הטרגדיה הגדולה של הסיפור הבא היא שאפרים קישון המנוח לא זכה לחזות בו במו עיניו. העניין כולו החל להתגלגל באחד האמשים של 2021, עת הוכרז על המעיין האייקוני בקיבוץ עין־הנצי"ב כגן לאומי חדש בשם "עין יהודה". תוך זמן קצר החלו שם עבודות שיפוץ נרחבות של רשות הטבע והגנים, בעלות של כשבעה מיליון שקלים. שיפוץ? יותר כמו קילוף כמעט־מוחלט של הסביבה, והזרמת טונות של בטון כדי לקבל בריכות אליפטיות מעוצבות ונטולות צל, עם ארומה מסוימת של טבע. באתר רשות הטבע והגנים סופקו הסברים לציבור המתפלחים לקיבוץ, שהחל לזעום על הפרויקט הגרנדיוזי:
"1. התנועה הרבה במקום גרמה להצטברות כמויות גדולות של אשפה שאף השפיעו על איכות המים. 2. מטיילים נהגו לקפוץ לבריכה ממרומי העצים ומשרידי מקפצה במקום, וסיכנו את עצמם ואת המתרחצים האחרים. 3. הגישה למקום לא הייתה מוסדרת, ללא מגרשי חניה, והכניסה עברה דרך כביש ראשי שסיכן את הבאים באופן רגלי ואת הנוסעים ברכבים. 4. המקום לא היה מונגש, ללא שירותים, מקום לנוח ועוד, כפי שמתאים שיהיה במקום עם מבקרים רבים כל כך".
נו, שוין. אכן צריך להנגיש את המים לציבור, ולפטור את הקיבוצניקים המסכנים מעונשם של מטיילים חסרי התחשבות. אז המעיין נסגר, וכדרכם של פרויקטים בארצנו מוכת החום, השלט שמבטיח "סיום עבודות" בתאריך קרוב מצא את עצמו במהרה לא רלוונטי. בסופו של דבר המקום נפתח מחדש רק ביוני 2024, בקיץ שעבר. בלי מקפצה ו"טרזן", בלי לרמות את השומר של הקיבוץ, ועם חניה מסודרת, שירותים, והרשמה מראש באתר רט"ג. זה החזיק בדיוק כמה חודשים, או־אז באו פקחי משרד הבריאות ומצאו "חריגות מיקרוביולוגיות". וזהו, במאי 2025 נסגר האתר שוב "עד להודעה חדשה". גם השבוע הוא עמד שם שומם וצונן, כשבחוץ השתוללו להן חמישים מעלות צלזיוס.
עין יהודה אחרי השיפוץ | צילום: אלון לוי, רשות הטבע והגנים
מה ציפיתם שיהיה במים, קולה? מתברר שכדי לקבל היתר בניה לשיפוץ האינטנסיבי שעבר המקום, היה צורך גם בחותמת של איזה ג'ינג'י עם מפתח במשרד הבריאות. קוראי הטור הוותיקים זוכרים אולי את הנטייה הכבדה של הבירוקרטים במשרד הספציפי הזה לכיוון הכסת"ח. אז במשרד הבריאות החלו להתייחס לעין יהודה, שהולבש שלמת בטון ומלט, כ"אתר רחצה" ולא כגוף מים טבעי, ולפיכך הסטנדרטים של בדיקות חיידקי האי־קולי עלו פלאים למחוזות המוכרים לנו מבריכות עירוניות. אפס "חריגות מיקרוביולוגיות" במי מעיין.
הג'ינג'י ממשרד הבריאות לא הסתפק בסגירת השער עם המפתח. באחת מתגובות המשרד לכתבות בנושא הוא גם איים בדרדור אמצעים: "יודגש כי בשלב זה המשרד לא דורש לבצע הכלרה. החלטה תתקבל לאחר בחינה מקיפה, ורק אז ייקבעו הדרישות ליצירת תנאים בטוחים לרחצה", נמסר לאתר "זמן ישראל". צמד המילים "בשלב זה" נזרק לאוויר בנונשלנט, כאילו הזרמת כלור למי נביעה טבעית באזור שברדיוס המיידי שלו יש אינספור מעיינות ונחלים טבעיים ונגישים לכול, היא אפשרות שיש בה שמץ היגיון.
הזיית החום הזאת שייכת בעיקר למשרד הבריאות, אבל כל חובב מעיינות ישמח להרצות לכם בהתלהבות ובזעם על חלקה של רשות הטבע והגנים במגמת הצמצום של שכיות חמדה ישראליות, והפיכתן הסדרתית לבריכות מבוטנות, נמוכות ונטולות תחושה טבעית. לאחרונה קרה תהליך דומה בעין־שוקק הסמוך, בעין־שוירח שברמת הגולן, "בריכת התמר" בוואדי־קלט שונמכה למטר ועשרים בלבד אחרי שיפוץ של שנה וחצי, ועין מבוע המיוחד שבהמשך הוואדי סגור ומסוגר כבר כמה שנים, בנימוקים שונים ומשונים שמחזיקים הרבה פחות מים מהמעיין עצמו. ויש עוד עשרות דוגמאות. המסנגרים מסבירים שאין ברירה אחרת; מרמה מסוימת של צפיפות וגודל, הרשויות חייבות ליצור הסדרה מסוימת של אתרי הטבע כדי שהן לא יהפכו לתלוליות אשפה עם מוזיקה אגרסיבית בשתיים בלילה.
עו"ד יותר טוב
אבל לסיפור הזה יש עוד רובד קצת סמוי מן העין, לדברי כמה מהגורמים ששוחחתי איתם השבוע, והוא ההצפה של מדינת ישראל בעורכי דין. כידוע, מדינת היהודים היא שיאנית העולם במספר עורכי הדין פר נפש, עם כשבע־מאות עו"דים על כל 100 אלף תושבים, פי ארבעה וחצי מהממוצע במדינות ה־OECD. אחת התוצאות של המצב הזה היא שיטפון של תביעות בניסיון "להוציא משהו", חלקן תביעות סרק, וחמור מכך – חלקן גם מתקבלות. לדוגמה, לפני כמה שנים נדרשה מועצה אזורית בצפון על ידי בית המשפט לפצות בכמיליון שקלים נער בן 17 שקפץ ראש לתוך נהר הירדן באזור לא מוכרז, ונחבל כשפגע בקרקעית, זאת אף שבמקום היו שלטים שהזהירו מפני סכנה.
כל בר־דעת מבין שההשלכה הישירה של סיפורים מהסוג הזה היא התפתחות של כסת"חלנד. אף אחד לא רוצה להיחשף לתביעות נזיקין בסכומי עתק, וכמעט תמיד, האינטרס של כל הרשויות הנוגעות בדבר הוא לצמצם את הסיכון לאפס, או לקרבתו. משרד החינוך הגביל בשנים האחרונות בצורה דרסטית את האפשרות להיכנס למקורות מים שאינם בגובה ברכיים במהלך טיולים שנתיים או מחנות קיץ. ואף אחד גם לא רוצה, ובצדק, את תרבות ה"סמוך" וה"יהיה בסדר" שהתגלתה סביב אסון נחל צפית. כשם שטרגדיית "פרשת רמדיה" הובילה דורות של פקידים במשרד הבריאות למדיניות של אפס סיכונים לפעמים עד כדי אבסורד, כך גם אסונות במהלך טיולים נתנו את הטון אצל רשויות אחרות.
ידעתם, למשל, שמאז הקיץ שבו כמה מטיילים חלו ב"עכברת", משרד הבריאות הנמיך את רף שיעור חיידקי "אי־קולי" שבגינו מכריזים על נחלים ככאלה שאינם ראויים לרחצה? זה לא מקרי שבשנים האחרונות שומעים הרבה יותר פעמים על סגירת נחלים בשל זיהום. במקרה של עין הנצי"ב המשרד דורש רמה אפסית, כי הוא לא רואה בו נחל זורם אלא בריכה עומדת. בשיחות שניהלתי השבוע עם גורמים במשרד הבריאות וברט"ג, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. תבינו, אם אותה דגימה בדיוק היתה מתגלה במרחק של כמה מאות מטרים משם בנחל הקיבוצים, הכול היה תקין.
ומה בנוגע למעיינות שיש בהם בריכה עומדת, אבל המים מתמלאים דרך נביעה ומתנקזים החוצה? גם אני שאלתי. "מעיין טבעי" הוא כנראה צירוף שהרגולציה הישראלית לא מצליחה להתמודד איתו. או שמדובר בבריכה - ואז צריך להזרים אליה כלור כמו בחורשת טל, להשפיע באופן מלאכותי על זרימת המים כמו בסח'נה, או להעמיד בה מציל - או שמדובר בנחל זורם. השיפוץ האגרסיבי של עין הנצי"ב בחסות המדינה הביא לפתע גם את הדוגמים, ואיתם - את הדוגמות. מעיינות אחרים שרוחצים בהם המוני אדם פשוט לא ביקשו היתר, או חווים התעלמות מודעת מהרשויות.
עין יהודה אחרי השיפוץ | צילום: אסף דורי, רשות הטבע והגנים
משרד הבריאות הציע לשנות עין יהודה באופן קצת יותר אגרסיבי כדי להיות בטוחים שיש בו תחלופת מים מספקת ו"להגדיר אותו כנחל". ברשות הטבע והגנים סירבו בטענה שכשהוא הוכרז גן לאומי, הם התחייבו לשמור על הטבעיות שלו. במשרד הבריאות טוענים שניסו להתגייס, אבל אנשי הרט"ג מתמהמהים וביטלו פגישה מכרעת שהיתה אמורה להתכנס בחודש יולי. ברט"ג משיבים שביטלו את הפגישה כי גיבשו מתווה לשינויים עדינים יותר במעיין שיישומו יעלה מיליון וחצי שקלים, אך פקידי משרד הבריאות מסרבים להתחייב שלאחר ההשקעה הזאת אפשר יהיה לפתוח את האתר.
כך הגענו למצב החלמאי שבו בשם הנגשת המעיין בעין הנצי"ב לציבור ומניעת סכנה, הוא נסגר בשנת 2021, נפתח לכמה חודשים במהלך 2024־2025, ונסגר מחדש "עד להודעה חדשה". אין ספק שהמהלך איפס כמעט לחלוטין את הסכנות והצטברות האשפה באתר גם יחד, אבל לא בטוח שהנגישות של הציבור הרחב אליו בארבע השנים האחרונות היתה שווה השקעה של שבעה מיליוני שקלים. העיקר שהשם שונה חגיגית ל"עין יהודה". השבוע לאחר שעברתי בסמוך, חשבתי להציע שם חדש: מעיין בלאומילך.
ממשרד הבריאות נמסר: "משרד הבריאות הנחה בשלב זה לא להיכנס למים לאור ממצאים חריגים בבדיקות המים, ובכלל זה כמות גדולה של חיידקי צואה וחיידקים נוספים. משרד הבריאות ורשות הטבע והגנים פועלים במשותף לבחינת מקור המים והשפעות סביבתיות אפשריות על איכותם. עם סיום הבדיקה ולאחר קבלת תוצאות סקר הסיכונים המלאות מהרט"ג, ניתן יהיה להחליט כיצד לאפשר כניסה בטוחה למים".
מרשות הטבע והגנים נמסר בתגובה: "רשות הטבע והגנים פיתחה את גן לאומי עין יהודה לאחר הכרזתו ואפשרה לאלפי מבקרים ליהנות מחוויית ביקור מהנה ובטוחה. לאחרונה משרד הבריאות ביקש להתייחס למעיין כבריכה ולעמוד בתקנות בהתאם. הרשות מתנגדת לפגיעה בטבע, ותשמור על המעיין כמעיין טבעי כפי שהתחייבה. אין קשר בין הפיתוח וההנגשה של המקום ובין הבקשה להפוך את המעיין לבריכת שחייה".