לרגל שנה למבצע הביפרים פצחתי במרתון צפייה בשידורי אותו יום שלישי אחר הצהריים שבו התרחשה סדרת פיצוצים מסתורית ברחבי לבנון וסוריה. כיום אנחנו יודעים לסמן את היום ההוא, 17 בספטמבר 2024, כנקודת המפנה החשובה ביותר במלחמה. אירוע שיחד עם שורת הפעולות שבאו אחריו הוביל לחיסול נסראללה והוצאת חיזבאללה מהמשחק, לקריסת סוריה של אסד, ובהמשך לשליטה כמעט נטולת הפרעה בשמי איראן. גם הבורסה בתל־אביב עברה לעליות מאז אותו יום, והשלימה עד יום רביעי השבוע זינוק של 57%, שיא העולם לשנה החולפת.
סקרן אותי לדעת איך התייחסנו אליו בזמן אמת, בדקות, שעות וימים אחרי מתקפת הזימוניות, והאם על אף אי־הוודאות הרבה, השידורים סיפקו לצופים מידע רלוונטי ופרשנות מהימנה. "אני לא בטוח שזה הורג אנשים", אמר באולפן הכתב הצבאי של חדשות 12 ניר דבורי, דקות ספורות לאחר הדיווח הראשוני על פיצוצים מסתוריים ברובע הדאחייה. "מה בדיוק רצו להשיג בזה? להפחיד? להדליק? מה? אתה משחק עכשיו? מתכתב עם הצד השני, ומהמר פה על גורלה של מדינת ישראל?" בהמשך השידורים חזר דבורי שוב ושוב על התמיהה אם נשרפה פה יכולת מבצעית בלי אסטרטגיה, ושפעולת הביפרים לא משרתת את המטרה הזאת. "אתה רוצה (ליצור אצל האויב) תחושת חדירות, תחושת נרדפות? מצוין. זה משנה משהו לתושבי שתולה, אדמית ומטולה?"
אולפן 12 ב־17 בספטמבר ,2024 יום פיצוץ הביפרים בלבנון | צילום: צילום מסך מתוך חדשות 12
בערוץ 13 הודיע הפרשן הבכיר רביב דרוקר לצופים ש"אנחנו עכשיו בסכנה גדולה לעוד פעם הידרדרות למלחמה הרבה יותר משמעותית ממה שאנחנו מוכנים או רוצים. אני מתחיל לחשוב אם השתרבבו גם שיקולים פוליטיים לעיתוי הפעולה". ברקע ריחפה החלטת נתניהו לפטר את גלנט ממשרד הביטחון ולהחליפו בגדעון סער, שנדחתה בעקבות ההסלמה בצפון. דרוקר הבהיר בהגינות ששאלת העיתוי נוגעת למי שמאמין בפתיחת מערכה רחבה נגד חיזבאללה, אבל "אני חושב כל הזמן שמהלך קרקעי בצפון והסלמה מאוד משמעותית לא משרתים את ישראל".
הכי מעניין
הגנרלים שוב טעו
בתוך דקות כל האולפנים התמלאו בשלל גנרלים ואלופים במיל', והם החלו לפזר הערכות להשפעת פעולת הביפרים, שאז ישראל טרם קיבלה עליה אחריות פומבית. אלוף במילואים ישראל זיו סימן שעות ספורות אחרי המבצע את המרוויחים והמפסידים: "אני לא רואה איך הפעולה הזאת מסייעת להחזיר את החטופים או מקדמת את העסקה שמה. ואם זה הולך להסלמה, הרי שיש פה מרוויח אחד מתוך הסיפור הזה – וזה סינוואר". יחיא סינוואר, אגב, חוסל בדיוק ארבעה שבועות לאחר מכן.
גם ראש חטיבת המחקר באמ"ן לשעבר, אלוף במילואים עמוס גלעד, התראיין שעות אחרי המבצע ברדיו קול ברמה וקונן על האפשרות שישראל עוברת לעימות רחב עם חיזבאללה: "אנחנו עולים כאן על נתיב של חולשה כלכלית וחולשה פנימית. הכול זה החלטות של מדיניות גרועה". הוא העריך שהצפון ימשיך לספוג, והייתה לדבריו חלופה מדינית עדיפה: "האמריקנים מציעים לנו חבילה מדהימה. יש לך את הוכשטיין השליח של נשיא ארצות הברית, הוא מביא יוזמה שתביא אותנו לציר אסטרטגי עם מדינות ערב". כמו זיו, גם אלוף במיל' גלעד טען שפעולת הביפרים, ככל שישראל ביצעה אותה, משרתת את מנהיג חמאס: "סינוואר, מה שהוא רוצה זה שישראל תשקע בעימות עם כל האויבים שלה ותיחלש". בערב בערוץ 13 הוא כבר סיכם הכול: "סוף מעשה במחשבה תחילה. מה עם החטופות והחטופים? פתאום נשכחו. אנחנו מוכנים למבצע רחב? עבור מה? איפה האסטרטגיה?"
אלוף במילואים דני יתום, ראש המוסד לשעבר, קבע שמדובר ב"הישג פנטסטי ממש, אבל השאלה היא מה הלאה. לדעתי העדיפות הראשונה שלנו היא לנסות באמצעות חידוש ההרתעה לסחוט את הלימון המדיני עד הסוף". אם כן, שאל אותו מגיש חדשות 13 אודי סגל, על מה תושב באחד המושבים סמוכי הגבול צריך לסמוך כדי שיהיה לו ביטחון? על נייר בסגנון החלטה 1701? יתום לא היסס: "תושב הגבול צריך לסמוך על 1701 משופר עם כוחות נוספים שיבטיחו שאחרי זה חיזבאללה לא חוזר חזרה וגולש דרומה". הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון כתב שדווקא לנוכח ההצלחה "אני מזהיר מפני הזחיחות, ההתלהמות והאשליה. הסדרה תוך הרחקת חיזבאללה מגבולנו עוברת דרך הסדרה ברצועת עזה, שכוללת את החלפת שלטון חמאס בשלטון אחר (לא ישראלי!) ושחרור החטופות והחטופים".
וכמובן, לא נפקד מקומו של כוכב האולפנים אלוף במילואים עמוס ידלין, ראש אמ"ן לשעבר וכיום נשיא מכון "מיינד ישראל". שעתיים לאחר המתקפה קבע ידלין שנסראללה "רוצה לנקום, אבל מצד שני הוא לא רוצה להגיע למלחמה. זה היה מאוד ברור עד היום בפעולות שלו". ומכאן קצרה הדרך למסקנתו נגד פתיחת חזית של ממש בלבנון: "גם אינטרס שלנו וגם אינטרס של חיזבאללה הוא לסגור את הנושא", אמר ידלין.
שלושה ימים אחרי הפעולה של המוסד, ידלין המשיך להמליץ לוותר על חזית רחבה בצפון: "אם אפשר להשיג הסכם שבו חיזבאללה לא יושב על הגבול, שבו חיזבאללה לא נמצא דרומית לליטני, אני חושב שבמקרה הזה אנחנו נחסוך את העלויות האדירות של מלחמה, ואפשר להגיע להסכם הזה". באותו יום חיסלה ישראל את אבראהים עקיל ואת כל צמרת כוח רדואן. למחרת הופיע ידלין באולפן חדשות 12 ושינה את המלצתו ב־180 מעלות: "מה שצריך לעשות זה את שני הדברים הבאים: לפגוע בחיזבאללה ברמה הרבה יותר גבוהה ממה שעשינו עד עכשיו. לפגוע לו במערכים אסטרטגיים, במפקדים שלו, במנהיגים שלו". אבל הוא לא הסתפק רק בשינוי הדעה, ראש אמ"ן לשעבר גם טען ש"זאת ההמלצה של 'מיינד ישראל' כל הזמן. ללכת עכשיו על חיזבאללה בכוח מלא".
ביטחון עצמי חלול
הפרשנות הכי רווחת באותן יממות הייתה שמתקפת הביפרים הייתה הישג אדיר, אבל אם לא מחברים אותה למתקפה צבאית רחבה יותר היא בזבוז אדיר של קלף אסטרטגי. קשה למנות את מי שהשמיעו ביקורת מהסוג הזה, כי כמעט כל מרואיין ומראיין פתח ככה את דבריו בבוקר שלמחרת הפעולה. כך למשל, בעל טור זניח במקור ראשון בשם ישי שנרב התפייט בפייסבוק ש"ההחלטה הדרמטית באמת אתמול היתה ההימנעות. עוד יחזרו לשעות האלה ולהחלטה לא לנצל את המומנטום לצמצום משמעותי יותר של יכולות חיזבאללה, האיום המסוכן והמיידי ביותר על ישראל כרגע. לצערנו, כבר צפינו בנתניהו וכוכבי מבזבזים יכולת מרהיבה בלי לחתור להישג שישנה מצב".
שרידי ביפרים של פעילי חיזבאללה שהתפוצצו. | צילום: AFP
הנה, חזרנו לשעות האלה, ובדיעבד קל לראות שמדובר במסקנות פזיזות. ממש באותו יום אחרי הצהריים החלה סדרה חדשה של פיצוצים מסתוריים בביירות עם הפעלת חומרי הנפץ בפעולת "מכשירי הקשר". למחרת, במקביל לנאום הראשון של נסראללה לאחר מתקפת הביפרים, החלו מטוסי חיל האוויר להפציץ את מחסני חיזבאללה בסדרה חסרת תקדים של הרעשות אוויריות ששללו עשרות אחוזים מיכולותיו, ובהמשך הייתה גם סדרה לא תיאמן של חיסולי בכירים בארגון, כולל נסראללה עצמו, ומבצע קרקעי שהוגבל בהיקפו לקווי הכפרים הסמוכים לגבול. בהתחשב בכך שיממה לפני מתקפת הביפרים הוסיף הקבינט למטרות המלחמה את השבת תושבי הצפון בבטחה לביתם, קיבלנו כאן רצף פעולות מתוכנן ומתוחכם בהרבה ממבקריו האוטומטיים.
ייאמר לזכותו של אלוף במיל' ישראל זיו שחודש וחצי לאחר מכן הוא הודה בריאיון לרדיו קול חי ש"טעיתי בגדול", כשדחף להסדרה בלבנון במקום תמרון. "לא הבנתי את ההיקף המאוד משמעותי של ההכנות שהם עשו שם למבצע כיבוש הגליל. מה שמוצאים שם היום בשטח, זה פסיכי". חודשיים ועשרה ימים לאחר מתקפת הביפרים נכנסה לתוקף הפסקת האש בין ישראל ללבנון. ערב ראש השנה הוא הזדמנות מצוינת גם עבורי להודות שטעיתי לגבי הפסקת האש בצפון.
אף שלא התבטאתי נגדה בפומבי, ביום החתימה הייתי פסימי וחשבתי שהממשלה מחמיצה הזדמנות להוציא את חיזבאללה מהמגרש באופן סופי, ומעניקה חבל הצלה שיאפשר לו להתאושש בתוך כמה שנים. מאז הוא מוכיח את עצמו כמעט מדי יום כהסכם שמאפשר לישראל חופש פעולה לתקיפות בלי להתמכר לשקט, ועם מחיר אפסי. מבחן ההצלחה יהיה רק בעוד כמה שנים, אבל יש כיום לחץ חסר תקדים בתוך לבנון ומחוצה לה לפירוק חיזבאללה מנשקו ופירוזו מנשק, וצה"ל ממשיך לתקוף פעילים מופללים כאוות נפשו.
אני עדיין מאמין שבמדיניות חוץ וביטחון עלינו לשמור תמיד על ספקנות וחשדנות בריאות, וחייבים להמשיך לבקר את פעולות הממשלה - בטח אחרי מה שעברנו בשנתיים האחרונות; אבל חייבים גם להכיר בטעויות, ובעיקר בכך שחלק גדול מהביקורת נגוע עמוקות בחוסר צניעות ובחוסר מקצועיות. לקראת תשפ"ו, לרבים מהדוברים באולפנים לא יזיק לגזור על עצמם שתיקה מדי פעם. תקראו לזה תענית דיבור טקטית, שיש לה תכלית פרשנית אסטרטגית.