כתבת שער מוסף "הארץ" של השבת האחרונה על האלוף דוד זיני יכולה הייתה להיות מסמך מרתק. בעיקר בגלל ראיון נשכח שנתן הקצין המוערך ל"הארץ" לפני שנים, אותו מצא והעלה מתהום הנשיה, העיתונאי הילו גלזר.
מהריאיון ההוא, שמובאות קצרות מתוכו הוצגו בפתח הכתבה, מצטיירת תמונה הפוכה ב-180 מעלות לזו שמצטיירת מיתר הראיונות והאנקדוטות שליקט הכתב. ניסיון אמיתי לפענח את "חידת דוד זיני" יכול היה להביא לקוראים תובנות מעניינות באמת על מי שנחשב לפחות כרגע המועמד המוביל לתפקיד ראש שב"כ. אבל גלזר, על אף שבחר להביא בפני קוראיו את תמציתו של אותו ראיון נשכח מלפני כ-27 שנה, ממנו עולה תמונה של קצין שיחשב לערכי והומניסט גם בעולם המושגים שלהם, לא מנסה אפילו ליישב את הסתירה ולפתור את החידה. במקום זאת הוא מסתפק בהנחה שבנקודה כלשהי בזמן זיני ההוא, ההומניסט, בעל החשיבה הביקורתית, פשוט נעלם. לתוך עורו, כך נראה מהכתבה, נכנס במן קסם שפרטיו לא הובהרו, זיני חדש. קצין משיחי, קנאי, קיצוני ופנאט. הכתבה של גלזר מביאה הרבה ראיות נסיבתיות לתמיכה לכאורה בתזה הזו, אך היא לא כוללת אפילו ראיה ישירה אחת שמעידה על כך.
למעשה, את מסקנת הכתבה בהארץ ניתן לסכם בשתי מילים: "איכס חרד"לים". זיני נולד לסביבה חרד"לית ואימץ את העמדות, צורת החשיבה ודרך הפעולה של הסביבה בה גדל, וממילא הוא פסול קטגורית מלשמש בכל תפקיד בכיר ובעל השפעה. אין לנו בעיה עם זיני המג"ד, אבל ראש שב"כ? לעולם לא.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
ובכן, אני לא מכיר בכלל את דוד זיני. לפני המון שנים, כשהוא יצא לחופשת לימודים ועשה תואר ראשון במכללת ליפשיץ, עשינו קורס מרוכז אחד באותה כיתה והוא ישב בשולחן לפני. בשבוע וחצי ההם החלפנו מספר ברכות שלום מנומסות ובכך הסתיימה היכרותנו בלי להותיר כל חותם במי מהצדדים. למעשה אני שכחתי לחלוטין שהאירוע הזה התרחש בכלל ורק בזכות חבר נזכרתי בו. ועדיין אני בטוח שניתן היה להגיע למסקנות מחכימות יותר על אישיותו של דוד זיני מודל 2025, מאשר אלו שהובאו בכתבה.
שני האנשים היחידים שמצוטטים בכתבה ומספרים על היכרות אישית עם הקצין המוערך הם חברים שלו משנות התיכון. שני חברים שלא קשה להבחין שמאז התנתקו במידה רבה מהציבור אליו דוד זיני ממשיך להשתייך עד היום. הכתבה לא כוללת שום מידע ממשי על זיני הקצין הבכיר אפילו מפי אנשים בסביבתו שאינם מעוניינים להזדהות בשמם בכתבה. וכך אנחנו נאלצים ללמוד על אביו של זיני, על דודו, על המחותן שלו ואפילו מעט על אחיו. עליו - כלום. שום מידע בעל ערך ממנו ניתן לגבש עמדה מושכלת באמת על איכות המינוי הצפוי, על התאמתו של זיני לתפקיד המדובר ועל יכולתו לשקם את הארגון שעבר את אחד המשברים הקשים בתולדותיו. כל השאלות הענייניות והחשובות מאוד הללו, שבאמת צריכות לעניין כל ישראלי, לא זכו לשום התייחסות עניינית בכתבה הארוכה כל כך. במקום זאת זכינו להיכרות נרחבת עם הרב קשתיאל, הרב זיני האב, הרב זיני הדוד, ועוד. כאילו שהם עומדים להתמנות לראשי השב"כ ולא דוד זיני האדם והאלוף.
עוד כתבות בנושא
אולי זה קרה משום שמי שבאמת מכיר את דוד זיני כיום, והיה מספר על ההיכרות הזו בפירוט, היה משרטט תמונה של אדם שממש איננה פלקט של תלמיד הרב טאו כפי שהכתבה מנסה לצייר אותו? והרי קל הרבה יותר להבהיל את קוראי הארץ עם סיפורי המעשיות על רכב שמיועד לאפשר למשפחת זיני הגדולה (כן, 11 ילדים, וזה בהחלט לא מעט גם בסביבה שלו) לנסוע בהרכב מלא לשבת מאשר למצוא מישהו שיספר על סגנון הפיקוד העכשווי שלו, או על עמדותיו בסוגיות משמעותיות. מה יותר פשוט מאשר לצייר קריקטורה של חרד"לי, לתבל בציטוטים מבהילים של יאיר נהוראי שעשה קריירה מהמאבק ברבני ישיבת הר המור ובנותיה, ולהוסיף כותרות אימה שילחיצו את קורא "הארץ" הממוצע. אם אפשר ללבות עוד קצת את קמפיין התבהלה, למה להתאמץ לפתור חידות ולעבות את העובדות?
עוד כתבות בנושא
