עד לפני כמה שבועות, כמעט איש מחוץ לשכונת אסטוריה שברובע קווינס לא הכיר את שמו של זוהרן ממדאני, סוג של חבר מועצה עירוני. כשהצעיר בן ה־33 הודיע כי הוא מתכוון לרוץ למועמדות ראשות העיר ניו־יורק מטעם המפלגה הדמוקרטית, ניו־יורק הדשנה והשבעה הביטה בו בזלזול. מולו התמודד אנדרו קואומו – מושל מדינת ניו־יורק במשך עשור עד 2021, פוליטיקאי משופשף בן 67, שהניצחון על הצעיר המוסלמי מקווינס נראה עמוק בכיסו. אלא שאז התברר שהשאננות אינה במקומה. בשבועות האחרונים הפכו הסקרים צמודים יותר ויותר, עד שבשבוע שעבר – רגע לפני הבחירות שהתקיימו ביום שלישי השבוע – הם כבר הפכו לצמודים מאוד, וחלקם אף הראו יתרון קל לממדאני. שיטת הבחירה בפריימריז הדמוקרטיים מסובכת, וכוללת דירוג של המועמדים מאחת עד חמש. אם המועמד שבמקום הראשון לא מגיע למחצית הקולות, המועמד שקיבל את מספר הקולות הנמוך ביותר נפסל, וקולותיו עוברים למועמד אחר – זה שרוב בוחריו סימנו אותו כאופציה השנייה מבחינתם. כלומר, גם בריתות עם מועמדים אחרים חשובות כאן, וממדאני עשה אותן טוב יותר. על אף שהתוצאות הסופיות יתפרסמו רק בתחילת יולי, הפרש של שמונה אחוזים עם ספירת חלק ניכר מהקלפיות במוצאי יום הבחירות הביא את קואומו להתקשר לממדאני, לברך אותו ולהודות בהפסד. התוצאה הכתה גלים בארה"ב ובישראל, והיו מי שהגדירו את האירוע כ"הלם" או אפילו "קטסטרופה".

על מה יצא הקצף? ממדאני הוא אנטי־ישראלי מובהק, שמפלרטט לא מעט על גבול האנטישמיות לפי הגדרתה האמריקנית הקלאסית. יום אחרי טבח שמחת תורה, ב־8 באוקטובר 23', הוא פרסם הצהרה שמגנה את ישראל (!) על הכרזת המלחמה נגד עזה, וטען שהכיבוש חייב להסתיים. זו אינה מעידה של התכשיט. הוא תומך בגלוי בקריאה ל"אינתיפאדה גלובלית", הצהיר כי כראש העיר יפעל למעצרו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על פי החלטת בית הדין הפלילי בהאג, תמך אקטיבית בהפגנות האנטישמיות באוניברסיטאות בעיר ניו־יורק, והוא מתנגד להגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. שני תומכיו העיקריים – ודאי לא תופתעו לשמוע – הם הסנאטור הרדיקלי ברני סנדרס וחברת ה"סקוואד" מהקונגרס האמריקני, אלכסנדריה אוקסיו־קורטז.

בעיר שבה יש שישה מצביעים דמוקרטים על מצביע רפובליקני אחד, מועמד הדמוקרטים ממדאני נמצא בעמדת זינוק טובה להיות ראש העיר הבא של ניו־יורק. אלא שמול ממדאני יתייצב בנובמבר הקרוב ראש העיר המכהן, אריק אדמס – תומך ישראל נלהב, שרץ כעצמאי, ולכן לא זקוק להתמודדות בפריימריז כמו קואומו וממדאני. לפי חוק חדש יחסית, גם קואומו יוכל לרוץ לראשות העיר למרות הפסדו, גם כן כעצמאי.

שוחחתי השבוע עם כמה מכרים יהודים ניו־יורקים. חלקם אכן השתמשו במונחים דלעיל, הלם וקטסטרופה. אחרים, לעומת זאת, התייחסו לעניין באופן שונה לגמרי. הפסימיים רואים בבחירתו של ממדאני חלק מהרוח החדשה והרעה שנושבת כבר כמה שנים במפלגה הדמוקרטית. השוליים השמאליים הולכים ומשתלטים על המיינסטרים, וראשות עיריית ניו־יורק היא פרס יוקרתי של האגף הזה. מאז תבוסתה של קמלה האריס בבחירות בנובמבר האחרון, המיינסטרים הדמוקרטי נראה בהלם מוחלט, שבור ורצוץ; ואל הוואקום המשמעותי הזה נכנסים סוציאליסטים ורדיקלים כמו סנדרס, אוקסיו־קורטז ועכשיו גם ממדאני. דעותיו הבוטות של ממדאני כלפי מדינת ישראל הם אצבע בעין להמוני היהודים המתגוררים בעיר – כזכור העיר היהודית הגדולה ביותר בעולם. האנשים שאיתם שוחחתי ושרואים את העתיד במשקפיים שחורים מדברים על אפשרות ריאלית של גל עלייה גדול, תום תור הזהב היהודי הניו־יורקי שנמשך מאז סוף המאה ה־19, אז דרכוּ פליטי מזרח אירופה בשערי העיר ומילאו את הלואר־איסט־סייד.   

אבל יש גם אחרים. תסתכל על המצע של ממדאני, הציע לי מכר אחד, שלא חושש ממדאני – אולי אפילו שש לקראתו. אין מצעים מטורללים כאלה, ואני מכיר מצעים מטורללים, הוסיף. ממדאני מבטיח בין השאר תחבורה ציבורית בחינם, דלדול משמעותי של כוחות ותקציבי המשטרה, הקפאת מחירי שכר דירה, רשת סופרמרקטים שתנוהל על ידי העירייה והקצאת עשרות מיליונים לניתוחי המרת מין. אני רוצה לראות את ניו־יורק שלושה חודשים אחרי בחירתו לראשות העיר, אמר המכר, יקרה אחד משניים, ואתה מוזמן להקליט אותי: או שהוא יתקפל ולא יבצע שום דבר או שיאכלו אותו חי. מה שקרה בחוף המערבי, הוסיף, בערים כמו סיאטל וסן פרנסיסקו, לא יתקבל בניו־יורק בברכה. זו עיר קשוחה ועם הרבה אופי, ממדאני יידרס פה פוליטית מהר מאוד.

אין ספק שהממסד היהודי בניו־יורק – שיש הטוענים שמרוב שקפא על שמריו כבר אינו באמת קיים – חטף סנוקרת הגונה עם היוודע התוצאות השבוע. יש סיכוי לא רע שבעקבותיה תתארגן בניו־יורק ברית של מתונים שתשאיר את אריק אדמס בבניין העירייה. לקח אחד כבר ברור: גם אם המתחרה שלך נראה חסר סיכוי, להעמיד מולו אדם כמו קואומו – שסוחב על גבו קופת שרצים בדמות הטרדות מיניות של יותר מעשר נשים – זו טעות עצומה. גם אדמס לא חף מבעיות, שכוללות עבירות צווארון לבן, אבל כאמור יש לא מעט הטוענים כי יש לו סיכוי לנצח בכל זאת את ממדאני.

ניו־יורק היא לא ארצות הברית וארצות הברית אינה ניו־יורק. לפחות בנובמבר האחרון אמריקה פנתה ימינה באופן מובהק, ותומכיה של מדינת ישראל עדיין נהנים מעליונות משמעותית על מתנגדיה בקלפי וברחוב. זה לא אומר שאין אתגרים ואכן, הדור הצעיר נוטה יותר לטובת הפלסטינים. אלא שבאופן אירוני, דווקא ההצלחה של הרדיקל מקווינס יכולה להיות צעד אחד מוצלח מדי של האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית ולהוות חרב פיפיות. התשובות – ב־4 בנובמבר 2025.