניח שאיראן תשדרג את מערך ההגנה-האווירית שלה, כך שתקיפות יהיו מורכבות יותר. במישור ההתקפי, התוכנית של משטר האייתוללות היא ייצור 3,000 טילים בליסטיים בשנה. אם תעמוד בכך, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בתוך מספר שנים מול איום אדיר לעורף הישראלי.

גם ארגוני הפרוקסי, בדגש על חזבאללה, עלולים להתאושש מהמכות שחטפו ובכך ליצור מצב לפיו תקיפה ישראלית באיראן בהכרח תכניס אותנו למלחמה רב-זירתית. במשך למעלה מ-40 שנה, נועד ארסנל הטילים שלו להיות קו ההגנה הראשון של איראן ואילו ארגון הטרור הלבנוני היה נכנס למערכה במלוא כוחו המשימה הישראלית הייתה מורכבת בהרבה.

בנוסף, ישראל חשפה נכסים אסטרטגיים במסגרת המבצע. גורם המעורה בפרטים מסר לי כי איראן הצליחה לאתר מספר פרצות אבטחה מרכזיות שדרכן פעלה ישראל במסגרת מבצע עם כלביא ולאטום אותן, כך שגם בהיבט הזה יתכן שהעימות הבא יהיה מאתגר יותר.

Rich getting richer

למה היתרון הישראלי צפוי להישמר

כאמור, הרפובליקה האסלאמית נמצאת כיום בשיאו של משבר כלכלי ואנרגטי עמוק שרק הולך ומחריף. מלבד זאת, רבים באיראן מתנגדים לשלטון האכזרי, לכליאה ההמונית, לעינויים, להוצאות להורג, וכן לחוקי השריעה הדתיים ולמחיקת הזהות הפרסית-זורואסטרית של המדינה.

חוקר איראן, ד"ר רז צימט, אמר לפני מספר חודשים שהוא לא יודע מה יפיל בסוף את המשטר, אבל אם זה יקרה בתקופה הקרובה הוא יוכל להסביר בקלות למה זה קרה. לכל משטר טוטליטרי יש יכולת לאמלל את אזרחיו עד המקום שבו הוא מגיע לנקודת השבירה ויתכן שאיראן מתקרבת לשם בצעדי ענק. בשנה האחרונה הוא אומנם מיתן את החיכוך עם העם בנקודות מסוימות, אך אלה נבלעו בתוך העוני המתגבר, הפסקות החשמל, הגבלת המיזוג בקיץ והחימום בחורף ועוד. בשורה התחתונה, יתכן שהמשטר יקרוס ויוחלף בגורם מתון יותר לפני שאיראן תגיע לנשק.

הבעיה הכלכלית של איראן מתחברת לפערים האדירים בינה לבין ישראל, כך ששדרוג היכולות הצפוי של איראן ייאלץ להתמודד עם השדרוג הצפוי בצד הישראלי. כשהיא כה חלשה מבחינה כלכלית יהיה לאיראן קשה מאוד עד בלתי אפשרי לסגור את הפער הטכנולוגי מישראל, הן בהתקפה והן בהגנה.

לישראל תהיה אפשרות להגדיל את הפער אף יותר באמצעות צמצום התלות בארה"ב, על-ידי רכישה ממנה של הפצצות חודרות הבונקר יחד עם מפציצי ה-2-B שנושאים אותן. מדובר בתרחיש ספקולטיבי בלבד, אך אציין שמדובר במטוס שנכנס לשימוש ב-97' והאמריקנים צפויים להחליף אותו ב-21-B בשנת 2027, כך שהם עשויים לקבל בקלות יותר את האפשרות למכור את הטכנולוגיה הישנה יותר בעוד הם שומרים על העליונות בתחום.

גם לאחר שוך ההפצצות לישראל יש הרבה עבודה מודיעינית, צבאית ומדינית. יש לקוות שישראל תנהג ב"מודל חזבאללה" ותתקוף ניסיון איראני לקדם שוב את פרויקט הגרעין גם לאחר הפסקת האש. בנוסף, יש לחתור להסכם גרעין אגרסיבי ככל הניתן בהובלתו של הנשיא טראמפ, בדגש על אמצעי הפיקוח על פרויקט הגרעין ואופיו. כמאמר הקלישאה מעולם הטבע, החיה הכי מסוכנת היא חיה פצועה. פרויקט הגרעין נפגע אך לא הושמד ובתור פרויקט פצוע יש לחסל אותו ובכל דרך אפשרית.