כמו בסרטים, מיכל ונדב קוקרייב (יזרלביץ) התגוררו זה ליד זה בשכונת קטמון הירושלמית, הסתובבו באותם מעגלים חברתיים, קנו באותה המכולת, אך מעולם לא נפגשו. כל אחד מהם עבר עשרות דייטים במסע שלהם לחיפוש זוגיות, ורק כאשר חברה משותפת שידכה ביניהם הם נפגשו, הכירו והתחתנו. כיום הם נשואים פלוס ילדה, אבל כמי שחוו על בשרם את הקושי, התסכול והכאב בדרך למציאת בן זוג, הם מבינים היטב את הקושי שחווים מבקשי הזוגיות. לכן את כל שעות הפנאי שלהם הם משקיעים בהקמת פלטפורמות להיכרות במגזר.
בראש ובראשונה, הם עושים את זה דרך אתר ההיכרויות שפיתחה מיכל בימי הקורונה, בעודה מסתגרת בביתה כמו כולנו: דאבל. הוא לא דורש (ולא מאפשר) למשתמשים בו להתכתב, להיעלם, או לתקשר עם כמה בני זוג במקביל: "פעם בשבוע יש הצעה ממוקדת, כזאת שלא מאפשרת להתבלבל", מסבירה מיכל. "אצלנו אין שוק בשר". מלבד זאת הם גם עורכים סדנאות זוגיות באווירה אלכוהולית (בלי להשתכר, אל דאגה), שרבע מהמשתתפים בהן יוצאים אחר כך לדייטים בינם ובין עצמם.
הערבים הללו נולדו אחרי ששניהם למדו להכין קוקטיילים, לפני כשנה וחצי. כשחברה טובה של מיכל עמדה להתחתן, וביקשה להפיק ערב קוקטיילים למסיבת הרווקות שלה, מיכל ונדב הרימו את הכפפה, קנו ציוד מקצועי והפיקו לה את הערב. אחר כך הם החלו לקיים ערבי קוקטיילים לפנויים ופנויות. הם הבינו את הפוטנציאל הטמון בערב כיפי, משוחרר ואלכוהולי, במהלך הערב הם מקיימים משחקי היכרות, מלמדים הכנת קוקטיילים וכמובן שותים. "הסדנה הזאת עובדת טוב כל כך כי זה באמת ערב כיפי", אומרת מיכל. "יש משחקים, אנחנו מכינים יחד שלושה קוקטיילים והאווירה טובה".
אבל "דאבל" הוא לב הפעילות שלהם. הרעיון עלה בדעתה של מיכל בזמן שחיפשה בעצמה בן זוג, והגיעה לסדנת זוגיות של שירת מלאך. "היא חשבה איתנו על עוד דרכים לייצר דייטים, ואחת מהן הייתה לפנות לחברות מהעבר ולשאול אם יש להן אולי מישהו להציע", היא מספרת. "הייתי רשומה כמובן גם אצל שדכניות וגם באתרי היכרויות, אבל לא נהניתי לדפדף באתרים האלו, ולא נהניתי מהמחשבה שמדפדפים אותי. אז באמת פניתי לחברה ושאלתי אם יש לה מישהו להציע לי. היה לי קשה לפנות, כי זה בעצם להגיד 'אני צריכה עזרה', וזה ממש דרש ממני הרבה כוחות נפש".
אבל אז הפציע בה רעיון. במקום לפנות לחברה ואז לעוד אחת ועוד אחת, היא חשבה שעדיף לפנות לחבר וירטואלי שמכיר אלפי אנשים. "אמרתי לעצמי: מיכל, את מתכנתת, את מתמטיקאית, את יודעת לכתוב אלגוריתמים - תבני אתר שיעשה את זה".
הרעיון שלה היה שהמועמד יכתוב מיהו ומה הוא מחפש, אבל לא יקבל גישה לחיפוש מועמדים אחרים - אלא רק יקבל הצעות לדייטים מהאתר עצמו. "האתר בודק מה את מחפשת, ובודק מי באתר שעונה על ההגדרה. אם גם את עונה על מה שהוא הגדיר - הוא מציע לכם לצאת", היא מסבירה. ההתאמה נבדקת בכל שבוע בכלים רגילים וגם באמצעות בינה מלאכותית, לסירוגין; כך או כך, המועמדים מקבלים מדי שבוע "כרטיס שידוך" בלבד: "המועמד לא רואה את כל המועמדים שיש אצלי, הוא רואה רק את ההצעה הרלוונטית. ואז הוא יכול לסמן 'מתאים' או 'לא מתאים'. אם שני הצדדים מסמנים שמתאים להם, הם מקבלים הודעה עם מספר הטלפון של המועמד השני".
תוספת נחמדה בדאבל היא האפשרות למועמד להוסיף הקלטה ובה לספר על עצמו בקולו, או להקליט חבר או חברה שיספרו עליו. נדב: ״לאנשים קשה להתחתן היום בגלל הפחד התמידי שיש חלופה טובה יותר. בפסיכולוגיה זה נקרא 'הפחד מאפשרויות טובות יותר', FOBO. אתה כל הזמן רואה כרטיסיות של בנות, ואתה אומר רגע, מי יודע מי מהן הכי טובה בשבילי? בדאבל אין שום דבר שגורם לך להרגיש שאולי אתה מחמיץ משהו".
כמה מההצעות השבועיות מתקדמות לדייט?
מיכל: "8.5 אחוזים. יש גם הרבה התאמות שבהן אחד מבני הזוג מעוניין והאחר לא. אנחנו יודעים בינתיים על 13 חתונות של בני זוג שנפגשו דרך האתר, אבל ככל הנראה יש עוד חתונות שלא דווחו. אנשים לא אוהבים לספר שהם הכירו באתר היכרויות.
"האתר נותן הרגשה טובה לאנשים שרשומים בו. הנה, מישהו חושב עליהם. יש משהו שזז. יש פעמים שאומרים לך כן ויש פעמים שאתה אומר כן, וזה בסדר. העיקר שיש תנועה. אתה אפילו לא צריך לפעול כדי לקבל הצעות. גם מי שלא חי בסביבה חברתית יכול להרגיש שמציעים לו, שחושבים עליו, בטח אם הוא גר במקומות פחות ריכוזיים של רווקים. אנחנו מקבלים גם תגובות של אנשים שאומרים: איזה כיף זה לקבל עוד פעם הצעה, זה נותן תקווה".
נדב (36) הוא מנהל מערכות מידע וסייבר במרכז האקדמי לב בירושלים. יש לו גם סטארט־אפ בתחום של ניהול נכסים וניהול מתחמי עבודה שיתופיים, והוא גם מאמן אישי ומטפל זוגי. אחרי שגדל במשפחה מסורתית בתל־אביב התגייס לצה"ל ושירת בחיל האוויר כטכנאי מטוסים. יחד איתו שירתו חבר'ה חרדים שהתגייסו במיזם שילוב החרדים "שח"ר כחול" של החיל. "תמיד אומרים שהחרדים חוששים שהצבא יחלן אותם, ואצלי קרה ההפך״, מספר נדב. ״הצבא חיזק אותי. צה"ל הוא כור היתוך שגורם למפגש בריא. שלוש שנים שירתּי עם חרדים, ובסוף זה השפיע עליי. פה הם קראו לי להשלים מניין, שם הגיע רב לתת שיעור, ובסוף הושפעתי מהם והתחזקתי. אני חושב שהסיפור הזה מלמד משהו, דווקא היום, כשהחברה שלנו נמצאת בצומת דרכים בנוגע לגיוס חרדים".
אגב, לאחרונה הוסיפו נדב ומיכל רובריקות חדשות הפונות לבני המגזר החרדי המשרתים בצה"ל או בשירות לאומי. לדבריהם, בקרב המתגייסים יש קושי להכיר אחרים כמותם מקרב הציבור החרדי. "בחור שרוצה להתגייס, דבר שלא מקובל במשפחה שלו ובסביבה שלו, גם ככה צריך לעשות יותר מאמץ. אנחנו מוכנים לעשות מה שאנחנו יכולים כדי לעזור, וכבר יש נרשמים ונרשמות מהמגזר".
כור היתוך שמוליד חיבורים. אילוסטרציה | צילום: דוד כהן - פלאש 90
מיכל (34) גדלה בבני־ברק, במשפחת יזרלביץ - משפחה חרדית "פתוחה", לדבריה. היא למדה מתמטיקה במכללת בית וגן והייתה מורה למתמטיקה, ובהמשך התגלגלה להייטק. היום היא מנהלת פרויקטים טכנולוגיים במשטרת ישראל. זהותה הדתית התעצבה בימי העקירה מגוש קטיף. ״הזדהיתי איתם, הרגשתי שאני בעצם שייכת לחברה הדתית־לאומית, וכשהגעתי לגיל יצאתי עם בחורים מהמגזר הדתי־לאומי", היא מספרת. "יצאתי עם עשרות בחורים, ובדרך כלל לא המשכתי אחרי הדייט הראשון. הייתי חותכת מהר מאוד. הפסיכולוגית שלי אמרה שהיא חושבת שבכלל לא חיפשתי זוגיות. כי מי שמחפש זוגיות באמת לא ממהר לפסול, אלא הרבה יותר מעמיק בקשר, והרבה יותר מנסה".
אתם לא השידוך הקלאסי.
נדב: "התחתנו סמוך ל־7 באוקטובר. ובשבת חתן אמרתי שאני רואה לנגד עיניי גאולה של ממש. בשבע ברכות ישבו משפחה חילונית מסורתית מתל־אביב ומשפחה דתית־חרדית מבני־ברק, וכולם שמחים יחד בשמחת הזוג. שום דבר לא היה אישיו, זה היה הכי זורם בעולם. יש פה זוג שמתחתן וכולם שמחים בשמחתם. ובסוף, אנשים פחות שונים מכפי שנראה. בכלל, דברים מפחידים יותר לפני שפוגשים אותם. כשסיפרתי לאמא שלי שאני יוצא עם בחורה מבני־ברק, היא שאלה אם זה לא מלחיץ אותי. אמרתי לה לא, והיא ענתה שאם אותי זה לא מלחיץ, גם היא סבבה. בסוף כולנו בני אדם, ואם רוצים משהו, ויש עין טובה, הדברים מסתדרים".
כמי שעוסקים בשידוכים, מה לדעתכם גורם לעלייה ברווקות המאוחרת?
"אני מאמינה שהקב״ה בלי בית, אז הוא בחר בדור שלנו כאלו שיהיו בלי בית וירגישו אותו ויתפללו, כי חסרון הבית מורגש להם. זה לא שמישהו עשה משהו נכון והתחתן ומישהו לא עשה את זה אז הוא לא התחתן. זה לא עובד ככה. לא תמיד זה תלוי ברווק וברווקה או בגרוש ובגרושה".
ואיפה עובר הגבול בין ההשתדלות להירשם לאתרי היכרויות ובין להגיד: הכול משמיים, והמיועד שלי יגיע בעיתו ובזמנו?
"תמיד צריך להשתדל. בתחילת השנה הקב"ה גוזר כמה תרוויחי השנה, אבל עדיין תצטרכי לעבוד בשביל זה ולהשתדל״.
נדב: "החיפוש מוציא את ההשתדלות מן האדם. זאת המון עבודה פנימית, ואדם חייב להיות כלי. אני לא חושב שהייתי נשוי היום אם לא הייתי עושה עבודה פנימית. הלכתי ללמוד טיפול זוגי כשעוד הייתי רווק. אמרתי לעצמי: זה משהו שלא מלמדים בבתי ספר, וזה הדבר הכי חשוב שיש בחיים. לבחור עם מי להתחתן זה המהלך הכי חשוב של האדם. אז לפחות אנצל את הזמן שאני רווק כדי ללמוד טיפול זוגי.
"למדתי גם NLP, ובלי קשר לזה הלכתי ללמוד שלוש שנים בישיבה בירושלים את כל מה שקשור לעבודת המידות ונפש האדם בפן היהודי. יש מניעות, ועדיין הקב"ה רוצה להשפיע שפע על בריותיו. מעבר לזה, אני חושב שיש בעיה נוספת של הדור הזה, כמו שאמא שלי אומרת, שאם משהו מקולקל - רצים ומחליפים אותו. אם נקרע מכנס אתה קונה חדש, לא רץ לתופרת. אנחנו רואים היום זוגות שגם כשהם בזוגיות רצינית או נשואים, אז כל פיצוץ ביניהם יכול להוביל לפרידה או לגירושים. אנחנו תמיד אומרים שאין זוג שלא רב, אבל צריך לדעת איך לריב, מה אומרים ואיך, והכי חשוב כמה מהר משלימים וכמה מהר מתפייסים".
איך זה לעבוד יחד כבני זוג?
״יש מרצה אחד, ג'ון מרדכי גוטמן, פרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה באוניברסיטת וושינגטון, שכתב את 'שבעה עקרונות לנישואים מאושרים', ואחד העקרונות החשובים שהוא מציע הוא למצוא משמעות משותפת לשני בני הזוג. אם יש לזוג 'בייבי' משותף - והוא לא מדבר במקרה הזה על ילדים - זה עוזר. משהו שיחזיק את הזוגיות לאורך זמן ויעזור לשניהם לעבור משברים כי הם יחד בשליחות. אגב, זה גם אחד מהרעיונות של השליחות בחב"ד. הרבי דאג לצקת משימה משותפת לחסידים שלו".