לא מאה ימים של חסד, ואפילו לא חמישים, קיבל השופט בדימוס אשר קוּלָה מעת מינויו לכהונת נציב תלונות הציבור על שופטים ועד שסומן כאויב, לא פחות. קולה נבחר לכהונתו בחודש מאי בידי הוועדה לבחירת הנציב בראשותו של שר המשפטים יריב לוין; בעקבות המלחמה עם איראן הוא נכנס לתפקיד באיחור של שבועיים, בראשית חודש יולי. היה זה פרופ' מרדכי קרמניצר, מאושיות המשפט הבולטות באקדמיה הישראלית, ששיגר את יריית הפתיחה במתקפה על השופט המוערך מהצפון. במאמר שפרסם לפני כשלושה שבועות בעיתון "הארץ", תחת הכותרת "שליחותו החדשה של נציב תלונות השופטים: לסתום להם את הפה", קבע הפרופסור הנכבד כי קולה "העמיד עצמו בצד הלא נכון. בצידם של אויבי ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".
עוד כתבות בנושא אשר קולה
קצפו של קרמניצר יצא על שתי החלטות של הנציב הטרי, שעוררו הד ציבורי ואף סוקרו בהרחבה מעל דפי עיתון זה. ההחלטה הראשונה הייתה להעיר לשופטת בית המשפט העליון, רות רונן, על השתתפותה בכנס לכבוד מינויו של פרופ' דוד אנוך למופקד הקתדרה לפילוסופיה של המשפט באוניברסיטת אוקספורד. פרופ' אנוך הוא חבר סגל האוניברסיטה העברית, ומומחה בעל שם עולמי לפילוסופיה של המשפט. לצד זאת הוא גם אחד הבכירים שבין הישראלים המוציאים את דיבת צה"ל וחייליו רעה ברחבי העולם. יחד עם עמיתים נוספים באקדמיה הישראלית חתם אנוך לא פעם על קריאות לטריבונלים בינלאומיים לחקור "פשעי מלחמה" שלטענתו ישראל מבצעת.
נציב תלונות הציבור על השופטים, השופט בדימ' אשר קולה | צילום: דוד כהן - פלאש 90
במאמר בעיתון "הארץ", שעורר הדים גם מחוץ לגבולות המדינה, טען אנוך במשתמע כי מעשיהם של חיילי צה"ל חמורים ממעשיהם של הטרוריסטים הנתעבים ביותר. לדבריו, במסגרת התקיפה שבה חוסל הארכי־מחבל מוחמד דף נקט צה"ל במה שהפרופסור המלומד כינה "טקטיקת בית־ליד". כלומר, פגיעה מכוונת בחפים מפשע שבאו לסייע לנפגעי סבב התקיפה הראשון ולטפל בהם. בפסקה החותמת את המאמר הוסיף אנוך ורמז שפעולת צה"ל לחיסולו של דף הייתה חמורה אף יותר מזו שביצעו המחבלים בפיגוע הנורא בצומת בית־ליד בינואר 1995. "בבית־ליד, כמעט כל ההרוגים והפצועים – הן בפיצוץ הראשון, הן בפיצוץ השני המנוול עוד יותר – היו חיילים. באל־מוואסי, אפילו לפי גרסת ישראל הרשמית ובוודאי לפי תמונות הזוועה שרואים בכל העולם, חלק ניכר מההרוגים והפצועים היו נשים וילדים", כתב אנוך.
פעילותו השנויה במחלוקת של פרופ' אנוך לא הייתה מגיעה לשלחנו של הנציב קולה, אלמלי החליטה שופטת בית המשפט העליון רות רונן, המיודדת עימו, להשתתף בכנס שנערך לכבודו באוניברסיטה העברית ואף לשאת דברים במהלכו. בעקבות השתתפותה הפעילה בכנס, שנערך ב־31 במרץ, הוגשה תלונה לנציבות, אף שבאותה עת לא היה נציב מכהן. עם כניסת השופט קולה לתפקיד הגיעה התלונה לטיפולו, ובצעד חריג הוא בחר להעיר לשופטת רונן ולא לקבל את הסבריה בנוגע לבחירתה להשתתף בכנס ואף לשאת בו דברים. קולה קבע כי לו הייתה רונן "נבלעת בקהל", כפי שעשה למשל השופט נועם סולברג בטקס לציון יובל שנים להתיישבות בגוש עציון לפני כמה שנים, הוא לא היה נדרש לתלונה. אולם מעת שהשופטת החליטה להשתתף בכנס באופן פעיל ולשאת במהלכו הרצאה, לא נותרה לו ברירה אלא להעיר לה.
עוד כתבות בנושא
"על כל שופט, ומכל שכן שופט של בית המשפט העליון, ליתן דעתו גם למשמעות הציבורית העולה מהשתתפותו הפעילה בכנס לכבודו של מי הדוגל בדעות אשר למצער ניתן לומר עליהן שהן שנויות במחלוקת של ממש", קבע הנציב הטרי, והעיר לשופטת רונן כי הייתה מיטיבה לעשות לו נמנעה מהשתתפות פעילה בכנס.
לא מסתפק במכתבים
ראשיתו של האירוע השני שהעלה את חמתו של פרופ' קרמניצר היא בפרסום של העיתונאי אבישי גרינצייג על אודות התבטאויות בעייתיות בלשון המעטה של סגן נשיא בית משפט השלום בבאר־שבע, השופט יורם ברוזה. בכתבה שפורסמה ב־11 במאי בערוץ i24NEWS צוטט ברוזה כמי שאמר לשופט דתי: "לאחר שנסיים עם החמאס, נעבור לטפל בציונות הדתית. למה לא הרגו את בן־גביר ואת הבן שלו, את סמוטריץ' ואת הבן שלו? הדתיים אשמים בהכול. הדתיים־לאומיים יותר גרועים מהחמאס. הם הסכנה הכי גדולה למדינה".
בישיבת שופטים אחת אמר ברוזה, על פי הדיווח, כי "הממשלה המשחיתה הזו והדתיים יובילו אותנו לאבדון, חברי הממשלה המשיחית הזו הם שיביאו למוות של כולנו". בישיבת שופטים אחרת, כך נטען, האשים ברוזה את המגזר הדתי בטבח שבעה באוקטובר. "בגללכם, הדתיים, קרה לנו כל הבלגן הזה. כל הבלגן של השבעה באוקטובר קרה בגללכם". הפרסום כולו, חשוב לציין, לא גובה בהקלטות או בראיות ממשיות אחרות, והסתמך על עדויות שאף הן לא הובאו מפי משמיעיהן.
בעקבות הפרסום הוגשה תלונה לנציבות, ולאחר שהשופט קולה נכנס לתפקידו הונחה גם התלונה הזו על שולחנו. בניגוד לנציבים קודמים, שבמקרים כאלה הסתפקו במכתב התלונה ובתגובת השופט, ועל פיהן קיבלו את החלטתם, הנציב הטרי בחר להיכנס לעובי הקורה ולבצע חקירה עצמאית של האירוע בהתאם לסמכויות שהחוק מעניק לו. קולה ערך סדרת פגישות עם שופטים ואנשי סגל מִנהלי המשמשים בתפקידים שונים בבית משפט השלום בבאר־שבע, וגבה את גרסתו של כל אחד מהם בנושא התבטאויותיו של ברוזה. בנוסף נפגש קולה עם השופט ברוזה עצמו ושמע ממנו אישית את גרסתו, תוך שהוא בוחר שלא להסתפק כמקובל בתגובה בכתב לתלונה.
הבירור שערך הנציב אימת רק חלק מהטענות נגד השופט ברוזה, אך הנציב קולה קבע כי די בהן כדי לקבל את התלונה כמוצדקת ולהמליץ לבחון את המשך כהונתו כסגן נשיא. "שופט, קל וחומר סגן נשיא, ראוי לו שיברור היטב את מילותיו. ראוי הוא לו שישמור את דעותיו הפוליטיות, או כאלו שהן בנושאים השנויים במחלוקת, לדל"ת אמותיו... אמירות של שופט המשמיע ביקורת על ממשלה מסוימת, מפלגה מסוימת ועוד, יביאו בהכרח לפגיעה באמון הציבור בו ולחוסר הכרה בסמכותו לשפוט, וממילא לקבל את הכרעותיו כמחייבות", קבע.
השופט יצחק עמית בכנס לשכת עורכי הדין באילת, בחודש מאי | צילום: דוברות הרשות השופטת
החלטתו של קולה לערור בירור יסודי כל־כך לתלונה שיסודה בפרסום עיתונאי, ולא להסתפק בהכחשות בכתב שמסר השופט ברוזה, עוררה עליו ביקורת גם בין כותלי המערכת שעם שורותיה נמנה עד לאחרונה. "קולה שכח שהוא כבר לא שופט פלילי", הטיח בו גורם בכיר במערכת שבחר לא להזדהות בשמו, "הוא לא מבין מה תפקידו של הנציב".
לשתי ההחלטות הללו הצטרפה לפני כשבוע החלטה נוספת שעוררה ביקורת על קולה מתוך המערכת, בנוגע להשתתפותו של השופט יצחק עמית, מי שמשמש כנשיא בית המשפט העליון, בכנס לשכת עורכי הדין באילת. ראשי מערכת המשפט משתתפים בכנסי הלשכה זה שנים, אך בתלונה שהוגשה נגד השתתפותו של עמית בכנס האחרון נטען כי דינו של הכנס הזה אינו כדינם של הקודמים לו. זאת משום שעתירה שהגישו לשכת עורכי הדין והעומד בראשה, עו"ד עמית בכר, נגד החוק לקיצוץ דמי החבר בלשכה, הייתה מונחת כבר אז על שולחנו של השופט עמית. הנציב קולה קבע אומנם שבניגוד לנטען בתלונה לא מדובר בניגוד עניינים ממשי, אך למורת רוחם של גורמים שונים במערכת הוא הוסיף כי במבט צופה פני עתיד ראוי להימנע גם מסיטואציות כאלו. זאת משום שבהשתתפות בכנס המאורגן על ידי צד להליך משפטי ישנה מראית עין של ניגוד עניינים.
זכות הווטו נלקחה
המתקפות על השופט קולה אינן מתרחשות בחלל ריק. קולה, שופט דתי ותיק המתגורר ברמת הגולן ושכיהן שנים רבות כשופט מחוזי בנצרת, הוא הנציב הראשון שנבחר בהתאם לתיקון לחוק שאושר בכנסת בחודש מרץ. על פי החוק המקורי, נציב תלונות הציבור על שופטים נבחר בהסכמה בין נשיא בית המשפט העליון ובין שר המשפטים, ובאישור הוועדה לבחירת שופטים. באופן מסורתי דרשו נשיאי בית המשפט העליון כי הנציבים יהיו תמיד שופטי בית המשפט העליון בדימוס, זאת אף שבחוק לא נקבעה כל חובה כזו, ובעקבות זכות הווטו שניתנה להם – דרישתם מולאה.
עם פרוץ הרפורמה המשפטית והתערערות היחסים בין שר המשפטים לוין לבכירי המערכת, לא נבחר מחליף לנציב האחרון שפרש, השופט בדימוס אורי שהם – זאת גם בעקבות דרישת השר לוין כי הפעם ימונה נציב שאינו נמנה עם מי ששימשו כשופטים בבית המשפט העליון, דרישה שנדחתה על הסף בידי הנשיאה בדימוס אסתר חיות וממלאי מקומה. בעקבות הקיפאון במינוי הנציב קידם יו"ר ועדת חוקה ח"כ שמחה רוטמן, בתיאום עם השר לוין, תיקון לחוק הנציב, המשנה את הליך הבחירה ומעביר אותו לוועדה שבה שופטי העליון אינם נהנים מזכות וטו. בראש הוועדה החדשה יושב בהתאם לחוק שר המשפטים יריב לוין, וחברים בה שישה חברים נוספים: המשנה לנשיאת בית המשפט העליון בדימוס, השופט אליקים רובינשטיין; נשיאת בית הדין הארצי לעבודה בדימוס, השופטת ורדה וירט־לבנה; הדיין בדימוס הרב יצחק זר; השרה עידית סילמן; נציג הכנסת ח"כ אופיר כץ, והסניגורית הציבורית הארצית, עו"ד ענת מיסד־כנען.
נגד התיקון לחוק הוגשו עתירות לבג"ץ, שעודן תלויות ועומדות. שופטי העליון היושבים בתיק כבר הבהירו כי גם אם החוק יבוטל, בחירתו של קולה לא תתבטל, אך בחירתו של קולה על פי החוק החדש הפכה אותו כנראה ל"חשוד" בעיני גורמים בתוך המערכת ומחוצה לה.
מי שהביא את מועמדותו של קולה בפני הוועדה היה שר המשפטים יריב לוין. על פי החוק, כל מי שכשיר להתמנות לתפקיד שופט בעליון יכול להתמנות לנציב, כלומר כל עורך דין עם ותק של עשר שנים במקצוע. ועם זאת, שר המשפטים בחר דווקא בקולה, שנחשב עד פרישתו לשופט מוערך, מתוך הנחה שמועמדותו אומנם לא תהיה מקובלת על נציגי מערכת המשפט (שדרשו למנות לתפקיד דווקא שופט בימ"ש עליון בדימוס או נשיא בימ"ש מחוזי), אך הם יצליחו לבלוע אותה בכל זאת בזכות הרקורד העשיר של קולה והשם הטוב שיצא לו במערכת כשופט חרוץ והגון. לוין סבר גם שדווקא ההחלטה לשנות את שיטת הבחירה מחייבת אותו להביא מועמד שיזכה להערכה רבה גם מצד ראשי מערכת המשפט, כדי להפיג את החששות שמטרת שינוי השיטה היא פוליטיזציה של מוסד הנציב.
נקודת זכות נוספת שעמדה לשופט קולה אצל שר המשפטים, היא התמיכה הצפויה במועמדותו מצד הסנגורית הארצית, אחת מאנשי המקצוע החברים בוועדה. יושרתו של קולה ואופיו השיפוטי הקנו לו לאורך השנים הערכה רבה בקרב סנגורים שהופיעו בפניו ובכלל. רגע מכונן בהקשר זה הוא התפקיד שמילא קולה בזיכויו של רומן זדורוב מאשמת רצח הנערה תאיר ראדה במשפט החוזר. השופט קולה, שישב בראש ההרכב, היה חשוף ללחצים כבדים לפעול לאשרור ההרשעה במשפט המקורי, אך עמד בהם והוביל את דעת הרוב בהרכב, שסברה שיש לזכות את זדורוב באופן מלא.
מכתיב קו אקטיבי
כקודמיו, גם השופט קולה עוסק מרבית זמנו כנציב בתלונות הנוגעות למגעיו של האזרח הקטן עם המערכת המשפטית, ולא בסוגיות שיש להן פרופיל ציבורי גבוה. אלה תופסות אומנם את מרב תשומת הלב התקשורתית, אך ממש לא את רוב זמנו של הנציב. מרבית ההחלטות שקיבל השופט קולה עד כה בתפקידו החדש עוסקות בתלונות רגילות על סוגיות של התמשכות הליכים, התבטאויות לא נאותות של שופטים וכדומה.
גורמים במערכת המשפט יודעים לספר שקולה אכן הכניס רוח חדשה בעבודת הנציבות. בניגוד לקודמיו הוא מכתיב לנציבות הפועלת תחתיו קו אקטיבי, כזה שדוגל בבירור עובדתי מלא של התלונות, פגישות עם מתלוננים ושופטים שהוגשו עליהם תלונות, ואי הסתפקות במסמכים כתובים בלבד. אך על אף הרוח החדשה, אותם גורמים מציינים כי לא מדובר במופע של איש אחד. "הנציב הוא לא דן יחיד. יש תחתיו עובדים ותיקים בנציבות שיודעים את העבודה ועושים אותה שנים רבות. כל ההחלטות מתקבלות בשיח רחב, לא על ידי קולה לבדו".
חודשיים הם זמן קצר מכדי להסיק מסקנות משמעותיות בנוגע לצפוי בכהונתו של השופט בדימוס קולה כנציב, כהונה שעל פי החוק צפויה להימשך חמש שנים. ועם זאת, בחינה של תמצית החלטות הנציב, המתפרסמת באתר הנציבות, מלמדת כי הנושאים שקולה שם עליהם דגש הם התופעה של משיכת זמן במשפטים ועינוי הדין הנגרם בעקבות זאת למתדיינים, וכן סוגיית ניגוד העניינים. בנושא האחרון פרסם קולה לפני כחודש חוות דעת עקרונית, ארוכה ומפורטת שהופצה לשופטי כלל הערכאות, וחידדה את חובת הזהירות מפני הימצאות בניגוד עניינים מצד שופטים, וכן את המקרים שבהם נדרש גילוי נאות.
עם זאת, כך מציינים גורמים במערכת, קולה מבקש למנוע את הפיכת הנציבות לכלי משחק בידי גורמים המבקשים לעשות בה שימוש לא ענייני. "נציבים קודמים פתחו את הדלת בפני 'מתלוננים ציבוריים'. הנציב הנוכחי לא יסגור את הדלת בחזרה, אך גם בהחלטה בעניין השופט ברוזה, וביתר שאת בהחלטה שנתן ממש לאחרונה בתלונה שהוגשה על השופט זאיד פלאח, הוא הבהיר היטב את עמדתו בנוגע לתלונות של ארגונים כאלו. התלונות, שמבוססות כמעט תמיד על דיווחים עיתונאיים ולא מגיעות מהנפגעים עצמם, בעייתיות מאוד לדעת קולה, והוא הבהיר שלא יאפשר את המשך המגמה של הפיכת הנציבות לכלי משחק בידיהם של מתלוננים ציבוריים סדרתיים. תלונות מצד מתלוננים כאלה יבוררו רק אם תהיינה מבוססות כראוי ולא על עדויות שמועה בלבד".
עוד כתבות בנושא
