בתור לפקיד הקבלה במלון החביב עליי והזול יחסית בלב מנהטן, שמעתי השבוע שיחה שהתנהלה בין הפקיד לאורח שדיבר איתו לפניי. כשהאיש התבקש להניח את כרטיס האשראי ולגהץ סכום שמתקרב ל־700 דולר בעבור שני לילות, נפלטה מפיו אנחה עמוקה. "מה יהיה, בכל פעם שאני מגיע לכאן הסכום עולה בעוד 40 דולר". פקיד הקבלה הביט בו בעיניים אמפתיות ובשתיקה. האורח המשיך את הדיאלוג עם עצמו: "נו, לפחות עכשיו כשממדאני יהיה ראש העיר, הכול יהיה בחינם". הפקיד פרץ בצחוק רועם, אבל עדיין לא הוציא מילה מפיו.
כשמסתובבים באזורים המתוירים של ניו־יורק, אפשר לחשוב שאין שום בחירות באופק, ודאי לא בשבוע הבא. מנהטן חיה את חייה, ומיליוני התיירים אינם נחשפים לשלטים, לסטיקרים, לעצרות או לכל מפגן פומבי אחר שעשוי לספק רמז לקרב שמתנהל פה בשבועות האחרונים, ושיגיע לשיאו ביום שלישי הקרוב. אבל כשיוצאים לרגע ומבקרים בשכונות אחרות, התמונה שונה. כולם מסכימים שמדובר בבחירות הדרמטיות ביותר לראשות העיר ניו־יורק, לפחות במאה השנים האחרונות. המתמודדים העיקריים הם מושל מדינת ניו־יורק לשעבר אנדרו קואומו, וכוכב צעיר בן 33 מהאגף השמאלי־רדיקלי של המפלגה הדמוקרטית, סוציאליסט מוצהר בשם זוהרן ממדאני.
עוד כתבות בנושא
ממדאני הוא מוסלמי ממוצא הודי, שנולד באוגנדה והיגר לניו־יורק עם משפחתו כשהיה בן שבע. בשנת 2020 נבחר ממדאני לאספה המדינתית של ניו־יורק, ומאז נבחר לתפקיד זה פעמיים נוספות. שורת כשלים של האגף המתון במפלגה הדמוקרטית – ובהם מלחמות פנימיות, אדישות ושאננות – הביאה לבחירתו ביוני האחרון למועמד הדמוקרטי לראשות העיר. עם גיבוי של המפלגה השלטת בפוליטיקה הניו־יורקית כבר עשורים רבים, בחירתו לתפקיד נראית כמעט מובנת מאליה. ואכן, מאז בחירתו בפריימריז הדמוקרטיים, גרף התמיכה בממדאני זינק בסקרים, ומפוליטיקאי שולי ומקומי הוא הפך לכוכב על בשמי השמאל האמריקני. ימים ספורים לפני הבחירות, ההערכות הסוקרים הן כי ניצחונו מובטח ברמת ודאות של תשעים אחוז, כאשר אנדרו קואומו שמתמודד מולו נראה זקוק לנס. מועמד שלישי וחסר סיכוי הוא קרטיס סילווה, המועמד מטעם המפלגה הרפובליקנית, שהשתתפותו במרוץ רק מפצלת את הקולות ומחלישה את האפשרות לנצח את ממדאני.
עמית שטרן | צילום: אריאל שנבל
הקהילה היהודית המיינסטרימית חוששת מממדאני. המילים פחד, חשש ואסון נשמעות כמעט בכל שיחה עם חברים בקהילה. ציטוטים שלו מהעבר צפים ועולים שוב ושוב ואינם משאירים מקום לספק – האיש לא אוהב אותנו. הדוגמאות רבות, ואחת מהן צצה בימים האחרונים, כאשר נחשפה אמירה שלו בפאנל לפני כשנתיים. "צריך להיות ברור שכאשר הנעל של משטרת ניו־יורק על הצוואר שלך, הנעל הזו נקשרה על ידי צה"ל", אמר אז ממדאני, בהתייחס לשיתוף הפעולה של משטרת ניו־יורק עם משטרת ישראל. הוא רק שכח לציין שהמשטרה המקומית מקיימת קשרי עבודה ואימונים עם עוד 15 משטרות במדינות אחרות. ציוצים אחרים שלו מוכיחים בבירור כי הוא נגד "העשירים הלבנים", ביטוי שבאמריקנית מהווה קוד ברור לאנטישמיות.
עוד כתבות בנושא
עברנו את פרעה
כדי להבין את הלכי הרוח בקהילה היהודית אני נוסע תחילה לאפר־איסט־סייד, מהאזורים המבוססים בעיר והמזוהים מאוד עם הקהילה היהודית. אני פוגש שם את רב קהילת "ישורון", שנוסדה ב־1872 ונחשבת לקהילה האורתודוקסית הגדולה ביותר בעיר, עם יותר מאלף משפחות. הרב חיים שטיינמץ, בן 61, מכהן כאן כעשר שנים; לפני כן הוא היה רב בקנדה. לקראת הבחירות הוא נחשב לאחד הקולות החריפים נגד ממדאני ובעד קואומו.
"זה אירוע מאוד יוצא דופן", אומר לי הרב שטיינמץ במשרדו, בקומה השנייה של בניין הקהילה המאובטח היטב. "זו פעם ראשונה בחיי שאני יוצא נגד אישיות פוליטית, או אפילו קורא להצביע בעד מישהו. ואני לא היחיד, לא מזמן פורסם מכתב של כאלף רבנים מכל הזרמים נגד ממדאני.
"העימות הוא קודם כול מול הסוציאליזם האמריקני, שהפך לאבן פינה בהתנגדות לישראל", מסביר הרב שטיינמץ. "זה למעשה מה שמגדיר אותם. אם אתה סוציאליסט אמריקני יש חבילה שאתה מאמין בה, ומרכיב מרכזי בה הוא התנגדות למדינת ישראל. ידענו שהוא שייך ל־DSA (ארגון "הסוציאליסטים הדמוקרטים של אמריקה", א"ש), ואמרתי שאסור לנו לקבל ראש עיר כזה בעיר היהודית הגדולה בעולם. לא הצלחתי בהתנגדות שלי כלפיו בפריימריז, ועכשיו יש לי עדיין קצת תקווה כי בהצבעה המוקדמת יש יחסית יותר קולות לקואומו, אבל נראה".
ובכל זאת, יש גם לא מעט יהודים שתומכים בממדאני.
"קודם כול, בעידן הרשתות החברתיות כל אחד מוציא סרטון ונהיה כוכב. מבחינתי, תמיכה בישראל היא נייר לקמוס להיותך אדם נורמלי גם בתחומים אחרים. משוגעים תמיד שונאים את ישראל. לכן, לא פלא שממדאני רוצה לבטל את המימון למשטרה ולהפוך את הזנות לחוקית, ושהכול יהיה כמובן בחינם. מאיפה יגיע הכסף? אף אחד לא יודע.
"אבל אתה צודק שיש עימות לגביו בתוך הקהילה היהודית. בקרב צעירי אמריקה נושבת רוח פרוגרסיבית. אז יש צעירים יהודים שבאמת בעד ממדאני, ומגדירים את עצמם אנטי־ציונים. בדרך כלל הם 'מתבוללים לכתחילה'. אף אחד לא עשה סקר ובדק את הקשר הישיר בין אנטי־ציונות להתבוללות, אבל אני רואה את הקשר הזה. חלק אחר מהם רואה ביהדות משהו נחמד שקשור לסבא וסבתא, כמו להיות איטלקי ולאהוב ספגטי. יש צעירים עם זהות יהודית חזקה יותר, אבל כל הסביבה שלהם פרוגרסיבית וקשה לעמוד בפרץ. עקרונית הם בעד ישראל אבל יש להם ביקורת, והצבעה לממדאני מבחינתם היא לא סוף העולם, כי הוא 'רק ראש עיר'".
ומה התשובה שאתה עונה להם? הוא באמת רק ראש עיר.
"ממדאני מגיע עם צוות גדול. הקבוצה שנבנית סביבו מורכבת מאנשים שקרעו פוסטרים של חטופים ברחובות. הקהילה היהודית בעיר מזוהה מאוד עם מדינת ישראל, והוא אנטי־ציוני. הם רואים אותנו כציונים, וזה גורם להרבה חשש".
מה עלול לקרות?
"יש פחד שתהיה עלייה בפשיעה, וזה דבר שיפגע קודם כול ביהודים. אנחנו מכירים את זה מההיסטוריה. הרבה יהודים יעברו מפה למקומות אחרים בגלל האווירה שתיווצר. איך אפשר לגור בעיר שבראשה עומד מישהו ששונא את המדינה שאתה מרגיש קרוב אליה? פרוצות יסתובבו ברחובות, וזה לא מקום שאתה רוצה לגדל בו משפחה. וכמובן, עליית מיסים שתפגע באיכות החיים. אגב, זה קורה בכל הערים שבראשם עומד פרוגרסיבי. אנחנו לא רוצים להיות פורטלנד, סיאטל או סן־פרנסיסקו, מקומות שאיש לא רוצה לחיות בהם כיום. ניו־יורק היא אחת הערים החשובות בעולם, בטח בארה"ב. אם הסוציאליזם וההתנגדות למדינת ישראל ינצחו כאן, זה ישפיע לרעה על ארה"ב כולה. זו תהיה אבן הדומינו הראשונה".
כרגע קואומו צריך נס. אם הוא לא יקרה וממדאני ינצח, מה תגיד לקהילה שלך בשבת הבאה?
"בפרשת וירא, שנקרא בשבוע הבא, יש ניסיונות גדולים, כמו העקדה. כנראה אגיד להם שזה עוד ניסיון, ושעברנו את פרעה ונעבור גם את זה".
עוד כתבות בנושא
הרב חיים שטיינמץ | צילום: אריאל שנבל
ייתכן שהדמוקרטים יראו בניצחון של ממדאני מתכון מוצלח ויעתיקו אותו גם לזירה הלאומית?
"בגלל זה אנחנו ממשיכים להילחם למרות הסקרים שמראים שהוא ינצח, כדי שאפילו אם הוא ינצח, שזה לא יהיה בגדול. שאחרים יראו שאפשר להתמודד גם מול מישהו שמוביל בסקרים. אנחנו צריכים ללמוד מהבחירות האלה איך להתמודד עם הקיצונים".
ניצחון פירוס
כמה דקות נסיעה בסאבוויי, ואני פוגש את עמית שטרן במשרדו במידטאון, קרוב מאוד לטיימס סקוור. הוא בן 50, ישראלי שגר כבר 13 שנים בניו־יורק, בעל חברה להלוואות נדל"ן. הוא ומשפחתו, מלבד שתי בנות שנמצאות בישראל, גרים בריברדייל, שכונה ברובע ברונקס שהוא חלק מהעיר ניו־יורק. אני שואל אותו אם אכן יש פחד קיומי מבחירתו של ממדאני בשבוע הבא.
"זה לא סוף העולם, אבל אנחנו מודאגים", הוא אומר. "הכול כרגע משַחק נגדנו, אפילו האופן שבו השם קואומו מופיע על טופס ההצבעה (במקום שולי לעומת ממדאני, שאף מופיע פעמיים מסיבות טכניות; א"ש). צריך להודות שממדאני עשה קמפיין יעיל וטוב, וקואומו לא. בכל זאת הקהילה היהודית התגייסה על מלא. אנחנו יושבים על טלפונים בערבים ומוודאים שכל מי שיכול להצביע יצביע".
כרגע זה נראה כמו קרב אבוד.
"המטרה היא למזער את הנזק. תראה, לדעתי יש פחות פחד מהיכולת שלו לבצע תוכניות הזויות כמו אוטובוסים בחינם ולהטיל מיסים דרקוניים. העניין הוא יותר אידאולוגי – החשש שהוא יקרין על המפלגה הדמוקרטית, שתראה שככה אפשר לנצח. יש היום התלבטות גדולה במפלגה הזו אם ללכת לשמאל הקיצוני או למרכז, וניצחון גדול של ממדאני עלול לקחת את המפלגה חזק שמאלה. מצד שני, יש כאלה שאומרים שאולי עדיף שממדאני יזכה, כך מהר מאוד תושבי ניו־יורק יבינו את הטעות, ומבחינת השמאל הקיצוני זה יהיה ניצחון פירוס.
עוד כתבות בנושא
"יהודים בניו־יורק לא מרגישים סכנת נפשות", מבהיר שטרן. "זה לא כמו בישראל שיש אזעקה ויכול ליפול עליך טיל. כאן החששות הם יותר אמורפיים. לדעת רבים בקהילה, הסוציאליזם של ממדאני יכול ממש להחריב את העיר. מ־2022 ועד היום עזבו את העיר חצי מיליון איש, ואם התוכניות שלו יתגשמו בהחלט ייתכן שעוד רבים יהגרו מכאן למקומות שיתנהלו באופן הגיוני יותר מבחינה פיננסית".
שנה אחרי בחירת ממדאני, מה יקרה פה להערכתך?
"יותר הומלסים, יותר פשיעה, אנשים טובים יעזבו. ראש עיר סוציאליסטי זה מתכון לאסון, אנחנו רואים את זה בכל ארה"ב. הוא יבריח עסקים. להקפיא את שכר הדירה זו הצעה פופוליסטית שתשאיר פה עשרות אלפי יחידות ריקות. אף אחד לא ירצה להשכיר, והמחיר של השאר יעלה. יש חשש מעלייה באנטישמיות, כשהרגשות השליליים שקיימים ממילא – לא יהיו מרוסנים. מצד שני צריך לומר שיש הרבה בעלי תפקידים שעתידים להיבחר, והסיכוי של אנשים שפויים ואוהבי ישראל לזכות במינויים האלה גדול. אני מקווה שזה יאזן את התמונה, ולו באופן חלקי. יש גם מאבקים מקומיים על תפקידים של חברי מועצת העיר למשל, גם שם אפשר לעשות לא מעט, ולא הכול שחור".
מה אתה יכול לומר על הבחירות לישראלים שפחות מכירים את הפוליטיקה הפנימית בניו־יורק?
"הסיפור של הבחירות האלה הרבה יותר גדול מאשר בחירות לראשות עיר. בסוף אנחנו צריכים לוודא שהרוב בסנאט ובקונגרס יהיה בעד ישראל. איבדנו את התמיכה של חלק מהדמוקרטים, וחייבים לתקן את זה. ממדאני הוא דמוקרט, והוא האדם שהמפלגה הזו, החשובה והמרכזית, בחרה לשים כמועמד לראשות העיר הגדולה ביותר בארה"ב. אנחנו צריכים לשים לב לתהליכים שמתרחשים ולא לעצום את העיניים. לצערי, בארץ אין מספיק תשומת לב לחשיבות יהודי התפוצות בכלל, יהדות אמריקה בפרט ויהדות ניו־יורק במיוחד. מתנהל פה מאבק שהוא של כל העולם היהודי. ניצחון גדול של ממדאני יהיה סימן להלך רוח מסוכן באמריקה, ואנחנו צריכים לעשות הכול כדי להקטין אותו כמה שאפשר, גם אם ניצחון שלנו כנראה כבר לא יהיה פה".
חמש וחצי אחר הצהריים. למרות הקור, קבוצה של כעשרים איש עומדים במעגל במיקום סודי בדאונטאון שנמסר למשתתפים רק כמה שעות קודם לכן. כמה ימים לפני כן הצטרפתי דרך אתר ייעודי לפעילות שטח של תומכי ממדאני, כדי לעמוד על הלך הרוחות. בחור היספני עם חולצה של ממדאני עומד ומסביר מה עושים: מתחלקים לזוגות או שלישיות, מקבלים דפי הסבר ומפה, ועוברים מדלת לדלת. הקהל פה קשוח למדי, הוא אומר, חלקם לא דוברים אנגלית וחלקם לא פוליטיים בעליל. עקרונית הם אמורים להיות בעדנו כי הם מיעוטים – מישהו בקהל לוחש לחברו "תגיד שהם לא לבנים וזהו", וחברו מגחך לעומתו – אבל צריך להמריץ אותם.
אנדרו קואומו (מימין) עם ראש העיר המכהן אריק אדמס, בשבוע שעבר | צילום: גטי אימג'ס
רוב חברי הקבוצה מתבאסים שלא מחלקים לנו חולצות, בכל זאת השקענו אז תנו איזו מזכרת, אבל כל מה שאנו מקבלים הוא כפתור פלסטיק זול לחולצה שעליו מצוירת משום מה יונה, והכיתוב "זוהרן למען ניו־יורק". אני מצוּות לבחור שתקן בשם מארק, שהגיע בכלל מברוקלין. השידוך בינינו, צריך לומר ביושר, לא עולה יפה. אחרי שלוש דקות ושתי דלתות שאיש לא פותח, אני מנסה לפתח איתו שיחה ואומר לו משהו כמו "פעם גרו כאן המון יהודים, אתה יודע". מארק נותן בי מבט מוזר, מציץ בסלולרי שלו וממלמל שהוא צריך ללכת. את שאר הפלאיירים ודפי ההסבר שקיבלנו אני משליך לפח המחזור הקרוב ופוסע לדרכי. סליחה, ממדאני.
"לא אתפשר על העם שלי"
עדינה מיילס־סאש היא דמות שיכולה להתקיים רק בעיר כמו ניו־יורק. אישה חרדית, נשואה ואם לילדים, שמתגוררת בפלטבוש, אחת השכונות החרדיות ביותר בברוקלין. מצד שני היא מגדירה את עצמה ליברלית ופרוגרסיבית "עד הקצה". היא גם אושיית אינסטגרם עם כמעט 80 אלף עוקבים, ועוסקת לא מעט במצבן של מסורבות גט בקהילה החרדית בעיר. לפני כמה שנים ניסתה להיבחר למועצת העיר אך הפסידה, וכיום היא מריצה בחור פורטוריקני צעיר בתקווה שהוא יעשה את מה שהיא לא הצליחה.
"הטרמינולוגיה של ממדאני פוגעת בנו", היא אומרת לי, "ואני דואגת מאוד לקהילה שלי ולשמות של חופש הביטוי שלי, למשל בנוגע להגנה על ישראל. לכן אנחנו חייבים ליצור איזון דרך הנציגים המקומיים שלנו, שתהיה להם ברית עם היהודים. החוקים פה שונים מאשר בישראל, ולבתי הדין שלנו מאוד קשה להתמודד עם מערכת חוק שיכולה להערים עליהם הרבה בעיות וקשיים. בארה"ב עיכוב גט לא מוכר כאלימות. כיום זה נעשה מוכר יותר ויותר כמניעת חופש תנועה, וכשאתה נותן לזה ביטוי משפטי אפשר להגיע למתווה הגיוני להגנה על עגונות. בשביל זה אנחנו צריכים נציגים שיתמכו ויעודדו את זה".
איך בחירת ממדאני תפגע ביהודים, או בנשים יהודיות?
"חופש דת מבחינתי זה קודם כול שמנהיגי ציבור לא יעשו דה־הומניזציה לשום קבוצה דתית. יהודים יכולים להיחשב מהר מאוד 'אחרים', אף שהם למעשה קורבנות. אנחנו קבוצה שקל מאוד לתקוף אותה. לכן הקמפיין של ממדאני מסוכן. הוא יכול לגרום לכך שבתי הדין שלנו לא יוכרו במערכת העירונית כגופים שיש להם יכולת הכרעה משפטית, בדיוק כמו שהעירייה, באמצעות מחלקת החינוך שלה, יכולה לכפות עלינו כל מיני חומרי לימוד שבלעדיהם לא יופנו כספים ציבוריים לבתי הספר שלנו".
הרב ארי ברמן | צילום: AP
את אישה שמגדירה את עצמה דמוקרטית, ליברלית ופרוגרסיבית בקהילה שמרנית חרדית. הקונפליקט הזה מתחזק כשהמועמד של הצד הליברלי הפרוגרסיבי הוא אדם כמו ממדאני?
"לא פעם אני ניצבת בפני בחירה לא פשוטה, מצבים שבהם חצי ממני נמשך לכיוון אחד והחצי השני לכיוון אחר. אבל בסופו של דבר אני תמיד מונחית על ידי 'כוכב צפון' אחד או שניים, והדברים המעטים שלא אתפשר עליהם הם מדינת ישראל, העם היהודי ונשים יהודיות. לא משנה כמה אני פוליטית ופרוגרסיבית – אני חושבת שבכל בניין צריך להיות אדם אחד שמזדהה בפומבי כלהט"ב ואדם אחד עם מוגבלות, אני מאמינה שמכללות צריכות לדרוש גיוון גם אם המועמד לא בהכרח מקבל את הציונים הטובים ביותר – אבל כאמור, מעל הכול, לא אתפשר על העם שלי. לפעמים צריך להציב קו ברור, והבחירות הללו הן רגע כזה".
נשמתה של אמריקה
ממשרדו של הרב ארי ברמן, נשיא "ישיבה יוניברסיטי", נשקף האי מנהטן במלוא הדרו. אחד המוסדות היהודיים המפורסמים והחשובים בניו־יורק שוכן בוושינגטון הייטס, מהווה כבר יותר ממאה שנים חלק מהשכונה הקשוחה והענייה יחסית.
"יש סכנה גדולה בכך שממדאני מכניס את האנטי־ציונות למיינסטרים, ומנסה להפריד אנטי־ציונות מאנטישמיות", אומר הרב ברמן. "זה איום על העם היהודי ועל מדינת ישראל בטווח הארוך, אם דעות כאלה אכן ייכנסו למיינסטרים. התפקיד שלנו בזירה הציבורית הוא להסביר איך הציונות היא האמונה שליהודים יש זכות למדינה כמו כל עם אחר, ושזו ברכה לא רק לעם היהודי. בנוסף, יש פה קרב על נשמתה של אמריקה. הפרוגרסיבים הרדיקליים האלה מצדיקים אנטישמיות בכסות של צדק חברתי. הם אומרים שכולם שווים, אבל בדרך שמפלה יהודים ואומרת שאין להם זכות למדינה עצמאית משלהם".
אבל, מטעים הרב ברמן, "זה לא איום רק על ישראל, אלא על אמריקה. מה שממדאני מייצג מאיים למחוק את האופי האמריקני. הוא מנסה למחוק את היהודי מישראל, ומנסה למחוק את מה שאמריקני מארצות הברית".
מה אתה עונה ליהודי ניו־יורקי שאומר לך: בסך הכול מדובר בבחירות לראש עיר שיטפל בפינוי אשפה וביוקר המחיה.
"אני לא יודע כמה ניו־יורקים באמת חושבים ככה עכשיו, בעיקר אחרי שיוצאים הרבה ציטוטים שלו מהעבר ומראים בדיוק מה הוא חושב. אני לא אומר לאנשים למי להצביע, אני רק מנסה לחנך כדי שיראו מה עומד על הפרק. ואני חושב שאנשים רואים שמה שעומד על הפרק הוא משהו גדול שישפיע עליהם באופן אישי. ובכל מקרה, ישיבה־יוניברסיטי עברה הרבה ראשי ערים בניו־יורק, והיא תוכל לעבור עוד אחד".
עוד כתבות בנושא
הבחירה בממדאני קשורה לדעתך לקיטוב הפוליטי והחברתי המתרחב בארה"ב?
"לדעתי, מה שקורה הוא שאנשים מחפשים משמעות ומטרה. בשנים האחרונות יש התעוררות דתית גדולה, וזה נכון גם לגבי יהודים. עשרה אחוזים מהסטודנטים בארה"ב לומדים במוסדות מבוססי־דת, זה המון, והמספרים הולכים וגדלים. אנחנו רואים את זה גם אצלנו. אז חלק מחיפוש המשמעות עובר לעיתים באידאולוגיות שונות, אבל הדבר העיקרי הוא תחייה דתית. זה התהליך המשמעותי, גם אם פחות קוראים ושומעים עליו בתקשורת".
נשמע שאתה אופטימי, בניגוד לרוב היהודים שדיברתי איתם על הבחירות בשבוע הבא.
"בחדשות מדברים הרבה על אנטישמיות, וברור שהיא קיימת ושצריך להילחם בה. אבל זה לא הסיפור המלא של אמריקה. הסיפור הגדול הוא שאמריקה הרחבה יותר מכבדת יהודים. הם אוהבים את ישראל, וזה ממש לא רק האוונגליסטים".
גם בקרב הדור הצעיר?
"ברור ששם יש אתגר גדול, אבל אומר כך: גם בקרב הצעירים, רוב האנשים פשוט לא יודעים ולא מכירים, ובעצם לא חושבים בכלל על ישראל. בגלל האלגוריתם של הרשתות החברתיות כל אירוע אנטישמי זוכה להרבה כותרות, אבל רוב הזמן ברוב המקומות אצל רוב האנשים זה פשוט לא ככה. ובמקרים כאלה, השאלה הקריטית היא מה אנחנו מציגים להם על ישראל. אם הדבר הראשון שאנחנו אומרים להם הוא 'לא היה רצח עם בעזה', הם יתחילו לברר ויגלו שיש ויכוח על העובדה הזו. לכן אנחנו צריכים להתמקד בשיח חיובי על ישראל ועל היהודים. להגיד שהציונות והיהדות מביאות ברכה לעולם. דרך הפעולה צריכה להיות חיובית, וזה מה שאנחנו מנסים לעשות מול הרוע".
לקריאה נוספת
